חולון 01.04.22

"פתיחתמחלקהעבורתינוקות בישראלמאודשימחהאותה" משפחת התורמים ל"וולפסון" נחשפת | חולון ), תרםעםאשתו, ד"ר אולגהפ. וינד ז"ל, אתמחלקתהיולדותהחדשה בביתחולים וולפסון ‰ היא נפטרה 88( ד"ר יחיאל וינד לפני כארבעשנים ולא זכתה לראותאתהמחלקה נפתחת, אך מורשתההתנדבותהעניפהשלה זכתה להנצחה

החולים. לילדים שלנו יש מספיק ורצינו ח � לתרום לילדים אחרים. רצינו משהו מו שי, לא סתם רעיון. כששמענו את ההצעה לתרום מחלקת יולדות, זה מיד קסם לנו. אולגה תמיד אהבה ילדים. נזכרנו כיצד היא ילדה בזמנו במחלקות מאוד ישנות בארץ וידענו שהיום בשאר בתי החולים יש מחלקות חדשות ובוולפסון יש צורך. שנינו עברנו על התוכניות, אישרנו אותן ומאוד התחברנו לחזון. לצערי היא לא זכתה לראות את המחלקה שעליה חלמה , היא 84 , כשהיא בת 2018 נפתחת. בשנת נפטרה מסרטן השד. כואב לי שהיא לא זכתה לעסוק בתחום שכה אהבה ‑ רפואת שיניים לילדים. היא הקריבה עבור הע ח בודה שלי. במשך שנים הסתדרנו למרות שהיינו רחוקים מהמשפחה. היא גם תמיד הייתה מאוד ציונית, לכן דווקא מחלקה עבור תינוקות בישראל זה דבר שמאוד שימח אותה ומאוד סימל את חייה". לצד חנוכת המחלקה המרגשת, ד"ר וינד כבר חושב על ההנצחה הבאה. "היינו ז � שנים. לאחר שהיא נפטרה ע 57 נשואים בתי את חולון לטובת בת ים, אבל שמרתי המון שירים שהיא כתבה ואני נהנה לקרוא אותם. היא מאוד אהבה לכתוב והתוכנית הבאה שלי להנצחתה היא עריכה והפצה של שיריה. אני מאוד רוצה לראות את ספר השירים שלה מודפס".

חופית כהן־אולאי

בשבוע שעבר נחנכה מחלקת היולדות החדשה בבית חולים וולפסון, שתאפשר לראשונה לכל

יולדת חדר פרטי. למרות הסיקור הנרחב שקיבלה המחלקה החדשה, מעטים יודעים שהמימון של הפינוק הייחודי הזה התאפ ח שר הודות לתרומתם הנדיבה של ד"ר יחיאל וינד ורעייתו, ד"ר אולגה פ. וינד ז"ל, שנפ ח טרה לפני ארבע שנים ולא זכתה לראות את חלומה קורם עור וגידים. ) עלה עם משפחתו 88 ד"ר יחיאל וינד ( . יחסית לרבים אחרים 1945 מצרפת בשנת שגורלם לא שפר עליהם, הצליח לעבור את מלחמת העולם השנייה בצורה בטוחה. "הוריי היו תמיד בתנועה", הוא נזכר. "כשהייתי בן תשע הם הכניסו אותי ואת אחותי, שהייתה צעירה ממני בשלוש שנים, למנזר בצרפת. אחרי שנתיים נמלטנו לש ח וויץ, שם הוכנסנו למעון והוריי נשלחו למ ח חנה ריכוז. בסוף המלחמה התאחדנו. כשמ ח בינים מה אנשים עברו בשנים האלה, אני מרגיש שאנחנו היינו בסוג של גן עדן". התנדבות באמריקה לימים למד ד"ר וינד רפואת עיניים וני ח שא לד"ר אולגה פ. וינד, מומחית לרפואת

ד"ר אולגה פ. וינד ז"ל

"כששמענו את ההצעה לתרום מחלקת יולדות, זה מיד קסם לנו. אולגה תמיד אהבה ילדים"

צילום: שאול גולן | ד"ר יחיאל וינד

שיניים לילדים שעלתה מארגנטינה, ונולדו להם בן ובת. "לאחר נישואינו עברנו לפלורידה כדי שאני אוכל לעבוד ולהתפתח שם, אך באותה תקופה מאוד הקשו על רופאים זרים לקבל רישיון עבודה בארצות הברית והיא לא יכלה לעסוק בתחום. היא השקיעה את כל זמנה בהתנדבות ועזרה לאחרים. היא לימ ח דה ילדים ספרדית ואנגלית, התנדבה בבית הכנסת המקומי ובמחלקת ילדים במוזיאון. היא גם ניהלה עמותה שמטרתה הייתה לא ח סוף תרומות עבור מד"א. היא אספה כסף

לרכישת אמבולנס, ולימים בני, שהיום הוא רופא בארצות הברית, המשיך את שליחותה וגייס תרומה לאמבולנס נוסף ולאופנוע הראשון של מד"א". "מאוד ציונית" שבו בני הזוג לישראל, ומאז 2007 בשנת עסקו בהתנדבות. "אולגה תמיד אהבה להתנדב עם ילדים ואני התנדבתי במרפאת עיניים בבית החו ח לים וולפסון. שנינו רצינו לתרום לבית

