חולון 11.03.22

משפחת אזרד. תקופה | מאחדת צילום: מיטל דלל

משפחת אזרד ילדים 8 גלידות והפעלות

) מרחובות, אמא לשמונה ילדים ("שבעה 33 מירית אזרד ( , לא נחה 12 מהבטן ואחד מהלב"), בני חמישה חודשים עד לרגע. היא עורכת דין, נשואה לאופיר, ומשעות הבוקר המוקדמות ועד לרגע שהיא הולכת לישון, אין לה רגע דל. אבל שזה לא יבלבל אתכם: "אם לא הייתי עובדת בטירוף, כנראה שהייתי אומללה", היא אומרת. "אני לא מוותרת על כלום ותמיד טוענת שאפשר לעבוד, לנהל קריירה, להיות אמא ־ לשבעה ילדים ולילדת אומנה ־ וגם לעשות דברים לנפש". עם תינוקת בת חמישה חודשים, אזרד נמצאת בתנועה מתמדת. "כשיש לך ארבעה ילדים, קל לטבוע בתוך עבודות הבית", היא אומרת. "כשיש שמונה, את מרגישה ששום משימה היא לא בלתי אפשרית". בבקרים היא מתעוררת שעה לפני הילדים ומכינה לכל ילד את הארוחה האהובה עליו בגן ובבית הספר. "הכי קל לזלזל, למרוח שוקולד על פרוסת לחם וסעו לשלום, אבל בצהריים צריך את 14:00 ילד שיוצא ליום שלם עד השעה החיזוקים מהבית כדי לשרוד את היום. אצלי בבוקר תראו פנקייקים וצ'יפס ולחם מטוגן ושניצלים לארוחת הצה ־ ריים לבית הספר. זה שאנחנו משפחה מרובת ילדים לא אומר שהילדים יקבלו פחות מבבית שיש בו שני ילדים". איך שרדת את הקורונה עם שמונה ילדים בבית? "בקורונה הבית סבב סביב הבישולים, וכשיש עשר נפ ־ שות, לא מרגישים בדידות. התקופה הזאת איחדה אותנו. פינקתי את הילדים בגלידות, הבאנו הביתה קונסולת משחקים ופעם בשבועיים הגיעה אלינו מפעילה לערב של כיף. זה היה עניין של החלטה: כשאופיר ואני הבנו שזה הולך להיות ארוך, לקחנו החלטה שהילדים לא יר ־ גישו את זה. עבדנו בלהפוך את התקופה הזאת לחגיגה".

משפחת ישי ילדים 7 פותחים חמ"ל

ימי הקורונה עברו על בני משפחת ישי יחד - מבידוד לבידוד. "למעשה, כל ילד שנדבק ) מבת ים, גננת, רכזת אומ"ץ 33 הכניס את כל המשפחה לבידוד", אומרת לואיזה ישי ( והצעיר בן שנה 12 – הבכור בן 7 (תוכנית חינוכית בנושאי מורשת), סופרת ילדים ואם ל־ וארבעה חודשים. "זו הייתה תקופה מאוד מאתגרת", היא אומרת. "לא יכולתי לבודד ילד אחד בחדר, הם קטנים ואי־אפשר באמת לשלוט בזה, לכן קיבלנו החלטה להישאר יחד. הזומים היו מאוד מאתגרים, פתחנו חמ"ל כי ארבעה ילדים היו בזום במקביל, אחד במחשב נייח, השני במחשב הנייד, השלישי בטאבלט והרביעי בטלפון הנייד, ובין לבין היו גם הזומים שלי עם ילדי הגן וכמובן הקטנים שהיו צריכים תעסוקה. היתרון היחיד היו הארוחות, פעם ראשונה שכולנו ישבנו לאכול יחד. זו הייתה גם הזדמנות טובה לשבת ולדבר, דבר שכל הילדים היו מאוד צריכים בזמן הסגרים. גם הילדים הבינו לראשונה כמה קשה ההורים עובדים ופתאום שמנו לב שהם התחילו לעזור יותר בבית ובכלל התגבשו יותר ביניהם". בזמן שנשים רבות ספגו פגיעה קשה בתחום הקריירה בזמן הסגרים, אצל ישי התחום דווקא פרח. "כגננת נדרשתי להכין המון תכנים מצולמים והילדים עזרו לי, הם צילמו, שמו מוזיקה, התחפשו והופיעו איתי, זה היה מקסים. היה לי גם חלום ישן, להוציא ספר על סיפור שכתבתי לפני כמעט עשור, בהריון השלישי. הספר הוא על שני אחים שעומדים לקבל אחות שלישית וההתמודדות שלהם. בעלי משה מאוד עודד אותי ואפילו מצא הוצאה לאור וזה דרבן אותי לעשות את הצעד ולהוציא את הספר, 'היכן ההפתעה של אורי', שאיירה שירה פלד ויוצא בהוצאת ספרי ניב, כך שדווקא בתחום הקריירה הסגרים גרמו לי להתרחב". חופית כהן־אולאי

אביגיל קדם

23

ידיעות חולון, בת ים ˆ 11.3.2022