חדרה 29.12.23

תרבות

/ מירית גולן /

כתב אלעד וינגרד, סופר ודובר מועצת עמק חפר את השיר "מילואים", אך לבסוף 2012 בשנת לא הכניסו לספר הילדים "דברים שגורמים לי לחשוב" ‰ לאחרונה הסיע חבר שחזר מהחזית והחליט לפרסם את השיר שמבוסס על זיכרונות שלו כילד ממלחמת לבנון הראשונה בעקבות המלחמה: השיר שנכתב שנים יצא מהמגירה 11 לפני

איש תקשורת, סופר, אלעד וינגרד, תסריטאי ודובר המועצה האזורית עמק חפר, כתב לפני למעלה מעשור את "מיו לואים", שיר על אבא שחוזר ממילואים מנקודת מבטו של ילד. השיר אמור היה להיכנס לספר "דברים שגורמים לי לחו בהוצאת אגם, 2012 שוב" שראה אור בשנת אולם איכשהו, מצא את מקומו מחוצה לו. לאחרונה, כשהסיע חבר שגויס במסגרת "חרבות ברזל" לביתו מהמילואים, חזה במפגש המרגש שלו עם המשפחה ונזכר בשיר ההוא, שלמרות הזמן שחלף, רלוונטי גם כיום. אבא עם זקן ו � , הוצאתי את 'דברים שג 2012 "בשנת רמים לי לחשוב' שמבוסס על זיכרונות, תחושות ומחשבות שהיו לי כילד", מספר וינגרד. "השיר הזה 'מילואים' מבוסס על ל � ופרצה מ 8 זיכרונות שלי כשהייתי בן חמת לבנון הראשונה. אבא גויס ולחם שם ויש לי זיכרון מאוד חזק של השיבה שלו הביתה ממילואים. הוא היה חוזר מן פרא אדם כזה, עם זקן שלא היה לו אף פעם וכל מיני חטיפים מיתולוגיים של השקם עם עטיפה כחולה. אני זוכר געגוע מאוד גדול אליו מלווה בחשש מסוים ואת ההתרגשות הרבה מבואו. עובדה שזה אירוע שנשאר חקוק אצלי תמיד. אני מבית חרות ואני זוכר איך הוא היה מגיע לחצר שלנו ואותי רואה אותו מהחלון והוא נראה לי אחרת. באותה תקופה שהוצאתי את הספר, חשבו נו, ההוצאה או אני, לא זוכר בדיוק, שמידת הרלוונטיות של השיר הייתה קטנה יותר לזמן ההוא. מישל קישקה אפילו אייר איזו סקיצה ראשונית עבור השיר. כשנזכרו תי בשיר לאחרונה, חיפשתי את הסקיצה במחשב, איכשהו מצאתי, שלחתי למישל, דיברנו והתרגשנו מהדבר הזה שרלוונטי מאוד גם בימים האלו". על האירוע שגרם לו להיזכר בשיר הוותיק ההוא ולהוציאו מן המגירה סיפר: "אני כבר לא עושה מילואים, אבל יש לי חבר רופא שגויס וכשהוא חזר הוריו דו אותו לידנו באזור בית חרות. הוא היה צריך להגיע לביתו בחיבת ציון ואני הסעתי אותו. תוך כדי ראיתי אותו מגיע

מילואים // אלעד וינגרד כְּשֶׁאַבָּא נָסַע לְמִלּוּאִים הָיָה לו רֵיח שֶׁל גִּלּוּחַ, וּבְגָדִים יְרֻקִּים-מְגֹהָצִים וְתִיק גָּדוֹל וְתַפוּח. וְהוּא הֵרִים אוֹתִי

גָּבוֹהַּ, עַד לָעֵינַיִם, וְאָמַר: "לְהִתְרָאוֹת, חָמוּד שֶׁלִּי קָטָן", וְנָתַן לִי חִבּוּק ונְשִׁיקָה, וְאַחַר כָּך לְאִמָּא גַּם. כְּשֶׁאַבָּא הָיָה בְּמִלּוּאִים, לִפְעָמִים הוּא טִלְפֵּן בָּעֶרֶב,

