חולון 15.07.22

"עלייה בלחץ וירידה במצב הנפשי". ד"ר דויד בלאס

נגיש את הטיפול הנפשי לכולם, במיוחד בימים כאלה". גם הפרעות אכילה "העלייה מאמצע בקורונה במספר היל ־ דים שפונים לטיפול נפשי מתאפיינת גם בילדים שבעבר לא ראינו אותם כאן", אומרת גם מנהלת טיפול יום נוער באב ־ רבנאל, ד"ר רחל מאור. "ילדים עם חוסן נפשי ותמיכה שאו שהקורונה הובילה אותם למצבים קשים או שהיא הוציאה דברים שבעבר הצליחו להתמודד עימם לבד. אלה ילדים שבעבר לא הראו סי ־ מני מצוקה אבל הלחץ מסביב הגיע גם אליהם. יש יותר ילדים עם חרדות, די ־ כאון והפרעות אכילה". כיצד המשפחות מתמודדות עם המצב? "לשמחתנו אין הכחשה של המשפ ־ חות, גם במצבים בהם עד הקורונה הילד לא הראה סימני מצוקה. להיפך, רובן מגויסות ועושות הכל כדי לעזור, כי הן רוצות את הילד הבריא שלהם בחזרה. אבל כמובן שלכל משפחה קשה להגיע לאשפוז פסיכיאטרי של ילד, בין אם זה ילד שקיבל בעבר טיפול בקהילה ובין אם זה המקום הראשון שמטפל בו. "היה לנו מקרה שמאוד איפיין את המצב שאנחנו מדברים עליו ‑ ילד שהגיע לכאן ומיד הרגשנו שהוא חש הקלה. הוא בא כיוון שלא הלך למסגרת גם כשהיא חזרה לפעילות, והתמודד עם הסתגרות ודיכאון, ורק אחרי שהתחלנו לטפל בו עלתה תמונה של עניין מגדרי. הילד ראה בעצמו טרנסג'נדר והיה לסביבה וגם למ ־ שפחה קושי גדול לקבל אותו. כיוון שכאן יש רק הכלה וכיבדנו את בקשתו לפנות

אליו במגדר שהוא ביקש, למעשה התח ־ לנו כאן את כל תהליך הקבלה שלו, גם הצוות וגם שאר המאושפזים. ליווינו את המשפחה ויחד יצרנו מערכת תמיכה. אם הוא היה צריך להתמודד עם זה בחוץ במ ־ קביל לכל עניין הקורונה, אין ספק שזה היה הרבה יותר קשה לו". המתחם החדש על רקע כל זאת, באברבנאל חנכו הש ־ בוע מתחם נוער חדש שמשרד הבריאות מיליון שקל. הוא 50 השקיע בהקמתו כ־ משתרע על שטח של כשמונה דונמים, מ"ר בנויים. 5,435־ מתוכם כ במתחם שלושה בנייני אשפוז ובהם שתי מחלקות נוער, גינות הוליסטיות, מגרשי ספורט, חדר "סנוזלן" לטיפול רב־חושי, פינת חי, ועוד. בני הנוער במחלקות השונות לומדים כל אחד על פי רמתו האישית בבית ספר "שחף" הפועל בתוך אברבנאל. מנהל המרכז, פרופ' יובל מלמד, מאמין כי המחלקה החדשה תצליח לקדם את איכות הטיפול בבני הנוער ולהקל על המאושפזים ובני משפחותיהם: "מתחם הנוער החדש מאפשר אשפוז וטיפול בתנאי מלונאות טובים, המהווים בסיס לטיפול איכותי ומכבד עבור המטופ ־ לים, המשפחות והצוות. המרכז לבריאות הנפש אברבנאל מודה למשרד הבריאות על ההשקעה בבינוי ועל הסיוע להתחד ־ שות המרכז הרפואי. מדובר בהתגשמות החזון עבור כלל מטופלי בריאות הנפש הנזקקים לאשפוז ‑ מחלקות קטנות עם צוות מטפל גדול בתנאי אשפוז טובים. צוות המרכז המסור ישמח להמשיך ולהוביל את החזון". ¿

