חדרה 5.5.23

תרבות

/ מירית גולן /

/ ספרים /

משה גוז. "לספר לילד אחד או למאה זה לא משנה לי. מי צריך יותר מזה? זה שווה לי את כל צילום: | " העולם אלעד גרשגורן

פנסיונר תושב חדרה, ,72 , משה גוז 23 הספיק להוציא בשש השנים האחרונות ספרי ילדים, את חלקם הוא גם מקריא במי סגרת שעות סיפור בגנים ובבתי ספר ברי חבי הארץ. גוז נשוי למירה, פנסיונרית של בנק לאומי, אב לארבעה ילדים וסב לשמוי נה נכדים, הוציא לאור את ספרו הראשון 2016 "ארץ הצעצועים האבודים" בשנת בעקבות בקשה של נכדתו הראשונה נועה ומאז לא הפסיק. ספרים כמו "לאן נעלמו הפרה והסוס של יובל", "כשלסבא היה זנב" ו"שחורי והנסיכה סיפור על כלב וחתולה" שימחו כבר אלפי ילדים ובקלסרים שלו סיפורים מרתקים. 400 ממתינים עוד כ לא נולדתי סופר רוב חייו הבוגרים עסק בתחום החשמל, שנה עשה זאת במפעלי נייר 20 למעלה מ חדרה ופרק זמן דומה עשה בחברה פרטית 2015 שעסקה בחשמל תעשייתי. בסוף שנת פרש מעבודתו וחזר לאהבתו הישנה, ספי רים. "לא נולדתי סופר ולא קרוב לזה", הוא אומר. "לא למדתי בתיכון עיוני בחדרה, אלא בבית ספר מקצועי. הייתי תלמיד במי חזור הראשון של בית הספר צפרירים בעיר ותמיד אהבתי מאוד לקרוא ולספר סיפורים. אבל כל חיי הבוגרים למעט שנות טובות וברכות ליומולדת לא העליתי שום דבר שלי על הכתב". הוא עלה ארצה מרוסיה בגיל שבע והתי גורר עם משפחתו במעברה בקרית גת. משם עבר לשיכון ברנדייס בחדרה. ילדותו הייתה קשה. "אבא חלה והיה משותק בכל גופו", הוא מספר. "אמא הייתה ברוסיה מורה וכאן יצאה לעבוד בכל מיני עבודות כדי לפרנס. שנה לאחר העלייה נולד לי עוד אח והמצב הכלכלי היה לא קל. כילד אהבתי כדורגל ושיחקתי בשכונה ובאופניי רכבתי לספריה הציבורית ברחוב ליובין, קראתי הכול, מהחמישייה הסודית דרך קוי פיקו, חסמב"ה, ז'ול ורן וספרי הרפתקאות ותמיד היה לי דמיון מפותח. בכיתה ח' כשי עשו בחינות סקר לעיוני או מקצועי, התאי מתי לעיוני ורציתי ללמוד תיאטרון. אבל 13 בגלל המצב בבית והעובדה שכבר בגיל עבדתי בעבודות חקלאיות בחופשים בכדי לסייע למשפחתי, בחרתי ללמוד מקצוע ונרשמתי לבית הספר עמל". י � נישא לרעייתו מירה, ח 1977 בשנת פאית במקור, אולם נותר בחדרה, כדי להמשיך לסייע למשפחתו. במרוצת הזמן נולדו לו ארבעה ילדים, כולם עושים חיל כיום - עובדים בכירים בענף ההייטק ורוי פאה בבית החולים שניידר. גוז עצמו הגיע

משה המספר לפני שבע שנים החל משה גוז לכתוב סיפורים ספרים, 23 , הוא כבר הוציא 72 לילדים ‰ היום, בגיל אותם הוא מקריא בגנים ובבתי ספר ברחבי הארץ ‰ מעירו חדרה הוא מאוכזב: "רק פה לא מזמינים אותי להקריא סיפורים וזה קצת מעליב"

