חולון 11.11.22

תרבות

/ חופית כהן –אולאי /

עלו כשהוריה של אורלי דביר מגיאורגיה לחולון, הם נאלצו להתמודד מיד עם גזענות וניכור. "ישראל לא באמת מחבקת עולים חדשים", אומרת דביר. "האוכלוסייה כאן יכולה להיות מאוד אלי ־ מה וגזענית, תמיד היינו 'השונים' וכך כולם התייחסו אלינו. ההורים שלי היו חייבים להוכיח את עצמם כי הם תמיד היו בעמדת נחיתות. אני ושני האחים שלי גדלנו בבית מאוד שמרני ומגונן. בתור ילדים, חווינו קשיים כלכליים וההורים שמרו אותי כמו בובה בוויטרינה, עם המון חשש ורצון להגן עליי מפני העולם החיצוני. זה יצר אצלי דיסוננס, מצד אחד סגרו אותי בכלוב זהב, אוהב ואכפתי, מצד שני איפשרו לי להיות מי שאני, להביע את האמנות שבי ולחלום בגדול. האחים שלי ואני הבנו מגיל צעיר שההשכלה היא הכוח שלנו - אם לא מק ־ בלים אותנו כמו שאנחנו, אז אנחנו נתקדם לבד עם הידע שנרכוש. זה פיתח אצלנו המון יכולות מנטאליות. סיגלנו לעצמנו כלים משמעותיים כי ידענו שהעתיד בי ־ דיים שלנו". ), אם יחידנית תושבת חולון, 35 דביר ( בעלת גלריה "לוטן", החלה לצייר כבר בגיל שלוש. את הכישרון ירשה, לדבריה, מאביה, וגם את העידוד הבלתי מתפשר שאפשר לה להגשים את הכישרון שלה. הודיעה לה רחל, סבתה 17 כשהייתה בת מצד אמה, שהן נוסעות יחד לאקדמיה לא ־ מנות "בצלאל" בירושלים, כדי שהנכדה הכישרונית תירשם ללימודי אמנות. "היא העמיסה ציורים שלי על גגון של מונית ונסענו לירושלים, בשיא התמימות. הם לא הבינו למה באנו, אמרו לה שאני רק , אבל היא התעקשה, אז הציעו לנו 17 בת לגשת למבחני הקבלה בעוד כמה חודשים ומיד במקום היא שילמה את דמי ההרשמה. לא עברתי מכינה כמו רוב הסטודנטים, לא היה לי מושג מה מחכה לי. הגעתי, עברתי והתחלתי ללמוד". באקדמיה, מספרת דביר, היא פגשה שוב את פרצופה המכוער של הגזענות. "הייתי סטודנטית מצטיינת, קיבלתי יחס מאוד מכבד מהמרצים, אבל הסטודנטים ראו בי משהו חריג. הייתה שם הרבה קנאה, גזענות והתנשאות מסטודנטים שהתקבלו בפרו ־ טקציה. אין לי לוק ישראלי וזה גרר המון חוסר פרגון. כשביקשו לתת ביקורת אחד לשני, הם פשוט היו מתעלמים מהעבודות שלי. העובדה שהייתי גיאורגית־גרוזינית־

