חדרה 31.12.21

דנ יאל סלגנ יק / / צילום: יאיר שג יא

האישה מאחורי הרומנים הארוטיים, שסחפו את המדינה

זה אף פעם לא פשוט. לכתוב ספר לכתוב ספר מצליח זה קשה יותר. ולכתוב ארבעה ספרים מצליחים? ובכן, כמעט בלתי אפשרי. אבל שרון חיון גינת הצ ־ ליחה לעשות זאת עם סדרת הרומנים האירוטים שלה הכולל את צמד הספ ־ רים "הלביאה הלוחמת" וצמד הספרים ה-"אריה האגדי", שכבשו את מדפי הס ־ פרים בחנויות בישראל, והפכו לתופעה תרבותית של ממש. קבוצות פייסבוק של אלפי קוראות אדוקות, קעקועים עם צי ־ טוטים מהספרים ואפילו עוגות יומולדת, כל אלה הפכו לתסמינים של ההצלחה המסחררת של חיון גינת. פתאום הצלחה "זה קרה בבום", מספרת חיון גינת בת , "הדואט של הלביאה, שזה למעשה 36 ה־ שני הספרים הראשונים בסדרה, יצאו יחד ומיד הצליחו. היה עליהם מיד דיבור, מאוד במפתיע. לא חשבתי שזה יגיע כל כך מהר. אנשים סיימו לקרוא דואט שלם, שני ספרים, אלף עמודים, ביומיים־שלו ־ שה. היה באזז מטורף כי הם חיכו להמשך, ל-'אריה האגדי'. כשהדואט של ה-'אריה האגדי' יצא והם סיימו את הסדרה, היו הרבה נשים שאמרו שזה פתח להן את התיאבון לקריאה, והיו לא מעט כאלה שאמרו שזה גרם להן להפסיק לקרוא ספרים אחרים, פשוט הביא להן מחסום קריאה. לקח להן המון זמן עד שהעלילה של הספרים שלי שקעה אצלן, עד שהן עיכלו אותה, עד שהן פתחו ספר אחר, עד שהן התנתקו מהדמויות של הלביאה". את חושבת שזה ייחודי שספרים כאלה הצליחו במדינה שהיא יחסית שמרנית? "לא, כש-'הלביאה' יצא, הז'אנר כבר פרץ גבולות בארץ. היה לו קהל מאוד גדול. היום יש ספרים הרבה יותר נועזים מ-'הלביאה'. אני חושבת שיש לספרים הזדהות בגלל שזו עלילה די ישראלית אבל שמתרחשת בחו"ל. וכל מי שישראלי יכול להזדהות עם אחד הגיבורים בגלל זה. הוא לא פרץ דרך פה בז'אנר בארץ, גם מבחינת ספרים ישראליים. היו כבר כל מיני מאסטרפיסים של סופרות יש ־ ראליות שיצאו לאור, זה לא הראשון. אני חשבתי שהוא לא יקבל מספיק במה כי יש "היו נשים שעשו קעקוע של איזה משפט בספר או של לביאה. היו כאלה שעשו עוגת יומולדת של הלביאה, צמידים עם משפטים של הלביאה, כל מיני גימי ־ קים שהן עשו סביב הספרים האלה שלי אין ממש שליטה על זה, וזה נורא נורא מרגש". היו כאלה שכתבו לך? אמרו לך שהס ־ פרים גרמו להם לשינוי? "הייתה לי מישהי שכתבה לי שהיא שנים, וסקס בשבילה 15 נשואה משהו כמו תמיד הייתה מטלה חודשית, במיוחד בש ־ בילו ולא בשבילה. ופתאום היא גילתה מה זו הנאה מינית, שגם היא יכולה ליהנות, והיא אפילו אמרה לי שבעלה גם שולח לי תודה. הייתה לי קוראת שעברה את מה שהגיבורה שלי עברה למעשה, ואותה כל כך הרבה ספרים". ואיך היו התגובות?

