חולון 05.08.22

"התחלתי סדנת הלחנה אצל דני רובס", מספרת הוד. "הרגשתי שאני צריכה פעם בשבוע לאחוז בחיים. בה ־ תחלה התביישתי לומר לאפרת שאני מעריצה אותו. אחר כך, כצפוי, גילינו שגם את זה יש לנו במשותף. דני ביקש שנכתוב שיר על שם של אדם משמעו ־ תי בחיינו, ועבורי היה ברור שזו אפרת. היא באה לסיום הסדנה ודני ממש הת ־ רגש מאיתנו ומיד אמר שאת השיר הזה אנחנו מקליטות איתו.

היו לו שעות אולפן ונגנים והוא הזמין אותנו. הכל התערבב יחד. את כלי המיתר הקלטנו בשעה שאפרת הייתה בפט‑סי. טי (בדיקה לאבחון גידו ־ לים ‑ חכ"א). אחר כך נס ־ עתי להיות איתה ואז חזרנו שתינו לאולפן ובזמן שהקליטו

"החלום הגדול

שלנו זה פשוט להופיע". אפרת זילברשץ

(משמאל) וסיון הוד

על תהליך ההחלמה: "נזכרתי שבעבר קראתי על טיפול אלטרנטיבי בשמן קנאביס. בזמנו מאוד פחדתי, אבל הגעתי למצב שאין לי מה להפסיד" על יצירת האלבום המשותף: "שתינו היינו עדיין פיזית ורגשית במצב לא טוב, אבל המוזיקה החזיקה אותנו. פתאום עפנו על משהו חדש"

אותי היא ודני עשו לי קולות רקע. הטוב והרע התערבב לנו יחד וזה יצא מדהים". השיר "אפרת" הוליד שיתוף פעולה נוסף, ובמשך תשעה חודשים זילברשץ והוד, שעדיין נאבקות במחלה, מקלי ־ טות אלבום שלם בליווי של רובס. "שתינו היינו עדיין פיזית ורגשית במצב לא טוב, אבל המוזיקה החזיקה אותנו", אומרת זילברשץ. "פתאום עפנו על משהו חדש. הייתי בשיא התהליך, עדיין שבורה, מתקשה לצאת מהמיטה ומרגישה חסרת אונים, והם נתנו לי סיבה לקום בבוקר ולהתאמץ, פתאום חוויתי התעוררות גדולה. רק אחרי שהתחלנו את העבודה הגיעו הבשורות הטובות ‑ אני נקייה כבר שנתיים וסיון קצת יותר. תמיד יש את החשש שזה יח ־ זור, אבל היום יש לי יותר כלים להתמו ־ דד עם המחלה, היום אני יודעת שתמיד יש תקווה". כבר שנתיים ששתיהן נקיות מסרטן, ובאופן טבעי בחרו לחגוג את השיפור במצבן באמצעות אהבתן המשותפת ‑ המוזיקה שתמיד ניחמה וחיזקה אותן. "המוזיקה ניקתה אותי", מסכמת זילברשץ. "השירים שלנו מאוד חשו ־ פים, כי שחררנו דרכם את כל השדים. ממש כתבנו את עצמנו החוצה. כל העבודה הייתה כמו טיפול פסיכולוגי בשבילנו, לכן כשהיא הסתיימה הרג ־ שתי נפילה. נוצר ואקום שרק עשייה יכולה למלא. "היום אני במקום יותר טוב. לפני חודש הוצאנו את הדיסק וביום ראשון נחגוג את ההשקה שלו בנמל תל אביב ואנחנו כמובן מארחות את דני. היום משמיעים שירים שלנו ברדיו ואנח ־ נו מופיעות הרבה ברדיו קסם בחולון ובעוד תחנות, וכבר שבועיים מככבות בראש מצעד הרוק הישראלי עם השיר 'טורנדו במיוט'. זה לקח זמן, כי שתינו עברנו דברים אישיים. היינו עסוקות בחיים, אבל עכשיו זה הזמן שלנו. זה רגע ממש מיוחד עבורנו. החלום הגדול שלנו זה פשוט להופיע, שהמוזיקה שלנו תיגע בכמה שיותר אנשים. בחלומות הכי גדולים שלי לא חשבתי שאחרי כל מה שעברתי, כך יראו חיי היום". כמו טיפול פסיכולוגי

