חולון 20.01.23

המרחב הפתוח של פליטי המלחמה | בת ים

הביתבבת ים, הלב באוקראינה שנה מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, עשרות משפחות של פליטים הפכו כבר לחלק מהקהילה בבת ים, בין היתר הודות למרחב פתוחשפועל בעיר ומרכז פעילותעבור ילדים והוריהם, שחולמיםעלשגרה בטוחהאבל לאמצליחים להפסיק לדאוג ‰ "לאחשבנו שכמעטשנהשלמהתעבור ועדיין נהיה רחוקיםמהבית"

פשים עבודה קבועה ויש להם חשבון בנק, כרטיס אשראי ואת כל המסמכים הנדר ה שים. בזמן שהילדים כאן, האמהות פנויות לארגן את חייהן ולהשתלב כראוי בעיר. "ללמוד לשחות" , שמשפחתה 13 גם אנג'לינה מלניק בת ה־ נמלטה מהעיר רובנו, כבר מתחילה להר ה גיש חלק מהקהילה. אביה עבד בבנייה, וכשהמלחמה התחילה הוא מיהר לרכוש לכל המשפחה כרטיסים כדי להימלט לישראל, ובני המשפחה כבר רואים בבת ים את ביתם. "בת ים היא עיר חוף נהדרת, יש בה חו ה פים יפים, מגרשי משחקים והרבה אנשים טובים ואדיבים", אומרת מלניק, שכבר הכירה חברים וסיגלה לעצמה אורח חיים כמו של כל מתבגרת בגילה. "אני מאוד אוהבת את הים ואת זה שאנחנו גרים קרוב אליו ובקיץ אני רוצה מאוד ללמוד לש ה חות. אני אוהבת את החגיגות שמארגנת העירייה בשביל מי שהגיע, וכמובן עזרה וייעוץ שנותנים המתנדבים. אני מש ה תתפת בחוגי ג'ודו, ספורט והתעמלות אמנותית. אני מאוד אוהבת לצייר ומחכה להתחיל חוג ציור שאמור להתקיים בצה ה רון של המרחב". מלניק מספרת כיצד הפעילות במר ה חב השפיעה על כל משפחתה: "כשהגענו , סופיה אחותי הצעירה 2022 לארץ ביולי התחילה להגיע לקייטנת הקיץ של המרחב והיא עד היום מגיעה לצהרון בשמחה. היא אוהבת לשחק, את היחס והחברים שהכירה כאן. היא למדה כאן לצייר יותר יפה ולה ה ביע את עצמה. היא כל יום מבקשת לה ה גיע למרחב. מאז שהיא מגיע לצהרון היא מתפתחת יותר, מדברת יותר טוב, הפכה ליותר חברותית ומתקשרת יותר ברור, וזה גם נותן זמן פנוי להורים שלי". "פצע פתוח" למרות ההשתלבות מחממת הלב, אי־ אפשר להתכחש לגעגועים והחשש שמל ה ווים את כל מי שעזב את אוקראינה, שע ה דיין נאבקת על קיומה. "אני מאוד מתגעגעת הביתה, כי הכרי ה חו אותנו לעזוב את הבית, ולמרות שטוב לי פה אני מאוד מתגעגעת לשם", אומרת מלניק, ואלכסנדרוב מוסיפה: "אני חולמת לחזור לשם כדי לשוב לביתי. אני מתגע ה געת לאנשים ולמשפחה שלי שם ודואגת להם. אני מקווה שיבוא יום ואוכל לשוב לשם ולסגור מעגל, כי הטראומה היא כמו פצע פתוח. רק השבוע נפגע בניין מגו ה רים בעיר שלי מטיל. זה בניין בן תשע 30 דירות. לפי מה שהבנו 62 קומות ו־ ו � נעדרים והשאר פצ 40 דיירים נהרגו, עים. אני מתפללת לשלום באוקראינה וחולמת על היום שהמלחמה תסתיים. אני אמנם מצאתי בית בבת ים, אבל הלב שלי באוקראינה".

