חדרה 26.07.24

מימין: ענבל הונוולד, יפעת יגל, חנה הונוולד וטובה קולא

"פתחנו גנים במלון" יפעת יגל, אמנית נוספת המשתתפת בתערוכה, שהתה מחוץ לקיבוץ בשבת השחורה: ”בעלי הוא דובר הקיבוץ והיינו ביוון באותה שבת. בקיבוץ נשאר הבן שלי עם ארבעה ילדים, אחי, חברים שלי וכל הקהילה. המיילדת שלנו טיפ־ לה בפצועים מתחת לשולחן אוכל שלה כשאת הפצועים פינו באומץ מטורף . " חברי כיתת הכוננות על קבלת הפנים בעיר היא מספרת: "דאגו לנו להכול, מסכין גילוח עד סוודר. אני מזכירה רפואית ופתחנו אחרי שבוע מרפאה בחדר שלי במלון. הרופא הגיע אלינו והאחות, המרפאה מתפקדת עד היום וגם 'כללית' נתניה הורידה את הירח בשבילנו". ענבל הונוולד, גננת במשרד החינוך סיפרה כי נפתחו גם גנים: ”פתחנו גנים במלון איילנד, הוקם בית ספר בשם יובל, עם צוות מעלומים בלבד, לאחר שמשרד החינוך נתן אישור". יש געגוע לעלומים? משפחות חזרו. מי 25 יגל: "אחרי פסח שנשארו עשו זאת כדי שהילדים יעב־

כי מנקים את המלון והם התאכזבו. אז לקחתי אותם אלי הביתה לצייר. זה הפך להיות כמו משפחה”. שטרית, מרפאה בעיסוק, מציירת, אמא לארבעה ילדים וסבתא לשישה סיפרה על העוצמות של הציירים המ־ פונים: ”ביצירות יש הרבה עוצמה. חוץ מלאחת, לאף אחד לא היה רקע בציור, ולמרות זאת, גילינו אנשים סופר מו־ כשרים, בגלל זה עשינו תערוכה. הרבי מליובביץ' אמר שמכל חושך, טרגדיה ואתגר אפשר למצוא דברים חיוביים. אני דור שני לשואה. כל המשפחה של אבא שלי נספתה והוא תמיד רצה לחיות בשמחה ובאופטימיות. זה מתחבר מאד למה שקרה כאן עם התערוכה". המציגות בתערוכה מדגישות כי "החוג היווה מעין מסע טיפולי, בזכות אנשים טובים, המדריכות פיינר ושט־ רית שהחדירו בנו את האמונה שאנחנו יכולות. אנו מודים למלון לאנרדו פלא־ זה ולגילה גלעדי ואיילת שמיר נציגות העירייה ותודה לג'ויינט על מימון חוג זה וחוגים נוספים. וכמובן הכול נעשה בתחושת הודיה לקב"ה שנתן לנו באותו היום את החיים במתנה". ¿

CBT שיצאתי לפנסיה אני מטפלת (סוג של טיפול פסיכותרפי ממוקד מטרה ומוגבל בזמן) במרכז למניעת אלימות בנתניה בהתנדבות", אומרת פיינר, "איך שהתחילה המלחמה יצר־ תי קשר עם הרווחה לראות איך אפשר לסייע. בשלב מסוים אמרו לי שרוצים קצת להעסיק את המפונים ולפתוח חוגים. נתנו לנו מקום למטה במלון, גייסנו אנשים שיבואו ולאט לאט הת־ חילו לבוא באופן קבוע ונוצרה חבורה מדהימה שחלקם אמרו לי 'אנחנו לא יודעים לצייר'. עודדנו אותם להגיע כמקום מפלט, לשעתיים של מצב רוח טוב. בהדרגה האמנות החלה לדבר אליהם והם גם נפתחו והחלו לספר קצת. לא התכוונו לחוג טיפולי, רק להפוגה ואסקפיזם. אבל אפשרנו למי שרצה להיפתח לספר ולדבר והיינו אוזן קשבת ומחבקת עבורם". אפשר לחוש את הכאב שלהם דרך העבודות? "הציורים כולם סופר אופטמיים. גם אם ציירת או שתיים ציירו את הדרך מהקיבוץ לפני ואחרי, זה היה בצבעים אופטימיים. בפסח אמרו להם שאין חוג

רו חופש בנחת ולא עם קולות מלחמה מסביב. הגענו מאזור מלחמה, בומים ורעש, ונתניה היא כמו ארץ אחרת". לדברי יגל בתערוכה הציגה עבו־ דות צבעוניות ומלאות חיים: "לא ציירתי טראומה, ההיפך, אלו היו רג־ עים שהוציאו אותנו מהחושך, וכשאתה מצייר אתה לא נמצא בתוך המחשבה. לפני כן היה לנו חוג 'יומן ויזואלי', שם הוצאנו הרבה כעסים ושאלות. אנשים ציירו דף שחור עם נקודות אדומות. במקום שהכלניות פורחות, כיום פו־ רחות אנדרטאות. כל הכבישים שלנו היה מלאים בנרצחים. 'הדרום אדום' הפך דרום אדום אחר. כואב יותר. אתה יוצא מהקיבוץ ולא מאמין שזה היה ליד כל כך, או בבית שלך. תמיד אמרו לנו 'הם לא יכולים להגיע אליכם', והנה פתאום הם עברו את הגבול. את המקום הכי מוגן פרצו לנו והחשש עדיין קיים". יש לציין כי מינהלת מרכז העיר, בראשותה של עלוית פרויינד שותפה למיזם ומי שניצחו על תהליך היצירה של המפונים היו המדריכות המתנד־ בות מבל פיינר וסימון שטרית. "אני מציירת, אשת חינוך וטיפול. מאז

יפעת יגל: "תמיד אמרו לנו 'הם לא יכולים להגיע אליכם', והנה פתאום הם עברו את הגבול. את המקום הכי מוגן פרצו לנו והחשש עדיין קיים"

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: michtavim@yedtik.co.il ראשון לציון 1 נח מוזס "ידיעות נתניה":

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

09-8625550 טל' מודעות ומנהלה: 6343234־04 פקס מודעות ומנהלה: 03-6898430 טלפון מערכת:

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 26.7.2024 11