חולון 08.04.22

ד"ר פיצ'חדזה, רופאשל קופתחולים "לאומית", הגיע לבקר קשיששעימו התיידד לאחרשאשתו אושפזה ‰ אז גילה כי הואסובל מזיהוםחמור ברגל ‰ הוא פונה לביתהחולים וחייו ניצלו רופאהצילאתחייו של קשיש ניצולשואה נותר לבדו 93־ בן ה | בת ים

שיש לו זיהום חמור ברגל מאז הפעם הקוד ת מת שטופל בבית חולים, ומאז הוא מושבת. ביקשתי לאשפז אותו שוב ושלחנו אותו לבית חולים ברזילי כי יש לו קרובי מש ת פחה באיזור, ומאז אנחנו שומרים על קשר טלפוני. הוא מקבל שם את היחס שמגיע לו. הוא חי עכשיו וברוך השם הצלנו אותו, כי הזיהום הזה, במצבו, לא היה מוביל למקום טוב". לסיום מבקש ד"ר פיצ'חדזה מהצי ת בור לשים לב למצבים בהם קשישים נותרים לבדם, כי אי לדעת מתי אחד מהם יזדקק לעזרה בהולה. "המסר שלי הוא שצריך להיות ב אדם, לא רופא ולא אלוהים. כשיש שכ מבוגר או אדם ברחוב שקשה לו, צריך להגיש עזרה. כולנו למדנו את זה בילדות, חלקנו השתנינו, אבל צריך לחזור למקורות ולעשות טוב לאנשים, למי שצריך עזרה. ככה אני גדלתי וככה אני רוצה להמשיך לחיות, לעזור לכולם ולהעביר את המסר הזה הלאה. להציל נפש של אדם זה עולם ומלואו".

חופית כהן־אולאי

ד"ר יעקב פיצ'חדזה מבת ים בסך הכל הגיע לביקור חברי אצל מטו ת פל ניצול שואה שרעייתו אושפזה, אך הודות לתושייתו הצליח להציל את חייו של הקשיש. במסגרת עבודתו כרופא משפחה בקופת חולים "לאומית" בעיר, ד"ר פיצ'חדזה פוגש מטופלים רבים, אך אחד מהם שבה את ליבו ת � , ניצול שואה שמ 93 במיוחד ‑ מטופל בן גורר בעיר עם רעייתו, ובי הרופא לקשיש התפתחה ידידות אמיצה. לכ , כשד"ר פיצ'חדזה גילה שהאישה אושפזה והקשיש נמצא לבדו, הוא החליט לקפוץ לבקר אותו. "יש בינינו קשר טוב, תמיד היה. לא רק ברמה של רופא ופציינט", מספר ד"ר פיצ'חדזה. "הוא חולה כדורגל, כל הזמ שואל 'מי יותר טוב, רונאלדו או מסי?'. צח ת קנו הרבה תמיד והיה לי חשוב ללכת לבקר אותו. הוא עבר הרבה בחיים". עד לאחרונה היה הקשיש אדם בריא

"כשיש שכן מבוגר או אדם ברחוב שקשה לו, צריך להגיש עזרה. כולנו למדנו את זה בילדות"

"לעשות טוב". ד"ר פיצ'חדזה

פיצ'חדזה הגיע לבקרו הוא הופתע לגלות כי הקשיש החביב נמצא במצב רע. "זה היה קשה מאוד. הוא היה מוזנח ולבדו ומיד החלטנו לעזור לו. אבחנתי אצלו בבית

ואקטיבי, אך בחצי השנה האחרונה התגלה אצלו גידול. הוא קיבל טיפול כימותרפי ומאז שרעייתו אושפזה הוא נותר לבדו ללא טיפול, ומצבו ככל הנראה הידרדר. כשד"ר

זוכריםאתלין רומנו ז"ל שנה תשיעית לטורניר ההנצחה | חולון

לין היתה רק בתשמונה כשנפטרהמדום לב ‰ משפחתה יזמהטורניר כדורשת ומחנייםשמתקיים לזכרה מדי שנה בביתספרה "אמירים" ‰ השנההשתתפה בו גםאחותהאור בתהשבע, שנולדהאחרי מותה