אמא מאוד חיזקה אותי. היא אמרה לי ללכת עם הלב ושאין לי מה לפחד כי רק ככה מצ ־ ליחים. הצגתי תערוכות בירידי צבע טרי, אני מוכרת יצירות והיום אני מחזיקה גל ־ ריה ביפו העתיקה". בין ארז טל לאורית פוקס לאחרונה הוציאה דביר סדרה חדשה של ציורים, שבנויים מדמויות תל אביביות - מוזיקאים מהשוליים, ידוענים, סופ ־ רים ומשוררים. המוכתר, סקאזי, ארז טל, אורית פוקס, רועי צ'יקי־ארד, ננה שרייר (ננוצ'קה) ועוד. "בחרתי באמנים בולטים ומצליחים", מספרת דביר. "הם הסכימו לדגמן עבו ־ רי והגיעו לסטודיו או שנפגשנו במקומות ייעודיים. אחרי שצילמתי אותם, ציירתי בעזרת התבוננות בצילומים. את אורית פוקס צילמתי בדן הרצליה, את ארז טל אצל ננה ואת רועי בסטודיו. אני בכוונה משנה את הנוף כי זה מתכתב כך עם אמנות קלא ־ סית שעוסקת בטכניקה ויופי. למרות שאני אוהבת שהציור קצת נאיבי, קצת פופי, אני לא מעמיקה ברמה הטכנית ויש צבעוניות זורחת. בנוף הזה יש המון הומור, אני מתח ־ ברת לפארודיה". כשסיימה לצייר את הסלבים, הציגה להם דביר את היצירות. "את אורית לדוגמא ציירתי ממש כבובת בראץ והיא מאוד אהבה את זה. רק הציור של סקאזי עדיין בתהליך, כי הוא יצא בשחור־לבן ואני לא שלמה עם זה. ציור זה לא רק פלקט, אלא משהו מאוד רגשי שמציג כיצד אנחנו רואים דברים. מחצית מהסדרה כבר נמכרה וזה מחמיא שאנשים מעריכים את זה". את תמיד מוכרת את היצירות? לא נקשרת אליהן? "תמיד יש כמה יצירות שאני לא מוותרת עליהן, שומרת אותן לעצמי ותולה בבית. בסדרה הזאת זה היה הציור של ארז טל, מאוד אהבתי אותו ומראש תמחרתי אותו במחיר גבוה, כדי שלא יימכר ויישאר אצלי". ומה הלאה? "אני חולמת על גלריה בחו"ל ומאמינה שזה יגיע בזמן הקרוב ועם השותפים הנ ־ כונים". , יפו. 16 גלריה לוטן, מזל אריה 058-4999974 בתיאום מראש:

אורלי דביר. "ההורים שמרו עליי כמו בובה צילם: | " בוויטרינה דורון שטיין

הגזענות, האמנות ואני

כשסבתה העמיסה 17 אורלי דביר מחולון הייתה בת את ציוריה על גגון של מונית, נסעה איתה לאקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים ורשמה בו במקום את הנכדה כבר פתחה גלריה משלה 21 המוכשרת ללימודים ‰ בגיל ומאז היא לא עוצרת ‰ לאחרונה יצאה בסדרת ציורי ידוענים ואמנים בולטים ומצליחים

בפרויקט הגמר שלה פרצה תקרת זכוכית, כשהצליחה למכור את ציוריה לבנק לאומי בכמה עשרות אלפי שקלים. בכסף היא הח ־ ליטה לפתוח גלריה משלה. , וכמובן שחששתי, אבל 21 "הייתי רק בת

שמרנית שהתמקמה בלב האליטה הייתה קשה להם. דווקא הסטודנטים שכן הסתד ־ רתי איתם היו מבוגרים יותר ממני, כנראה ששם הייתה פחות תחושת תחרות". למרות הקושי דביר עשתה חיל. כבר

"מהמרצים קיבלתי יחס מכבד אבל הסטודנטים ראו בי משהו חריג. הייתה שם הרבה קנאה וגזענות והם פשוט התעלמו מהעבודות שלי. העובדה שהייתי גיאורגית–גרוזינית–שמרנית שהתמקמה בלב האליטה הייתה קשה להם"

צילום: אורלי דביר

צילום: אורלי דביר

צילום: אורלי דביר

ארז טל. "לא רציתי שיימכר"

פעמיים אורית פוקס. "מאוד אהבה"

ננה שרייר. "ציור זה לא פלקט, זה רגש"

22

11.11.2022 ˆ ידיעות חולון, בת ים