קוראת פגשה אותי עם דמעות בעיניים בשבוע הספר ואמרה לי ששיניתי לה את החיים. זה נורא מרגש כל פעם מחדש". "זה תמיד תופס אותך לא מוכן", מוסיפה, "כל פעם שאני חושבת שזה נרגע, זה מת ־ פוצץ. לפני חודשיים הספר שוב עלה לר ־ שימת רבי המכר של 'צומת ספרים' אחרי שהוא כבר כמה שנים בחוץ. שוב יש עליו באזז והמון הודעות בפרטי, זה כל פעם מפתיע אותי מחדש. זה נורא כיף לדעת שהוא הופך לסוג של קלאסיקה כזאת, זה לא מובן מאליו וזה בכלל לא מה שציפיתי שיקרה איתו. ציפיתי שכמו הרבה ספרים בז'אנר, הוא ייצא, יקראו אותו, הוא יקבל ביקורת פה ושם וישכחו ממנו. החלום היה רק להוציא ספר, לא ציפיתי לכזאת הצל ־ חה. ובסוף זה ממשיך וזה הכי כיף. זה שם המון לחץ לספרים הבאים שאני הולכת להוציא, אבל זה כיף לדעת שזה לא נגמר". חלום העלייה סדרת הספרים של "הלביאה הלוחמת" ו-"האריה האגדי" היא הראשונה ששרון חיון גינת אי פעם הוציאה לאור. לדבריה, היא ידעה כל חייה שהיא רוצה להיות סו ־ פרת, מאז שהייתה ילדה קטנה בפרברי פריז. "גדלתי בפרבר ליד פריז", מספ ־ רת, "זה כמו הארלם של פעם. זו הייתה אחת מהשכונות הפחות נחשבות עם הרבה מאוד אלימות וסמים, ומן הסתם הייתה קיימת בה גם הרבה לשנאה ליהודים. חווים שם אנטישמיות בגיל מאוד מוק ־ דם. התקפות בבית ספר, מחוץ לבית ספר, במטרו. ברגע שמזהים שאתה יהודי, תוק ־ פים אותך, מקללים אותך. במיוחד כשהיו אירועים פה באזור כמו אינתיפאדות שהיו משודרות בצרפת, היינו חוטפים לא מעט. "אני זוכרת שפעם אחת יצאתי מהתיכון. אני חושבת שזה היה כשבוש נכנס לעי ־ ראק. בתיכון נורא זעמו ויצאו לרחובות וקראו להפגנות. איך שיצאתי מהתיכון, שלוש בנות גדולות ממני חיכו לי מחוץ לתיכון, תפסו אותי ובעטו לי בבטן. זה היה עניינים של בשגרה, זה לא היה משהו יוצא דופן.אנטישמיות קיימת בפריז כבר שנים. ישראלים מכירים אנטישמיות בתיאוריה, יהודים שגרים בחו"ל מכירים אותה ברמה הפרקטית". אחרי שסיימה תואר ראשון בספרות ואדריכלות פנים, החליטה שרון להגשים את חלום ילדותה, ולעלות לישראל בגיל - לבדה. "ההורים שלי הם ישראלים 21 שירדו לצרפת", מספרת, "אז כל קיץ היינו מבלים בארץ, והייתי מתבאסת לח ־ זור לצרפת כל הזמן. היה לי ברור שאני עולה לישראל, עם או בלי המשפחה. כש ־ סיימתי ללמוד - עליתי לארץ. איך זה היה לעשות את השינוי הזה? "זה כאילו היה לי ברור בראש שאני הולכת להגשים חלום. זה היה בהתחלה די קשה, השפה, ההתאקלמות, גם התר ־ בות. היו הרבה דברים קשים. אבל מהר מאוד מצאתי עבודה במסעדה בנתניה, אז התחלתי לדבר עברית קצת יותר טוב. ברגע שעליתי לארץ לא חשבתי שאני אבל בסדר, זה מחשל אותך". את זוכרת אירוע ספציפי?

"הייתה לי מישהי שכתבה לי שהיא נשואה משהו שנים, 15 כמו וסקס בשבילה תמיד הייתה מטלה חודשית, במיוחד בשבילו ולא בשבילה. ופתאום היא גילתה מה זו הנאה מינית, שגם היא יכולה ליהנות, והיא אפילו אמרה לי שבעלה גם שולח לי תודה"

הסופרתשרון חיון גינת עלתה מצרפת לנתניה לאחר שחוותה אנטישמיות ואלימות, הוציאה את צמד הספרים "הלביאה הלוחמת" ואת "האריה האגדי", סדרה של רומנים אירוטים שהפכו לרבי מכר ולתופעה ארצית ‰ השבוע היא מספרת על ההצלחה, התגובות המרגשות וגם על הלחץ לעמוד בציפיות ‰ "החלום היה רק להוציא ספר, לא ציפיתי לכזאת הצלחה"

30

31.12.2021 ˆ ידיעות נתניה, חדרה