גם לא אדם שנהנה מ'סטלה', להיפך, אני חולת שליטה והיה לי מאוד קשה לאבד אחיזה. הטיפול גורם לסחרחורות, ובש ־ עות הראשונות את כמעט לא מתפקדת. בגלל שהיה לי חשוב להמשיך לעבוד, ריכזתי את הטיפולים לערב, וזה היה אפילו יותר קשה. אפרת ליוותה אותי בכל רגע. נוצר בינינו חיבור שאי אפשר להסביר. כמו מישהי שאת מכירה מגל ־ גול אחר. היו לנו המון שיחות. היא תמיד שמעה אותי ולא שפטה. חיזקנו אחת את השנייה. גם אני חלמתי כל חיי לעסוק במוזיקה. בתיכון התלבטתי בין מגמת מוזיקה לכימיה וביולוגיה, אבל בסוף האהבה לבעלי חיים ניצחה. עבורי מו ־ זיקה ובעלי חיים הם שני נתיבים שנעים במקביל לאורך כל חיי". שדים בגוף במהלך שיחות הנפש ביניהן הן מגלות מכנה משותף נוסף, קצת פחות אופטימי. "שאלתי אותה אם יש קשר בין פגיעה

מינית לסרטן, ואז פתאום הכל נפתח", משחזרת הוד. "גם אני עברתי תקיפה מינית, וזה מאוד התחבר לי לסרטן השד בגלל המיקום שלו. כל הטיפול היה סביב איזור אינטימי. כל רופא ואחות שצריכים לראות ולגעת העלו אצלי קושי. בגלל שאני באה מרקע מורכב, לא סיפרתי להרבה אנשים על המחלה, ועם אפרת הכל נפתח. היא מיד עשתה את החיבור בין הדברים". "אני נפגעתי בגיל מאוד צעיר על ידי חבר משפחה, ועוד לפני שסיון שאלה אותי, התעסקתי בזה", אומרת זילבר ־ שץ. "הרי את מחזיקה בתוך הגוף שלך דברים שליליים, ואם את לא מטפלת בזה ומוציאה את זה החוצה אז משהו רע קורה בגוף. יש לך שדים בגוף והם חייבים להתפרץ איכשהו". סיבה לקום בבוקר בשלב הזה הן מבינות שלא רק הגוף שלהן זקוק למזור, אלא גם הנפש.

ככל יכולתי, אבל בין כל השיחות הייתה מישהי אחת שאיתה מיד נוצר חיבור. חיברה בינינו מכרה משותפת וכבר בהודעה הראשונה הרגשתי שאני מכירה אותה כל החיים. היא הפכה לחברת נפש שלי". )44 אותה חברת נפש היא סיון הוד ( נשואה ואם לשלושה שמתגוררת בק ־ ריית אונו ומגיעה מעולם אחר לחלו ־ שנה 15 טין ‑ הוד היא וטרינרית כבר ולמרות הידע הענף שלה ברפואה, בחרה בטיפול לא קונבנציונאלי. "גם אני חליתי בסרטן השד וגם אני הייתי במצב ממש גרוע, פיזית ונפשית", היא מספרת. "האמת שכבר רציתי לוותר, כי שום דבר לא עבד. הרגשתי , והדבר היחיד 38 מיואשת, הייתי בת שמנע ממני להרים ידיים הם הילדים שלי. הרגשתי שאני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר. הרי אם הרפואה הקונבנ ־ ציונאלית לא מצליחה לעזור לי, אז מה יש לי להפסיד? "הפרוטוקול בהתחלה מאוד קשה. אני

23

ידיעות חולון, בת ים ˆ 5.8.2022