עבורם. כמו שסיום הסגרים לא עוזר לאדם שכבר איבד את פרנסתו, כך סיום הבידודים לא מסייע למשפחה שכבר נק ־ לעה למשבר. השינוי בשגרה וההיצמדות למסכים גורמים לעלייה בלחץ וירידה במצב הנפשי. אמנם כל העולם נמצא במצב הזה, אבל עבורם זה אחרת". באיזה מצב הם מגיעים לבית החו ־ לים? "לרוב הם באים כשכבר כל שאר האופציות מוצו וכבר לא ניתן להכיל את המצב של הילד בבית. לאשפז ילד בבית חולים פסיכיאטרי זה הדבר הכי לא טבעי להורה. הם עושים את זה רק אם אין שום ברירה אחרת. "הם מגיעים במצב נפשי מורכב, לרוב עם בעיות אלימות ותפקוד, וכמובן שב ־ מצב הנוכחי אנחנו לרוב רואים שכל המשפחה נקלעה למצוקה ‑ הזוגיות של ההורים במשבר ושאר האחים בבית מתמודדים עם אתגרים. לשמחתי, באופן כללי אין לנו הרבה אשפוזים חוזרים, אך גם את זה הקורונה שיבשה, כי לא תמיד יש קהילה מתפקדת שאפשר להחזיר אליה את הילד באופן הדרגתי. "אשפוז יכול לנוע בין חודש לחצי שנה, תלוי במצב ובאפשרות השילוב בקהילה. המצב האידיאלי הוא לאפשר לילד לחזור לביתו. אנחנו כמובן מנסים גם להוריד מהעומס אצלנו, לנסות לסייע בתהליכים בתוך הקהילה, וגם להקל על הצוות שלנו שמתמודד עם אתגרים רבים. בתקופות של הסגר לא היו הפוגות בחגים ושבתות וגם לא ביקורים ארוכים. במובן הזה חשוב לנו לתמוך גם בצוותים . 24/7 שלנו שצמודים לילדים "חשוב לי לציין שההגעה אלינו היא ללא הפניה ותשלום. אנחנו רוצים לה ־

"אנחנו דור שנדפק"

מחולון, תלמידה טובה מבית טוב כפי שנהוג 19 ר' בת ה־ לומר, הרגישה בימי הקורונה שהאדמה נשמטת תחת רג ־ ליה. "בהתחלה חשבתי שקורונה זה כיף, אבל כמה אפשר להת ־ נתק מהכל?", היא מספרת. "אני זוכרת שעשינו ליל סדר לבד והרגשתי שאנחנו חיים כמו בשואה. אצלי זה התחיל משאיפה של גז מזגנים שאפשר למצוא בכל מקום, אז אף אחד לא מתרגש מזה. רק בהמשך התחלתי לשתות ולע ־ שן. היינו נפגשים בפארקים מאוחר בלילה כשאין ממש אכיפה כי קר או כי ממילא הרחובות ריקים ביום, אז מי ייצא בלילה? ההורים שלי שמחו שאני לפחות מוצאת דרך לצאת קצת מהבית, כי הם לא ממש האמינו בסגרים, אבל כשהתחלתי לעשן ולשתות הייתי יותר מעוכה וגם מרי ־ חים את זה, ואז הם הבינו שמשהו רע קרה. עשיתי את זה רק כמה פעמים, אבל הם מיד קלטו אותי כי אני בדרך כלל מאוד מטופחת. בפעם הראשונה שהם שאלו אותי ממש בכיתי. אמרתי להם שאני מרגישה שאני רוצה למות, לא רוצה להיות כאן יותר. השנים הכי יפות שלנו נהרסו. כולם זוכרים איזה כיף היה להיות ילד. מה אנחנו נזכור? "אמא שלי מגיעה מתחום החינוך למרות שהיא לא מורה, אז היא יותר הבינה אותי. לקחו אותי לטיפול פרטי כדי שזה לא ישאיר תיעוד ויהרוס לי את השירות הצבאי, אבל בסוף החלטתי לא להתגייס. אני עוד במצב טוב. כמה חו ־ דשים השתוללתי ואני מרגישה שחזרתי לעצמי. יש לי חברות שחתכו את עצמן, שברחו לאילת ושהסתבכו עם ערבים. כל הזמן אומרים 'דור הקורונה'. אנחנו דור שנדפק לו המוח. אני בחורה חזקה ואני יודעת שאני אצליח בחיים, אבל הרבה ילדים מגיעים למצבים קשים ולא בטוח שהם ייצאו מזה".

13

ידיעות חולון, בת ים ˆ 15.7.2022