חולון 07/01/22

בת ימים "אני שונא את כהן: – ארי

הסטיגמות שמגיעות עם המושג הזה ואני הראשון להודות שאני בת ימי. זה לא קורה הרבה כי בגילנו אנחנו כבר אחרי הסטיגמה, אבל אם שואלים אני גם הראשון לומר 'מה הבעיה שלך עם בת ימים?'" "אם זה עולה אני לרוב מתמודד עם פלח: זה בצורה הומוריסטית, כי בדרך כלל אומרים לי שאני לא נראה בת ימי, אז אני שולף את השרשרת של החמסה שתמיד עליי ומזכיר להם שלכל בת ימי אמיתי תמיד יש שרשרת כזאת עליו"

כ

ז

ר

ו

נ

ו

ת

פרגון מהחברים במגמה

מ

ב

שז"ר "שינוי כיוון פלח: בחיים מבחינה אמנותית.

ההחלטה לכתוב מחזמר קומי הובילה אותם לחיבור בין סיטואציות שונות בחייהם. "היה לנו ברור שנכתוב קומדיה, כי שנינו מאוד מחוברים לתחום", אומר פלח, "אבל לא באמת ידענו אם נתקבל". "בשלב הראשון גיל ואשתו בכלל עבדו עליי שלא עברנו, אבל כשהבנו שאנחנו בשלב הבא, שנינו צרחנו בהתרגשות. התקבלו רק שלושה מחזות מתוך עש ־ רות שהוגשו וזו תחושה מדהימה. פתאום הבנו שיש לנו משהו שווה ביד ולא רק אנחנו רואים אותו כבעל ערך. ממש קי ־ בלנו גושפנקה שאנחנו שווים וזה כיף. "ההצגה עלתה וכל החברים ממגמת התיאטרון חגגו איתנו. הבכורה הפכה לסוג של מסיבת מחזור. אפילו מנהלת המגמה המיתולוגית, זהבה מזור, אישרה הגעה. "הבמאי אורי פסטר ליווה אותנו משלב מאוד מוקדם ומאוד האמין בנו, ועד הרגע האחרון עוד הוספנו ושינינו דברים. אני מניח שככה דברים נראים ביצירה מקו ־ ת � הכל יכול להש 90 רית, עד הדקה ה ־ נות". גם היום מקפידים השניים להגיע לבקר בבית הוריהם בבת ים מדי סוף שבוע, מקווים להרצות בפני תלמידי המגמה ששינתה את חייהם ובעיקר גאים להציג את הנוף הבת ימי על בימת "הבימה". "נכון שבמחזה לא נאמר באופן מפורש היכן הם", מסכם ארי־כהן, "אבל כל הכ ־ תיבה, הדיאלוגים והדמויות הם הילדות שלנו ‑ מה שראינו בעיר שגדלנו בה ומה שהכרנו כילדים". "'עמרם' הוא לא אדם ספציפי, אלא כל מיני דמויות שפגשנו כילדים בבת ים. יש משהו מאוד בולט באופי שלו ‑ הוא ילד שנולד למציאות שהוא לא מרגיש בה בנוח"

ת

ם י

שם גיליתי את האמנות. זה היה צד שתמיד היה קיים בי באופן שקט, אבל רק שז"ר הוציא אותו ממני" "זה מקום שעיצב אותי כהן: – ארי כאדם בוגר ובו הבנתי שאני אעסוק בתיאטרון וזה לא סתם שלב חולף. זה גם המקום שנתן לי גושפנקא ליכולות שלי"

עמרם "זה חלום כהן: – ארי שמתגשם ושעדיין נמצא בהתהוות. בקומדיה המפגש עם הקהל הוא השלב האחרון והכי חשוב, וכרגע אנחנו מרגישים בחלום שעולה על כל הציפיות" "עדיין לא מעכל שזה קורה, פלח: ששיר שכתבתי בשתיים בלילה באולפן הפרטי בחדר שלי פתאום קיבל חיים"

מהמורים הטובים ביותר שעבדו בכל הארץ. זה משהו שבאמת שינה את חיינו, קודם כל האוכלוסייה סביבנו היתה שונה, אבל זה לא רק זה. כשאתה בי ־ צירה, האמנות מביאה אותך למקום של השקעה. זה יוצר סיפוק אדיר שאם אין לך אותו אתה בקלות יכול ליפול למ ־ קומות שגיל דיבר עליהם. היינו יושבים יחד על המזח בטיילת עם גיטרות, יוצ ־ רים ומדברים בינינו על מה נעשה בע ־ תיד. היה לנו ברור שלשם החיים שלנו הולכים". כבר אז חלמתם ליצור יחד? ארי־כהן: "אני עוסק במשחק ואליאור מוזיקאי בחסד. תמיד רצינו לעשות משהו יחד אבל הגיעו החיים. אחרי הצבא כל אחד התמקצע בתחומו, ולמרות שת ־ מיד שמרנו על קשר, לפעמים הוא קצת התרופף". למרות זאת, החיבור היה טבעי לשניהם. "כשגיל שלח לי את הקול קורא הוא כתב לי: 'בא לך להתאבד על זה?', ועניתי ‑ 'ברור'", נזכר פלח. "בסך הכל עמודי 15 הגשנו את הרף המינימלי, שזה דיאלוג ושלושה שירים. כשהודיעו לנו שניצחנו, נכנסנו למערבולת כדי לה ־ ספיק הכל, וכן ‑ גם היו הרבה חששות בגלל הקורונה, לכן אנחנו כל הזמן עם מסכות ורק מייחלים לצלוח את החודש הזה".

עם גיטרה על המזח הם הכירו בבית הספר היסודי. פלח היה בן בית בבית משפחת ארי־כהן וחברו הטוב של אחיו הגדול של גיל והשניים נהגו להסתובב יחד. את המהפך בחייהם הם מיחסים באופן חד־משמעי למגמת התיאטרון בתיכון שז"ר, שנחשבת למג ־ מת התיאטרון הראשונה בישראל. "זו היתה מגמת התיאטרון הטובה ביותר בארץ, בלי שום ספק", אומר פלח בגאווה. "למדנו ברמה הגבוהה ביותר

"אבל התיק נסגר". ), מוזיקאי, מלחין ומורה 32 גם פלח ( למוזיקה, בוגר להקה צבאית ובית הספר למוזיקה "רימון" שמנגן כגיטריסט ופ ־ סנתרן בהפקות והיה אחראי על הצד המוזיקלי במחזמר, זוכר את הילדות בבת ים בצורה דומה. "כנער הייתי חשוף להרבה בריונות של בני נוער, אמנם לא משפחות פשע, אבל תמיד היו את אלה שמעשנים או מרביצים ויש את מי שמ ־ שתתף ויש את מי שבורח. אני ברחתי, אבל אלה סיטואציות שנטמעות בך".

יואב בר לב ומאיה בכובסקי

11

ידיעות חולון, בת ים ˆ 7.1.2022