חדרה 8.12.23

50 "בגיל ילדתי את יאיר שמאיר את חיי. קיבלתי אותו במתנה. שני הבנים שלי, אגב,

"אין כמו בבית". אורה ובניה יונתן ויאיר

אומרים שהבית

זה המקום הכי בטוח בעולם"

מדינה במלחמה לא מפחדים

ילדתי את יאיר שמאיר את חיי. הוא 50 ההפתעה של חיי, קיבלתי אותו במתנה. שני הבנים שלי, אגב, אומרים שאין כמו בבית, וזה המקום הכי בטוח בעולם". פעילות המסעדה תתחדש אחרי המ־ לחמה? "אני מטבעי אופטימית. עברנו את מלחמת לבנון השנייה, את דין וחשבון ועוד מבצעים ומלחמות, ולשבחם של הישראלים יאמר שהם אוהבים את הג־ ליל והם תמיד חוזרים. התיירות תמ־ שיך מהמקום בו הפסיקה. אחרי שמל־ חמות נגמרות יש פריחה, ואני יזמית בנשמה, אני יודעת שזה הזמן לעשות ואני מתכוננת. שופינג לא מדבר אלי ואני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה קניתי ג'ינס חדש. מה צריך הבנאדם ומתכננת 60 בסך הכול? אני רק בת לעבוד עוד הרבה שנים, אני אוהבת אנשים ואירוח ואוכל טוב, ומתכננת לגדול בתחום. אירחתי כאן גם קבוצות של עיתונאים זרים עד שכבר לא נתנו להיכנס, וגם להם הראיתי את צדדיה היפים של ארץ ישראל עם הכנסת האורחים והאוכל הטוב, ואמרתי להם 'חכו חכו. נכון שאנחנו הראשונים, אבל אתם בארה"ב ואירופה אחרינו בתור'".

400 עם בשר וצנוברים לטיגון, ועוד יחידות לבישול בתוך המרק. "אמא של אחד החיילים מעורב צנחנים התקשרה ואמרה שהחיילים מתגעגעים לאוכל של בית. יצרתי קשר עם הרס"פ והכנתי חיילים מרק קובה, קציצות בשר 120 ל מטוגנות, טנזיה, אורז עם שקדים וצי־ מוקים, ועופות ממולאים". מי מממן את כל זה? "מסתדרים. העיקר זה להכין מכל הלב". יזמית בנשמה היא אם חד הורית מתוך בחירה, וכמו כל דבר שקשור במשפחת חתן, גם כאן יש סיפור טוב: "כשראיתי שהזמן לא פועל לטובתי מבחינה ביולוגית, החלטתי לממש את אימהותי בפעם השנייה. עשי־ תי הפרייה חוץ גופית דרך קופת חולים, שמאפשרת לעבור את התהליך פעמיים בלבד, והתשובה היתה שלילית. המשכתי בחיי, עבדתי בדיר והרמתי חבילות חציר, עד שהרגשתי לא טוב. אחרי סדרת בדי־ קות וכדורים שקיבלתי, רופאת הנשים .18 נדהמה לגלות שאני בהריון בשבוע ה היא בישרה לי שזה בן והכול בסדר, ובגיל

הוא שאמא תטייל עם האורחים במרעה, אבא יספר להם סיפורים ואני אגיש אוכל. וזה עבד. העברתי את הוריי לבית שבניתי כבת ממשיכה, והסבתי את ביתם למסעדה עם שישה שולחנות וארבעה חדרי אירוח". מנות קובה 300 האורחים נהנו מהאוכל ואהבו את הסי־ פורים כמו זה ששרה חתן כרעה ללדת את בנה גדי במרכז המסחרי בחולון, אחרי שבבית החולים אמרו שהלידה עוד רחוקה ושחררו אותה לביתה, ואיך שקלו את הרך הנולד על מאזני השקילה של חנות המכולת הסמוכה. חדרי האירוח נסגרו מזמן ועכשיו נסגרה גם המסעדה, ואורה ושני ילדיה מנהלים את שגרת יומם על רקע המל־ חמה. יונתן, שסיים לאחרונה קורס קצי־ נים, מתכונן כעתודאי לשנת לימודיו השלישית בפקולטה לרפואת שיניים באוניברסיטה העברית. יאיר לומד בכי־ תה ד' בבית הספר הממלכתי דתי יהלום במעלות, ובימים אלה אמו מסיעה אותו מדי בוקר ומחזירה הביתה בצהריים. ובמושב שהתרוקן מתושביו ורק אנשי כיתת הכוננות וחיילים נראים

בו, היא מחדשת את עדר העיזים שאותו המשיכה אחרי אמה ("עיזים זה יותר טוב מפסיכולוג"), בונה בית בהרחבה הקהילתית של המושב, ושו־ תה קפה ערבי חזק מתחת לעץ התות הגדול בחצר. לפעמים מצטרפים בעלי המקצוע שאינם חוששים לה־ גיע לשתולה, כמו נביל הטייח ירדני שהתחתן עם אישה מבית ג'אן, פואד המסגר הצד"לניק שהוריו עדיין גרים בכפר רומיש הסמוך לעייתא א-שעב, והקבלן הדרוזי מהכפר סמיעה שילדיו משרתים בצבא ובמשמר הגבול. מפגש קוסמופוליטי שבו מדברים על פולי־ טיקה מול הבתים של עייתא א-שעב ומול פתח מנהרת ראמיה, מנהרת הדגל של חיזבאללה שנחצבה בעומק מטרים לאורך קילומטר 80 של כ לתוך ישראל. ובין לבין היא מעמידה סירי ענק של מרק עדשים ומרק אפונה לחיילים, מג־ יחידות קובה 300 לגלת מול הטלוויזיה

"יצרתי קשר עם הרס"פ והכנתי

120- ל חיילים מרק קובה, קציצות בשר, טנזיה, אורז עם שקדים וצימוקים ועופות ממולאים"

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 8.12.2023 25