חולון 17.06.22

יהודה עבוד מבת ים חלה בקורונה ומצבו הידרדר במהירות עד שהרופאים נאלצו להרדים ולהנשים אותו ‰ אחרי יותר משלושה חודשים שבהם התנדנד בין חיים ומוות, חל שיפור במצבו והוא החל לנשום בכוחות עצמו ‰ השבוע, כשהוא עוד יושב בכיסא גלגלים ומשתקם מההרדמה הארוכה, הוא מודה לרופאים שנלחמו על חייו ומתכנן איך יחזור לבלות עם ילדיו ‰ "זה ממלא לי את הלב לחשוב על זה" יהודה חזר לחיים אחרי שלושה חודשים | בת ים שהיה מורדם ומונשם

כשיהודה עבוד מבת ים חלה בקורונה בחודש ספטמבר אשתקד, הוא היה משוכנע שיעבור אותה בשלום. ), אברך ואב לתשעה ילדים, 53 לעבוד ( אין מחלות רקע, והוא מיהר להיכנס לבידוד, ובימים הראשונים התמודד עם תסמינים קלים בלבד. "ברוך השם רק אני נדבקתי בבית", הוא מספרהשבוע. "ילדיי היו חוליםבעבר וכולם עברו את זה בשלום. נכנסתי לבידוד ואמנם לא הרגשתי טוב, אך חשבתי שנעבור את זה בקלות". אלא שבשבוע השני חלה החמרה במצבו. "פתאום הרגשתי שקשה לי לנשום. הטעות שלנו הייתה שלא בדקתי סטורציה (רמת חמצן בדם ‑ חכ"א). רק כשהתחילו קשיים בנשימה בדקתי, ופתאום גיליתי ." 75 שהסטורציה שלי עומדת על פנינה, אשתו, מיהרה להזמין אמבולנס, שפינה אותו באופן מיידי למחלקת קו ־ רונה בבית חולים וולפסון, אך מצבו המ ־ שיך להידרדר ולאחר ארבעה ימים פנינה קיבלה שיחת טלפון מדאיגה. "התקשרו מוולפסון ואמרו לי לבוא מהר. הוא כבר לא הצליח לנשום בכו ־ חות עצמו. הריאות שלו לא עבדו והצ ־ וות נלחם למצוא פתרונות, אך כל הח ־ מצן שהוא קיבל לא הספיק. היו חייבים להרדים אותו כדי להנשים אותו". בשלב זה עבוד סירב להצעת הרופאים. החששמפניההרדמההיהגדולמדי. "הייתי סרבן", הוא מודה. "חששתי מההרדמה ולא סתם, היום אני רואה את ההשלכות שלה על הגוף שלי, והיא אמנם הצילה את חיי, אבל בהתחלה לא רציתי לשמוע על זה. בשלב מסוים נתנו לי לדבר עם ילדיי, וזה שינה הכל. אדם נהיה שותף עם הקדוש ברוך הוא עם כל נשמה שהוא מביא לעו ־ לם. הילדים שלי הם אלה שמחברים אותי לבורא עולם וכשהם בכו בטלפון הם אמרו לי, 'אבא הכל יהיה בסדר', וזה בדיוק כמו שבורא עולם יגיד לי שהכל יהיה בסדר. זה מה שנתן לי כוח. גם הרב של בית החולים וולפסון, הרב שמואל ברקוביץ, חיבר אותי לשמש של הרב חיים קנייבסקי, שבירך אותי ונתן את אישורו לתהליך, ובשלב הזה הבנתי שזאת ההחלטה הנכונה". מחובר ל"אקמו" ימים היה עבוד מורדם 104 במשך ומונשם במחלקת טיפול נמרץ בוול ־ פסון כשהרופאים נלחמים על חייו. אשתו פנינה לא עזבה את מיטתו במשך כל אותם חודשים. "הקורונה הפכה את יהודה כמעט ברגע מאדם בריא לחלו ־ טין לחסר יכולת לנשום בכוחות עצמו. חווינו כמשפחה רגעים כל כך קשים ונאלצנו לקבל החלטות לא פשוטות". כיצד הסתדרת באותה תקופה? "בחסדי השם. כל יום הייתי לצידו. אני מורה, ובהתחלה יצאתי לחופש. כשנא ־ לצתי לחזור לעבוד הייתי מגיעה אליו מיד אחרי העבודה בתחבורה ציבורית. בשבתות הייתי הולכת אליו ברגל, שעה וחצי הליכה לכל כיוון. כל פעם ילד אחר היה מלווה אותי. גם הילדים עזרו הרבה. כל אחד מהם גילה עצמאות ואחריות ועם ישראל כולו עטף אותנו בתפילות ומעשים טובים שאני מאמינה שסייעו להחלמתו של יהודה". לאחר שלושה וחצי חודשים הרופאים העירו את עבוד. הוא החל תהליך שי ־ קום ארוך ומורכב ולפני ארבעה חוד ־ שים עבר לשיקום ב"בית בלב" ברא ־ שון לציון. "בחודש ספטמבר, כשירדתי