וְדִבַּרְנו תָּמִיד אוֹתָה הַשִּׂיחָה: הוּא שָׁאַל אֵיך אֲנִי מִתְנַהֵג, וַאֲנִי בִּקַּשְׁתִּי שֶׁיָּבִיא לִי חֶרֶב. וְאַחַר כָּך אִמָּא עָבְרָה לַמִּטְבָּח וְאָמְרָה לִי: לֵך לְשַׂחֵק, עַכְשָׁו! אֲבָל אֲנִי הִתְגַּנַּבְתִּי בְּשֶׁקֶט, וְשָׁמַעְתִּי אוֹתָה לוֹחֶשֶׁת:

אֲנִי לֹא יְכוֹלָה, ׁמָתַי כְּבָר תַּחֲזֹר, אֲנִי כְּבָר מַמָּש מֻתֶּשֶׁת. כְּשֶׁאַבָּא חָזַר מִמִּלּוּאִים, הָיָה לו רֵיח שֶׁל חוֹל וְאָבָק,

וּבְגָדִים יְרֻקִּים-מְקֻמָּטִים וּמֵהַתִּיק הוּא הוֹצִיא לִי מַמְתָּק. וְאַחַר כָּך הוּא הֵרִים אוֹתִי גָּבוֹהַּ, עַד לָעֵינַיִם, וְלָחַשׁ: "לֹא הָיו חֲרָבוֹת, חָמוּד שֶׁלִּי קָטָן, אוּלַי בְּפַעַם הַבָּאָה", וְנָתַן לִי נְשִׁיקָה עִם כָּל הזָקָן

אלעד וינגרד. "ילדים קולטים דקויות, | " סופגים ומרגישים צילום: בועז נובלמן

כשראיתי את ההתרגשות לקראתו נזכו רתי בשיר. באותו מעמד אמרתי למשו פחה שפעם כתבתי שיר על ילד שמחכה לאבא שלו שיחזור ממילואים. אני זוכר את המורכבות הזו שאבא שלך במילואים והמשפחה מחכה לו בבית. לבנים שלי יש חברים עם הורה או אח במלחמה וזה מצב שכילד כנראה הצליחו להרחיק ממני את המורכבות שלו". להרחיק את הדאגה משהו במורכבות בכל זאת חדר את העולם של וינגרד, כפי שמעידות השורות בשיר שמתארות את דאגתה של האם בשיחת הטלפון עם האב המצוי במילואים: "אני כן זוכר שהיה קשה לאמא, אבל מבחינתי,

הביתה אחרי היעדרות של כמה שבועות וראיתי כמה שהוא היה חסר, פתאום באו מצע החיים הוא נעלם לכמה שבועות,

כילד, לא היה ספק שאבא 'שם', הוא גיו בור והוא חוזר. למזלי זה גם קרה. אבא שלי היה גם נוסע בעבודה לארצות הברית, אז זה היה קצת כמו 'אבא נוסע ויחזור'. אתה לא עד הסוף מבין את הפחד העצום לגורלו שיש בבית. אבל זה כן נמצא בך, כי ילדים קולטים דקויות, סופגים ומרגישים. אני חושב שהיום עם כמה שהדברים שונים ועם זאת דומים, קשה מאוד להרחיק את הדאגה הזו מהילדים, בגלל הטלפונים, התקשוו רת והרשתות החברתיות שלא היו כשאני הייתי ילד." לווינגרד, בעל חברת תוכן, יש יבול מרשים שם ספרי ילדים בתוכם גם: "במו קום הכי יפה בחוף", "בדיוק בשניה הזו", "דברים שגורמים לי לחשוב" ו-"בטח יש ילד".

ופרצה 8 "כשהייתי בן מלחמת לבנון הראשונה. אבא גויס ולחם שם ויש לי זיכרון מאוד חזק של השיבה שלו הביתה ממילואים. הוא היה חוזר מן פרא אדם כזה, עם זקן שלא היה לו אף פעם וכל מיני חטיפים מיתולוגיים של השקם עם עטיפה כחולה"

הסקיצה שאייר מישל קישקה

26

29.12.2023 ˆ ידיעות נתניה, חדרה