אולאי – חופית כהן

אנג'לינה מלניק:

לפני כשנה פרצה המלחמה באוקראינה וקרעה את הארץ והעם האוקראיני לגזרים. עשרות

מרים אלכסנדרוב: "גם אם הם פוגשים ילדים דוברי רוסית, אלו עדיין לא ילדים שמבינים מה זה לבוא מארץ במלחמה" "אני מאוד מתגעגעת הביתה, כי הכריחו אותנו לעזוב את הבית, ולמרות שטוב לי פה אני מאוד מתגעגעת לשם"

אלפי פליטים נמלטו לישראל, ורבים מהם בחרו להתיישב בבת ים, בין היתר בגלל ריבוי האוכלוסייה יוצאת חבר העמים לשעבר שמתגוררת בעיר, אך גם בגלל קבלת הפנים החמימה שהעניקו להם תו ה שבי העיר. בין היתר הוקם בעיר מרחב מוגן עבור ילדי הפליטים, והמתחם, שנועד להיות פרויקט זמני, הפך למעשה לצהרון קבוע שקולט את הילדים מדי יום, מעניק להם מענה רגשי, חברתי וחינוכי, ולא שוכח גם את ההורים ‑ מרביתם אמהות שבעליהן גויסו למלחמה ונאלצות להסתדר לבד בארץ זרה. "קיבלו אותנו יפה" ה � נמלטה מ 29 מרים אלכסנדרוב בת ה ה עיר דנייפרו עם אמה, בעלה ושני ילדיה, היום בני ארבע ושנתיים. "לא האמנו שנגיע למצב הזה", היא אומ ה רת השבוע. "את לרגע לא חושבת שמל ה חמה יכולה לפרוץ בבית שלך. אני חושבת שאף אחד לא האמין שנגיע למצב הזה. גם כשזה קרה ונאלצנו לעזוב, לא חשבנו שכמעט שנה שלמה תעבור ועדיין נהיה רחוקים מהבית שלנו. "נמלטנו באישון לילה. הגענו לתחנת הרכבת בחושך והיו שם המוני אנשים. ברקע שמענו את ההפצצות, ממש כמו בסיפורים ממלחמת העולם, הרגשנו שאנחנו באותו מצב. לקחנו מזוודה אחת, שמנו כסף, מסמכים, סט אחד של בגדים להחלפה לכל אחד מהמבוגרים ובעיקר ציוד לילדים, כי במצב כזה את קודם כל מתרכזת בילדים. לקחנו טיטולים, תרו ה פות, בקבוקי האכלה, תרמוס ומזון. אנח ה נו שומרי כשרות ולא ידענו מתי הפעם הבאה שנוכל להצטייד. יצאנו לדרך מבלי שידענו מה צופן לנו העתיד". משפחת אלכסנדרוב הגיעה בבטחה לבת ים ומיד התאהבה בעיר. "אני אוהבת את העיר הזאת, את הטיילת, חוף הים ואפילו את הקניון. מהיום הראשון קיבלו אותנו יפה, סייעו לנו לשכור דירה, להשיג ציוד, ריהוט וכל מה שאנחנו צריכים, עד היום בכל פעם שחסר למישהו מהעולים משהו, הוא רק מעלה פוסט בקבוצת הפייסבוק של הבת ימים, ומיד כולם עונים, זה מחמם את הלב. באוקראינה בעלי היה משגיח כשרות ואני הייתי מורה בבית הספר היהודי. מאוד דאגתי לתלמידיי. חלקם בחו"ל, חלקם בישראל וחלק עדיין באוקראינה. בית הספר הזה היה המשפחה שלי. אני רק מדברת עליו ויש לי דמעות בעיניים. הצוות שומר על קשר עם התל ה מידים, עושים זומים וחוגגים איתם חגים, מנסים לוודא שכולם בסדר.