"הייעודשלי הואעזרה לאחר" האחות שמתנדבת למען הפליטים באוקראינה | חולון

ילנה דונצ'יק יצאה לחל"תמעבודתה בקופתהחולים ברגעששמעהעל המלחמה באוקראינהארץ הולדתה, ונסעה לטפל בפליטים בגבול פולין ‰ "הילדיםשלי קצת נלחצו, אבל לאהיה להםספקשאני לא יכולה להישאר אדישה למצב"

"כשהייתי יותר צעירה, התמקדתי בפרנ ח סת המשפחה ולא יכולתי להתנדב, אבל כעת כשהילדים שלי בוגרים, אני יכולה להגשים את הייעוד שלי, שהוא עזרה לאחר", היא ממשיכה. "אף אחד בעצם לא ממש הופתע מהנסיעה שלי, בעיקר לאור העובדה שלפני זמן לא רב גם סיימתי תואר בניהול משברים. הילדים שלי אמנם קצת נלחצו מזה שאני נו ח סעת לאיזור מלחמה, אבל לא היה להם ספק שאני לא יכולה להישאר אדישה למצב, בטח ובטח כשמדובר בסבל אנושי. הם ידעו שאני צריכה להיות איפה שהלב שלי נמצא. גם המנהלות והחברות שלי בעבודה שמעו שאני נוסעת ומיד אספו כסף כתרומה לפליטים". דונצ'יק והמשלחת נמצאות בעיירה קטנה בסמוך למעבר הגבול בין אוקראינה לפולין, במתחם שפעם היה מרכז מסחרי וכיום הוסב למחנה פליטים. "אנחנו מקבלים מדי יום אלפי פליטים שמגיעים הישר מהתופת", היא אומרת. "אל מחנה הפליטים שלנו, שהוא מחנה מעבר,

יש כאלה שמגיעים עם כל מיני פצעים פתוחים וחבלות ואנו נותנים להם עזרה רא ח שונה. אני נתקלת כאן בסיפורים קורעי לב שממש שלא משאירים עין יבשה. יש נשים שלא יודעות איפה הבעל או החבר, ילדים שנקרעו מביתם. אחד הסיפורים שהכי נגעו לליבי הוא של קשיש אוקראיני שהסתובב כאן שעות בחוסר אונים מוחלט. אשתו אוש ח פזה בבית חולים קרוב והוא לא ידע מה עליו לעשות, לחכות או להמשיך במסע". לדונצ'יק משפחה באוקראינה וגם הדאגה להם מטרידה אותה. "יש לי אח צעיר שמ ח תגורר בכפר קטן ליד קייב ועוד קרובים רחוקים יותר שמתגוררים ומסתתרים בכפר אחר. אני נמצאת איתם בקשר יומיומי. לפי מה שאני מבינה, בינתיים הם בסדר, אבל המצב הרי יכול להתהפך תוך זמן קצר מאוד וזה בהחלט מדאיג. קייב עיר הולדתי היא עיר מדהימה ביופיה והלב שלי נשבר מהמראות ומההרס שנגרם בגלל המלחמה המיותרת והאכזרית הזאת".

חופית כהן־אולאי

ק � שנה לאחר שעזבה את או 300 ראינה ועלתה לישראל, שבה האחות ילנה דונצ'יק מחולון לארץ

"הם מגיעים כשהם עייפים וסחוטים לאחר שעמדו ימים במעבר הגבול, חלק גדול מהם מיובשים. העובדה שאני מדברת אוקראינית עוזרת לשבור מעט את הקרח"

הולדתה כדי לסייע למשלחת רפואית. "כששמעתי שפרצה המלחמה וראיתי את זרם הפליטים שמתחיל להגיע לגבולות, ידעתי שלא אוכל לעמוד מנגד". דונצ'יק, אחות ב"מכבי שירותי בריאות" במרחב חולון, יצאה לחל"ת, ארזה מזוודה ונסעה למחנה פליטים באוקראינה כדי לסייע. "החלטתי שלא משנה מה, אני אגיע לשם ואסייע לאנשים ככל יכולתי. כשיצא ח שנה בדיוק סיימתי 0 תי מאוקראינה לפני את לימודי הסיעוד שלי, וכיום כשאני אחות מנוסה ידעתי שאני נחוצה שם". דונצ'יק יצרה קשר עם ארגון "נתן" לסיוע הומניטרי בינלאומי, ויצאה לדרך כחלק מהמשלחת של הארגון, שכוללת אנשי רפואה, סיעוד ועבודה סוציאלית.

"סיפורים קורעי לב". ילנה דונצ'יק (משמאל) וחברי המשלחת

מגיעים בעיקר זקנים, נשים וילדים, שנא ח לצו להשאיר מאחור את הבעלים, האחים והבנים. הם מגיעים כשהם עייפים וסחוטים לאחר שעמדו ימים במעבר הגבול, חלק גדול מהם מיובשים. העובדה שאני מדברת אוקראינית עוזרת לשבור מעט את הקרח.

14

1.4.2022 ˆ ידיעות חולון, בת ים