חולון 17.06.22

נס ציונה ׀ כוח הרצון

אודליהשרון עובדתסוציאלית וחיים בעלה יועץ מס, לוקים בשיתוקמוחין מלידה, אבל לא ויתרו על החיים והקימו משפחה גיבשהאודליהאתסיפור חייהם להרצאהשמגוללתאתהקשיים וההתמודדותהיומיומית, מאז שנולדה 50 ‰ עכשיו בגיל והמליצו לאמה לוותר עליה ועד היום כשהיאאמא גאה לשני ילדיםמתבגרים הניצחון שלמשפחתשרון

אביגיל קדם

לאודליה וחיים שרון מנס ציונה יש חיים בורגניים, הוא יועץ מס שעובד בהנהלת הקניותר, היא עו י

בדת סוציאלית בעיריית ראשון לציון, ושני הילדים המתבגרים שלהם מצטיינים בבית הספר, בהתנדבות ובכלל. לכל משפחה אחרת אולי הדברים נראים מובנים מאליהם, אך משפחת שרון התמודדה כל השנים גם עם העובדה שאודליה וחיים לוקים בשיתוק מוחין. לאחרונה החלה אודליה לספר על המאבק שלה לחיים עצמאיים, אותו השרי י שה בה אמה במסגרת הרצאה שהיא מעבירה, כיצד אמה לא הסכימה לוותר עליה גם כש י כולם אמרו לה שכדאי, וכיצד הפכה לאישה עצמאית ובעלת משפחה. תחזית קודרת י � שנים של נ 14 "אני בת בכורה אחרי גרם 300 סיונות, נולדתי במשקל קילו ו בחודש שביעי, אמרו להם שיהיו לי בעיות מוטוריות שונות וקשיים קוגניטיביים וההמלצה הייתה חד־משמעית להשאיר אותי בבית החולים או לשלוח אותי למוסד לבעלי מוגבלויות", מספרת אודליה. הרופאים אמרו להוריה שהיא לא תלך, , היא 50 היא לא תשמע, שיש לה איי.קיו לא תדבר, שחבל בכלל לקחת אותה הביתה. שנים לילדים לא הייתה 14 האם שחיכתה מוכנה לשמוע לעצות הרופאים והלכה ללמוד את שיטת פילדלפיה לטיפול בפ י גיעות מוחיות. "היא הייתה מעירה אותי כל שעתיים לפיזיותרפיה, היא לא ויתרה לי על כלום, אם הייתי נופלת היא לא נתנה לאחרים להרים אותי, היא הייתה שמה לידי כיסא והייתי קמה לאט־לאט ועומדת", מס י פרת אודליה. גם כשהתחילה ללכת הרו י פאים לא האמינו וחשבו שאמה מדמיינת, ורק כשראו זאת בעצמם האמינו. אודליה גדלה ונולד לה גם אח, ולמרות הקושי, הסטיגמות והיחסים המורכבים עם בני גילה, היא מצליחה למצוא את מקומה בעולם. "אמא שלי לא ויתרה לי, היא הייתה מעלה אותי לאוטובוס והולכת לחכות בעוד שתי תחנות, כי אין דבר קשה יותר לנכה מעלייה לאוטובוס, שכולם מסתכלים עליו", היא מספרת. אמה גם לא ויתרה לה בפן הח י ברתי, "היא הייתה נותנת לי כסף ואומרת לי ביום שישי – צאי, את לא חוזרת לפני בלילה". 11 בילדות המוקדמת אודליה למדה בבית ספר אסיף ב"אסף הרופא", כי היא עברה כמה וכמה ניתוחים והליכי שיקום ארוכים. לאחר מכן היא נכנסה לכיתה קטנה ואז לכיתה רגילה ולבסוף סיימה בגרויות בה י צלחה וגם הבינה שהיא רוצה לעבוד עם בני נוער בתחום הטיפולי, כדי להיות משמעו י תית עבור בני נוער שחווים קושי. היא למדה עבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן ולמרות שבהתחלה נתקלה בקשיים בקבלה לעבודה, בעיריית ראשון לציון נתנו 26 לה את ההזדמנות והיא עובדת שם כבר שנים.

