חולון 23.09.22

איתי עם הזמר אליעד נחום

איתי עם שלומי שבת

איתי עם פיני גרשון

חרונה היינו בערב הוקרה למתנדבי מד"א והיה שם סרטון על איך הם הצי ־ לו חיים של אדם. פתאום אני רואה בז ־ ווית העין שלו דמעה זולגת, זאת הפעם הראשונה שראיתי אותו מזיל דמעה". "אין רע בעולם" לאחרונה מנסים ישראל ואיטה לחזור לשגרה הדרגתית אחרי שלוש שנים של התמסרות מוחלטת לנכדים. לאחר שאיתי סיים את השיקום הקבוע וחזר למסגרת מסודרת, הצליח גם האב אפ ־ רים לפתוח דף חדש ולאחרונה התחתן בשנית ("בשבעה אמרתי לאנשים שה ־ תקומה היחידה לאפרים תהיה חתו ־ נה נוספת. אין לי בת נוספת לתת לו מלבד הברכה שיתחתן שוב ותהיה שוב אמא לילדים. אנשים חשבו שהשתגע ־ תי עם הדיבור הזה אבל אני יודע היטב למה התכוונתי", אומר ישראל). רק כעת, לראשונה מאז שאיבדו את בתם, הם מצליחים להתפנות לאבל הפרטי שלהם, אך הם מגיעים לשם מחוזקים ועטופים באהבה. "כל האנ ־ שים הטובים שפגשנו היו אלו שהח ־ זירו לנו טוב וזה גם היה הטיפול שלנו בעצמנו. העזרה לכאורה עם הילדים הייתה עזרה עבורנו. הטיפול שלנו בי ־ לדים היה הטיפול בעצמנו כי לא הס ־ פקנו לשקוע באבל הפרטי שלנו. אני זוכרת איך באחת השבתות, במוצאי בלבד, 12 שבת, הבת הגדולה שהיא בת באה אליי וביקשה ממני להכין סיר מרק גדול לחיילים כמו שאמא הייתה מכינה. המסע שלנו איתם היה הדרך להתגבר על האבל הפרטי שלנו". ישראל: "הילדים שלנו גרים קרוב אלינו במושב, הם עוטפים אותנו בהמון אהבה וחום, שולחן שבת אצלנו ארוך מאוד. אנחנו משפחה עוטפת ששומרת אחד על השני, יודעים ללוות אחד את השני גם ברגעי עצב וגם ברגעי שמחה. אם אתה מסתכל טוב אז תקבל טוב. 'אין רע יורד לעולם', כך כתוב. למה כתוב כך? כי אין רע. מה שעושה רע זו הבחירה של האנשים, אם תבחר בטוב תקבל טוב. אנחנו הלכנו בדרך הטוב ופגשנו אנשים טובים בדרך שהיו חלק מהמסע שלנו. "נמשיך ללוות את הילדים. אנחנו רוצים שהם יגיעו לעצמאות במצב הכי טוב שיש, שיקימו בתים נאמנים ביש ־ ראל, זה יהיה חלק מרכזי במסע שלנו איתם וזה יעניק לנו אושר עצום". ¿

נו בחדר המתים ליד ציפי. בנקודה הכי נמוכה קיבלנו את ההחלטה להמשיך לחיות". להגשים חלומות ישראל: "הכוחות הם מהמקומות שבהם גדלנו. אנחנו מתגוררים במושב צפריה, זה מושב שהקימו ניצולי שואה. אנשים שהגיעו ממחנות הריכוז אחרי שהם איבדו את המשפחות שלהם, את הילדים ובני הזוג. אנשים הגיעו לכאן והבינו שהם צריכים לבנות הכל מחדש כדי לשרוד. על בסיס זה התחנכנו ועל בסיס זה קיים המושב שבו אנחנו גרים. דרך הגישה הזאת המשכנו גם באסון הפרטי שלנו. אין כזה דבר אדם חזק, יש אדם גמיש. מי שיש לו את היכולת לגלות גמישות ולהשתנות ולהשלים עם המצב הנתון הוא החזק. כשאיתי , שנה אחרי התאונה, עשינו 13 היה בן בבית קידוש והזמנו את המושב לחגוג איתנו למרות שהוא לא היה. למה? כי אמא שלי תמיד אמרה לי 'שמחות צריך לייצר כי הצרות באות לבד'. זה גם משפט שליווה אותי כל הזמן, משפט שבא מפה של ניצולת שואה". לפני כחודש וחצי נרשמה נקודת ציון חשובה מאוד בתהליך השיקום של איתי כשהוא סיים את השיקום הקבוע שלו בבית חולים אלי"ן ירושלים, ומאז הוא מגיע שלוש פעמים בשבוע למ ־ ספר שעות כדי להמשיך את תהליך השיקום ובשאר ימות השבוע הוא הולך ללמוד בישיבה התיכונית שלו. הח ־ וויות המועדפות עליו הן הופעות של זמרים ישראלים וצפייה במשחקי ספו ־ רט, דבר שעליו הופקד "סבא ישראל". "אני נהג מרוצים. זאת אומרת שאני נוהג והם מרוצים", אומר ישראל ומת ־ גלגל מצחוק, דבר שרק מחזק את רוח החיות שבו. "בזכות ההופעות האלו זכיתי לראות ממנו רגש. הוא תמיד היה מעריץ של עומר אדם. כל הזמן היה מאזין לו ובטיפול נמרץ השמע ־ נו לו כל הזמן עומר אדם כדי לגרות אותו, חיכינו שהוא יגיב. לפני שנה וארבעה חודשים לקחתי אותו להופעה של עומר אדם בקיסריה. בשלב כלשהו בהופעה עומר אדם פנה אליו והקדיש לו שיר, דבר שהצליח להוציא אותו מגדרו. בדרך חזרה, כשהיינו ברכב, הוא חיבק אותי ואמר לי 'סבא, אתה מגשים לי את כל החלומות'. זו הייתה פעם ראשונה שהוא הביע רגש. לא ־