מחה. "אומרים שהשם בוחר את האדם שנולד ובמקרה שלנו זה מאוד ברור, כי אור מאוד מיוחדת והיא הכניסה לנו המו שמחה למ ת שפחה. אמא של ילד שנפטר אמרה לי פעם שהכאב הוא כמו תיק גב שתמיד עלינו. זה נכו , אבל אני גם מוצא את הזמ להניח אותו בצד ולשמוח. בשבעה גיסי אמר לי שמעכ ת שיו זה בידיים שלנו, שאם נתכנס בעצב הם יפלו איתנו ואם נרים את עצמנו הם יתמכו בנו. אני מזכיר את זה לעצמי ברגעי משבר, שאם אני בוחר בשמחה אז כולם יבחרו בה איתי. יש לנו גם קבוצת חברים קרובה ששומרת עלינו, הוריםשל ילדיםשלמדו עם לי . כשלי נפטרה הרגשנו שזה לא מתאים, הם המשיכו בחיים שלהם עם הילדים ואנ ת חנו כבר לא חלק מזה, אבל הם לא ויתרו לנו ואני מכיר להם תודה ענקית על זה. הם תמיד נשארו לצידנו ושמרו אותנו כחלק מהמשפחה. גם הצוות באמירים השאירו אותנו חלק מהמשפחה. הם תמיד מתקשרים ומתעניינים וחשוב להם להמשיך במסורת הטורניר שלנו. כמוב שבשנים הראשונות הטורניר היה יותר מורכב עבורנו מבחינה רגשית, אבל עם הזמ אתה לומד לשמוח בו ובסוף הטורניר כשהמפסידים נסערים, אתה מחבק אותם ונהנה מהמציאות הפשוטה של ילדים שרק שיחקו משחק".

חופית כהן־אולאי

במלאת תשע שנים לפטירתה של לי רומנו ז"ל מחולו , שמתה בהיותה בת שמונה בלבד, ערכו

הוריה את הטורניר השנתי לזכרה בבית ספר אמירים, והשנה השתתפה בו שחקנית חדשה ומרגשת - אחותה של לי , אור, שנולדה לאחר מותה ולומדת בכיתה א' בבית הספר. לפני תשע שנים שכלו דורו ומירב רומנו ). לי נפטרה 20 את בתם לי , אחות לירי ( במפתיע מדום לב וסיפורה התפרסם לאחר שאביה כתב לזמר אברהם טל בפייסבוק בבוקר שלאחר מותה, עד כמה לי אהבה את שיריו, ובתגובה התנדב הזמר להופיע בערב התרמה שערכה המשפחה לגיוס כסף עבור עמותת שמ"ע, בה הייתה לי מטופלת. מאז משפחת רומנו פועלת להנצחתה, והשבוע בציו תשע שנים למותה, נערך כמדי שנה הטורניר לזכרה בבית הספר אמירים בו למדה, אך הפעם היה האירוע מרגש במיוחד, מאחר שאחותה של לי , שנו ת לדה שנתיים לאחר האסו , אור בת השבע, השתתפה באירוע כיוו שהיא בעצמה כבר תלמידת כיתה א' בבית הספר. "הילדים מאוד התרגשו", סיפר האב דורו . "חלקם ידעו על לי , אבל לא חיברו בינה לבי

"חברות של לין, שהיום כבר לומדות בכיתה י"ב, באות לעודד, ועד היום הן קופצות אלינו עם בלונים בימי ההולדת שלה"

אור על רקע תמונתה של לין ז"ל

מודים ולהשתלב בחברה, לבי הרצו שלי שהילדים באמת ישמחו. בכל טורניר יש ילדים ששואלים אם מותר להריע ולצחוק ואני מעודד אותם ‑ אומר 'יאללה בלג ', כדי להבהיר להם שזה מותר וצריך לשמוח. בסוף הטורניר יש ילדים שניגשים, שואלים שאלות ואני נהנה לשתף אותם בדמות של לי . גם חברות של לי , שהיום כבר לומדות בכיתה י"ב, באות לעודד, ועד היום ה קו ת פצות אלינו עם בלונים בימי ההולדת שלה. זה ממש מחמם את הלב ומשמח אותנו". למרות הקושי, רומנו אומר כי עם השנים למדה המשפחה לחיות עם השכול לצד הש ת

אור. אפילו הייתה ילדה שאמרה שרק עכשיו היא מבינה מדוע יש תמונה של אור במגרש. לי ואור מאוד דומות. ההבדל הוא רק בשיער שלה . פעם אפילו עשיתי 'חידו ' למשפחה המורחבת והם התקשו להבדיל ביניה ". טורניר הכדורשת והמחניים מתקיים זו השנה התשיעית, וגם בשיא ימי הקורונה הצליחה משפחת רומנו לשמור על המסורת. "כשלא יכלו לשחק עם קהל בגלל ההג ת בלות, עברתי בכיתות ושוחחתי עם הת ת למידים. זה תמיד נע בי רצו שלי לספר לילדים על לי , על איך היא הצליחה להתג ת בר על כבדות השמיעה שלה ולהצליח בלי ת

30

8.4.2022 ˆ ידיעות חולון, בת ים