צילום: קובי קואנקס | " אודליה וחיים השבוע בביתם. "המטופלים שלי שואלים אם אני כועסת על אלוהים

היא מצאה אותו והוא אמר לה שהוא בקשר לא סגור עם מישהי ושאל אם היא רוצה להכיר את חבר שלו, "מתוך העלבון אמרתי כן". במשך שלושה וחצי שבועות לא היה שום טלפון, "אמרתי שהחבר לא קיים, שאני בסטנד ביי ושיחכה לי בסיבוב". ולא מצא 35 חיים היה החבר. הוא היה בן את עצמו באותה התקופה, הוא היה אצל הרב אברג'יל ואמר שהוא בא בשביל למ י יום מהיום 60 צוא זיווג, "הוא אמר לי 'בתוך אתה מכיר את אשתך'. בדיוק באותה תקופה קיבלתי את מספר הטלפון, גרתי לבד וש י מתי אותו בקערה, שכחתי מזה. כשנזכרתי הוצאתי את הפתק והתקשרתי. בשעה רבע בלילה, נפגשנו בקניון חולון וישבנו 11 ל־ ודיברנו וזה לא נגמר". ארבעה חודשים לאחר מכן התארסו והת י חתנו לאחר שנה ושמונה חודשים, כיום הם שנים. 21 נשואים כבר להיות הורים לאחר החתונה אודליה וחיים גילו שהם

מצפים לתינוק ראשון, ועד כמה שגידול ילדים יכול להיות מורכב עבור כל זוג, עבור זוג שמתמודד עם שיתוק מוחין מדו י בר באתגר ייחודי. "היו הרבה קשיים בדרך, הרבה מלחמות עם המוסד לביטוח לאומי כדי לקבל הכרה וכדי שתהיה לנו מטפלת שתסייע בבית", מסביר חיים. אבל גם במאבק הזה הם מצליחים ומגדלים שני ילדים לתפארת, מצטיינים בלימודים ובהתנדבות, ובקרוב הבן הבכור יתגייס לי י חידה מובחרת. "בהתחלה הם היו מתביישים שאבוא לבית הספר, וכשהייתי הולכת איתם לגן שעשו י עים הם היו באבל", אודליה מספרת. הבת עדן מספרת שלא הרבתה להביא חברות הביתה, "תמיד הרגשתי שאולי מס י תכלים עליי בעין פחות יפה". היא מספרת שבתור ילדה קטנה חשבה שההורים שלה רגילים, אבל בשלב מסוים הסביבה גרמה לה להבין שאמא שלה נכה, ואם היא נכה היא מטומטמת. "חוויתי את החוויות שלה, רק בתור הבת שלה", היא מספרת. "אם הם לא היו עוברים את התהליך הזה של הבושה, אז זה היה לא נורמלי, מה שהם עברו זה נורמלי לחלוטין", אומרת אודליה. אודליה מספרת כי חמותה עוזרת להם המון ביום־יום. "היא תמיד עוזרת ונמצאת שם עבורנו, תומכת, מסייעת ונותנת כתף". לספר את הסיפור ד � השיקה או 50 לכבוד יום הולדתה ה - ליה הרצאה בה היא מספרת את סיפור חייה. היא נעזרה באיש מקצוע מהתחום, טל ליפשין, שסייע לה לגבש את סיפור חייה להרצאה אחת, בה היא מגוללת את ההתמודדויות שעברה, התובנות אליהם הגיעה והצלחותיה. "במשך שנים חשבתי על הרצאה וסוף סוף אזרתי אומץ לצאת איתה אל העולם". ¿

"מן הסתם הנכות שלי היא כלי טיפולי, אני נוכחת בחדר, והם שואלים שאלות, שואלים אם אני כועסת על אלוהים, אם אני מרגישה שונה. ברור שכל אחד יכול לקחת את זה למה הוא מרגיש, מה האיכויות שלו, כל שאלה שהם שואלים אני עונה מה שאני בוחרת לנכון, ומחזירה את השאלה אליהם". צוואה של אמא כשהייתה בשנה הראשונה של האוניבר י סיטה שני הוריה חלו בסרטן, זמן קצר לאחר שנה 20 מכן אמה נפטרה, אביה שרד עוד וזכה לראות אותה מקימה משפחה ומשגש י גת בעבודה. "כששניהם חלו במקביל, אמא שלי שמעה על מישהי שמשדכת בין נכים, אמרתי לה שתעזוב אותי מזה, אבל חודש ויום אחרי שנפטרה הלכתי למשדכת, זו הייתה הצ י וואה שלה", היא מספרת. אחרי שנה התקשר בחור אחד והדברים לא הסתדרו, "אחרי חמש שנים קמתי ואמרתי הבחור הזה הוא הצוואה של אמא שלי ואיתו אני מתחתנת".

אודליה: אמא שלי הייתה

מעירה אותי כל שעתיים לפיזיותרפיה, היא לא ויתרה לי על כלום, אם הייתי נופלת היא לא נתנה לאחרים להרים אותי, היא הייתה שמה לידי כיסא והייתי קמה

לאט־לאט ועומדת"

צילום פרטי | " עם ילדיהם. "בהתחלה הם התביישו שנבוא לבית הספר

28

17.6.2022 ˆ ידיעות חולון, בת ים