"השגחה עליונה". יהודה עבוד

"במשך שלושה חודשים הוא היה מחובר למכשיר 'אקמו' שהחליף את פעולת הריאות. במקביל, הוא עבר טיפול ניסיוני כנגד פיברוזיס ריאתי"

"פתאום הרגשתי שקשה לי לנשום. הטעות

/ חופית כהן ־אולאי / / צילום: קובי קואנקס /

חודשים ארוכים והם היו לצידי לכל אורך הדרך". יש כבר תוכניות ליום בו תוכל לשוב לביתך? "כבר עכשיו אני חוזר מדי פעם לסו ־ פי שבוע ומתפלל ליום שאחזור לעצמי. הכרת הטוב חשובה לי מאוד. כל קבלה שלקחו לרפואתי חיזקה אותי ולכן כשא ־ צא מכאן אני רוצה להתחזק באהבת עם ישראל, שנאהב יותר אחד את השני. אני מתגעגע לבלות עם ילדיי. אני רק מד ־ מיין איך נצא יחד לטיול בקברי צדיקים כמו שנהגנו בעבר. אכין להם אוכל על האש כמו שהם אוהבים. זה ממלא לי את הלב לחשוב על זה". החיים במתנה בימים בהם מקדם ההדבקה ממשיך לעלות, בני הזוג עבוד יודעים כי גם את השמירה על בריאותם ינהלו אחרת. "תמיד נשמרנו ונזהרנו, אבל עכשיו

מביתי לכיוון בית החולים, הייתי צריך חמצן. היום אני כבר על כיסא גלגלים. אני מחלים, אבל הגוף נפגע מזה, זה לא קל להתאושש מהרדמה". אתה זוכר את הימים בטיפול נמרץ? "אני לא ממש זוכר. הגמרא אומ ־ רת שאין בעל הנס מכיר בניסו, וגם במקרה שלי, מי שראתה את הנס במו עיניה היא אשתי. פנינה לא זזה ממני. זה מאוד חיזק אותי ותרם להחלמתי. כשבשעות הכי קשות היא ישבה לצי ־ די והתפללה לרחמי שמיים, ידעתי שבמצב כזה הכל בידי השגחה עליונה. אני מאמין שהרופאים בוולפסון קיב ־ לו אישור משמיים להציל אותי, אבל אני גם רוצה לומר מילה עליהם, הם נלחמו על חיי. ראיתי את זה והרגשתי את זה. בכל פעם צצה עוד בעיה והם התמודדו עם כל מכשול. עוד מנת דם, עוד תרופה, עוד רעיון שיכול לסייע, אלה רופאים שעשו הכל בש ־ שעות ביממה. אלה היו 24 בילי במשך

אפילו יותר", אומרת פנינה. "מבלי חלילה לפגוע באף אחד, אנחנו שומרים מרחק, וכשצריך גם מזכירים לעטות מסכה. היום באוטובוס כולם כבר בלי מסכות ורק אני עדיין מקפידה. אחרי מה שיהודה עבר אני לא לוקחת סיכון. עברנו תקופה מאוד קשה אבל היום אני יכולה לומר בפה מלא שהייתה השגחה עליונה בבית חולים וולפסון. כל רופא, אח או טכנאי שפוגש אותנו אומר שיהודה הוא נס, ולנו כמשפחה קרה חסד גדול. היום חשוב לי לחזק אחרים, גם כשאדם נמצא בשפל הוא צריך לדעת שתמיד צריך לשמור על האמונה והתקווה, בלי מילים, רק עמוק בלב להרגיש שיש מישהו ששומר עלינו. באחת השיחות עם ילדיי, אמ ־ רתי להם שחולון היא עיר יפה. יש בה גנים, פארקים ומוזיאונים, אבל בשבי ־ לי המקום הכי יפה הוא מחלקת טיפול נמרץ בבית חולים וולפסון. כאן בחסדי השם בעלי קיבל את חייו במתנה". ¿

שלנו הייתה שלא בדקתי סטורציה. רק כשהתחילו קשיים בנשימה

בדקתי, וגיליתי

שהסטורציה שלי עומדת "75 על

10

17.6.2022 ˆ ידיעות חולון, בת ים