אחרי ארבעה חודשים שבהם הוא היה בתרדמת. ארבעה חודשים שבהם לא הייתה אופטימיות. היו לי ניסי־ניסים שזכיתי להיות בחדר כשזה קרה. זו הייתה שמחה אדירה, בייחוד כשברקע הייתה פסימיות", מספר ישראל בהת ־ רגשות, "ראינו איך החלום שלנו הולך ומתגשם. סערת הרגשות הגדולה שלי הייתה כשלקחו אותו לבית ספר בבית החולים ואחת העובדות הביאה לו כדור מגומי והוא אחז בו ומחץ אותו. לאחר מכן נתנו לו להחזיק שרקן בידיים והוא ליטף את הפרווה שלו. באותו רגע הב ־ נתי שהוא הצליח להבחין בין הדומם לבין החי. לא הייתי בטוח שאני צודק אז מיד שאלתי אותם אם זה נכון מה שאני חושב והם ענו לי שזה בדיוק מה שחשבתי, שהילד יודע להבחין בין חי לדומם. באותו הרגע הבינו שהמוח עובד ומיד נכנסנו לתלם והתחלנו לעבוד איתו הלאה". איטה: "הצוות הרפואי הוכה בתדה ־ מה. אנחנו עד היום בקשר טוב איתם. הם התייחסו אליו מעל ומעבר. הם התרגשו יחד איתנו לראות את ההת ־ קדמות שלו. החלק המרגש היה שהע ־ בירו אותו מהמיטה לכיסא ובשבילנו זה היה דבר גדול מאוד. הראש שלו נפל כי הוא לא הצליח להחזיק אותו. עכשיו כבר יש אופטימיות גדולה, הם אומרים שהוא יתקדם ועוד ישתקם. הזיכרון לטווח קצר נפגע, אבל הוא היה מחונן לפני התאונה ונקווה שגם זה יגיע. עכשיו הוא לומד ללכת שוב בכוחות עצמו ואנחנו עוקבים בתחו ־ שות טובות". ישראל: "אמרתי למנהל בית החולים 24 שאיתי איבד אמא אחת, אבל קיבל אחיות שהיו 24 אמהות אחרות, אותן סביבו כל הזמן". מתי סיפרתם לו על כך שאמא שלו ואחותו נהרגו בתאונה? איטה: "סיפרו לו והראו לו גם תמונה של הקבר, הוא לא הגיב. אני כל הזמן חיכיתי שיביע רגש, שיפרוק את מה שיש לו על הלב, אבל הוא היה מחוס ־ פס, קפוא מבפנים. הוא ילד טוב מאוד ומאוד מנסה לא להראות שהוא סובל. הוא אפילו לא רצה לקחת קנאביס רפואי נגד כאבים כדי לא להתמכר, אף פעם לא התלונן על כאבים. תמיד היה אומר שהכל טוב. זרמנו עם המצב, התגלגלנו מרגע אחד לרגע אחר. משלב אחד לשלב שני. אנחנו העמדנו את עצמנו לרשותו. זו החלטה שקיבל ־

"כשאיתי פקח איטה: עיניים, הצוות הרפואי הוכה בתדהמה. אנחנו בקשר טוב איתם. הם מתרגשים לראות את ההתקדמות שלו. החלק המרגש היה כשהורידו אותו מהמיטה לכיסא, זה היה דבר גדול" "השם שלח ישראל: לי פתרון, קיבלתי הכוונה מלמעלה איך לראות את המצב ברגע האמיתי. ההחלטה ללכת לטפל בילדים חיזקה את הרצון שלנו לחיות וזו בעצם הייתה התרופה עבורנו"

"קיבלנו את ההחלטה להמשיך לחיות"

38

23.9.2022 ˆ ידיעות חולון, בת ים