צילום: קובי קואנקס

"חולמת על היום שהמלחמה תסתיים". אנג'לינה מלניק (מימין) ומרים אלכסנדרוב

השמחה חזרה אלכסנדרוב אף השתלבה בעבודה במר ה חב. "מאוד רציתי לעבוד", היא ממשיכה. "כששמעתי על המרחב הייתי מאושרת. זה היה פתרון נהדר לבתי הגדולה קרן, אבל כשהגעתי הבנתי שגם אני יכולה להשת ה לב כאן. בהתחלה אמרו שזו עבודה זמנית, אבל לשמחתי זה נמשך, העבודה כאן עם הילדים החזירה לי את השמחה ואת האנר ה גיה. מבחינתי לטפל בילדים זה החיים שלי וכשנתנו לי שוב מטרה זה מילא לי את הלב והחזיר לי את השמחה לחיים. פתאום מצאתי בית חדש. הוא לא מחליף את בית הספר בו לימדתי ואליו אני מתגעגעת, אבל זה מקום בו אני יכולה לעזור ויש כאן ילדים ששמחים לקבל אותי". אלכסנדרוב מספרת כי לילדי המרחב צרכים שונים: "בגלל שהם לא דוברי עב ה רית הם הולכים לבית ספר בו לא מבינים אותם והם לא מבינים אף אחד. זה יוצר קושי חברתי ולימודי גדול, וכתוצאה מכך

גם עניין רגשי, כי אלו ילדיםשחוו טראומה עצומה. גם אם הם פוגשים ילדים דוברי רוסית, אלו עדיין לא ילדים שמבינים מה זה לבוא מארץ במלחמה, כשלרוב אין אב בארץ, כי רוב האבות לא הורשו לצאת מאוקראינה. אבא שלי לדוגמה עדיין שם, ה � משחררים מ 60 ורק מגיל 58 כי הוא בן צבא, ואני מאוד דואגת לו. במרחב שלנו הילדים מקבלים עולם אחר, מקום בו כולם שותפים לרגשות ולרקע שלך, כולם מבי ה נים את הקשיים שלך ורוצים לסייע. הם משחקים, אוכלים וגם עושים שיעורי בית כדי לסגור פערים". למרחב היבט נוסף ‑ הוא מאפשר לא ה מהות לצאת למצוא עבודה ולהתפרנס בכ ה בוד. "אנחנו מקבלים המון סיוע בהשתל ה בות בשוק העבודה", מסכמת אלכסנדרוב. "העובדות הסוציאליות של אגף הקליטה מדהימות, הן מסייעות בכל בעיה ותמיד שומרות על אווירה טובה. לפליטים שאין להם אזרחות יותר קשה כי אין מסמכים, אבל לעולים כמוני יותר קל כי הם מח ה

המרחב ‑ מענה חברתי, רגשי וחינוכי

רן כהן אהרונוב צילום: | במרחב יובל כהן אהרונוב

המרחב הבטוח לילדים עולים ופליטי מלחמה מאוקראינה ממומן על ידי הפד ה רציה של ניו יורק, אגף קל"ע במשרד החינוך בישראל ועיריית בת ים, ומופעל על ידי ארגון "ארלי סטארטרס" ומרכז וראייטי ירושלים. מנכ"ל ארלי סטארטרס, רן כהן אהרונוב, המוכר כיוזם פרויקט "ילדי בית העץ" (מיזם חינוכי וסדרת ילדים פופולרית) הבין את החשיבות של הקמת המרחבים כשביקר בתחילת המלחמה במולדובה. "טסתי לשם עם ארגון 'ישראיד' ומיד הבנו את הצורך של הילדים האלה לקבל מענה חברתי, רגשי וחינוכי. במקביל יש לנו גם מענה להורים, לימודי שפה, תמיכה רגשית וסיוע. מרחבים, מתוכם שבעה במולדובה, שניים בצ'כיה, אחד באוקראינה 17 "יש לנו ואחד מתוכנן להיפתח בפולין. השאר עובדים בישראל וכמובן בבת ים. המטרה שלנו היא לסייע לילדים ולמשפחות שמתמודדים עם כל הקשיים שהמלחמה יצרה".

20

20.1.2023 ˆ ידיעות חולון, בת ים

Made with FlippingBook - Online magazine maker