אליהן הוא מוזמן. "הייתי בכל הארץ", הוא אומר. "לצערי רק בחדרה יוצא שלא מזמיי נים אותי להקריא סיפורים וזה קצת מעליב. כל מה שחשוב לי זה להגיע לעוד ילדים, לשמוע תגובות שלהם, זה הקהל הכי טוב שיש, זה מחיה אותי לכתוב להם ולפגוש אותם, לשמוע את השאלות הכנות שלהם. ,10 הספרים מתאימים לגילאי שנתיים עד יש לי ספרים שמספרים על חוויות בילי דותי, הייתי למשל ממש שמח לספר אותם בבית הספר צפרירים, בו הייתי במחזור הראשון, אבל לצערי זה לא קורה". מה החלק שאתה הכי אוהב בכתיבה? "אני נהנה מכל הדרך, מהעשייה, מהכתיי בה אבל נהנה עוד יותר מהתגובות של הילי דים. יש ילד עם שיתוק מוחין שהוא גרופי של הספרים שלי ואפילו עשה מפגש בכיי תה עם מצגת של ספריי. ילד מתוק וחכם שמתקשר מדי פעם לשאול מתי יוצא ספר חדש. איזו תמורה טובה מזה אפשר לבקש? ילדים זה קהל לא מקולקל, שואלים בתום לב, שואלים אפילו שאלות טכניות חכמות ומסוקרנות, אני מקפיד שהספרים יהיו ללא רבב, מאוירים להפליא, על ידי מאיירים מהודו, או מהארץ. הספר מושקע מאוד". ברגע שהחל להעלות את ספריו על הכתב, דאג להשתלם בכתיבה יוצרת גם אצל ענת אומנסקי העורכת שלו, וגם במסגרת אוניי ברסיטת תל אביב ובמכון גולם בפרדס חנה למספרי סיפורים: "לספר לילד אחד או למאה זה לא משנה לי. מי צריך יותר מזה? זה שווה לי את כל העולם. יש אנשים שאוהבים לדוג, יש אוהבים לשחק בקזינו, אני נהנה מלפגוש את הילדים, לראות את תגובותיהם הכנות. כשאני בא לגן או לכיי תה ואומרים 'הסופר הגיע' אני נבוך, אני ביישן מטבעי, אני פשוט כל כך נהנה מהמי פגש עם הילדים שאני מתגבר".

כבר סיפור, למה שלא תוציא ספר ?' וככה הוצאתי עוד אחד ועוד אחד". נהנה מכל הדרך בכל ספריו מככבים שמות ילדיו או נכדיו. הספר האחרון שראה אור, "בלוני הקסם של אביב" נכתב בהשראת נכדו אביב המתגורר בארצות הברית וכולל בתוכו שיטה לשליי טה בכעסים. הספר אליו הוא הכי מחובר רגי שית הוא "החתולים של סבתא ריטה" שכתב 30 בהשראת שכנתו הרופאה ז"ל, שבמשך שנים האכילה חתולים באזור גן יהושע (שכונת האוצר): "זו הייתה דמות שאי אפשר להתעלם ממנה. גם כשהייתה כבר עם הליי כון, החתולים חיכו לה על הגדרות והיה לה בעבור כל אחד את האוכל המיוחד שלו. זו הייתה תמונה סוריאליסטית, נתתי למאייר תמונה שלה, והספקתי לתת לה את הספר טרם נפטרה". ספריו רואים אור בהוצאה עצמית, 'אור ספרים מאירים' והשראה מגיעה אליו מכל דבר, מחלום, מילדים משחקים, מסרטים והצגות. את ספריו הוא מקריא ברחבי הארץ לילדי הגנים ובתי הספר ובשעות סיפור

לרווחה כלכלית זה מכבר ואת הספרים הוא כותב מאהבה. "בכל התקופה שעבדתי בנייר חדרה משי מרות, לא היה יום שילדיי הלכו לישון בלי סיפור", הוא אומר. "הייתי מקליט להם סיי פורים מדמיוני שאותם לא כתבתי אף פעם. הספר הראשון, 'ארץ הצעצועים האבודים', עלה על הכתב כי נכדתי נועה, ששמעה ממני אינסוף סיפורים אמרה לי 'סבא, אתה מספר כל כך יפה, למה שלא תכתוב את הסיפור על דף?' וכך עשיתי. אני עושה כל מה שהיא מבקשת ממני ואז היא אמרה 'אם "הספר הראשון, 'ארץ הצעצועים האבודים', עלה על הכתב כי נכדתי נועה, ששמעה ממני אינסוף סיפורים אמרה לי 'סבא, אתה מספר כל כך יפה, למה שלא תכתוב את הסיפור על דף?' וכך עשיתי. אני עושה כל מה שהיא מבקשת ממני"

30

5.5.2023 ˆ ידיעות נתניה, חדרה