חולון 28.01.22

בת ים

נפרדים מהאיש שעצר את הקרינה

המהנדס אלכס קלנטירסקי, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, בנה את כיפת הבטון מעל הכור האטומי בצ'רנוביל והציל רבים ‰ כשעלה לארץ עולים שהגיעו מאיזור האסון 1,000־ הקים איגוד לכ

חופית כהן־אולאי

פועלו של אלכס קלנטירסקי ז"ל שהלך בשבוע שעבר לעולמו בגיל י � , ייזכר עוד שנים רבות. אחרי פ 800

, הוא 19 6 צוץ הכור האטומי בצ'רנוביל בשנת היה המהנדס הראשי שהוביל את כיפת הבטון שחסמה את המשך זליגת הקרינה מהכור. "אבא היה שם חצי שנה וכששב לביקור הוא הביא איתו את חליפת המיגון, אני זוכרת את זה עד היום", משחזרת השבוע בתו אורלי קלנטי ־ רסקי. על השאלה האם הוא הבין שהוא הולך אל תוך אסון, עונה בתו הבכורה ויקטוריה שיך בחיוב. "אבא לא חשש", היא אומרת. "אחרי המקרה בכור אבא המשיך לארמניה, שם התרחשה רעי ־ דת אדמה קטלנית, ונדרש סיוע בבנייה מחדש". במוסקבה ושימש 1941 קלנטירסקי נולד ב־ כמהנדס בכיר בחברה אזרחית. כשהתפוצץ הכור הוא מונה למהנדס הראשי שיוביל את בניית כיפת הבטון מעל הכור במטרה למנוע התפשטות נוספת של קרינה ונזק חמור יותר. תחילה עבדו הוא וצוותו עם מינימום מיגון, דבר שלימים עלה לרבים מהם בבריאותם. רק לאחר מספר שבועות שלחה ממשלת בריטניה חליפות מיגון. "אמא שלנו, ז'נטה, היתה מהתעשייה, אז היא הבינה יותר, אבל השאר המשיכו את חייהם כר ־ גיל", נזכרת אורלי. "הממשל ניסה לטייח. רק כשהענן הרדיואקטיבי הגיע לכיוון שוודיה, הם נאלצו לספר לעולם". "כילדות אבא אמנם לא שיתף אותנו, אך לימים הבנו שהוא הבין את גודל האסון ואת חשיבות

קלנטירסקי ז"ל והמשפחה

הפעילות שלהם", מוסיפה ויקטוריה. "כבר אז הוא נפגע מהקרינה. הוא נשלח חזרה למוסקבה לטיפול רפואי לאחר שסבל מדימומים פנימיים. הרבה עובדים שלו חלו והיום אף אחד מהם לא חי. "החשש לבריאות של אבא ליווה אותנו כמו צל במשך שנים רבות". לימים עלתה המשפחה לישראל והתמקמה בבת ים. קלנטירסקי, שנחשב לגאון בתחומו, סייע לפני כן בפרויקטים בינלאומיים אך התקשה להשתלב בתעשיית הבנייה בישראל. מה שבכל זאת הניע אותו, היה הרצון לה ־ שיג צדק לו ולחבריו והוא עסק בזכויות יוצאי צ'רנוביל והקים את "ברית ליקווידטורים צ'רנוביל" בישראל, שמטרתה היתה להכיר בז ־ עולים מרוסיה שנפגעו 1,000־ כויותיהם של כ באסון. בהמשך, פעילותו הובילה לחקיקת חוק הליקווידטורים, שהסדיר את מעמדם בישראל. "בשנים האחרונות הוא עזר לי המון עם היל ־ דים. הבת שלי ממש גדלה בידיים שלו", אומרת אורלי. "הוא נתן לנו את הנשמה שלו, כזה היה אבינו".

הדירה הנטושה המשמשת את מ'

תנאי הסף, כי כשקר בחוץ זה לא זמן לד ־ רישות, אבל כדי למנוע חיכוכים אנחנו משתדלים לשכן אותם עם אנשים שדו ־ מים להם, לדוגמה נרקומנים עם נרקומ ־ נים וכדומה. בכל פינה אנחנו מכניסים עוד מזרן. הפכנו את חדר המוזיקה לחדר שינה וגם המשרד שלי הפך לחדר של כמה חברים, אני ממילא כל הזמן בחוץ. למזלי יש לנו המון תורמים מקסימים ואכפתיים וגם המדינה עוזרת. אני מר ־ גיש שעיריית בת ים מבינה שיש כאן גל גדול ונותנת יותר פוש. "לצערי אני רק רואה יותר דרי רחוב. בין הקורונה, החורף וסגירת התחנה המ ־ רכזית בתל אביב, המצב רק יחמיר". מהעירייה נמסר בתגובה: "דרי רחוב בבת ים מטופלים טיפול אינטנסיבי שוטף מטופלים, 100 ומתקיים מעקב של כ־ רובם עברו תהליך טיפולי שיחתי ומיצוי זכויות בביטוח לאומי ומשרד השיכון, כך שהצלחנו להשאירם בקהילה. מתוך סך נמצאו מסגרות 20% כל המטופלים, לכ־ של משרד הרווחה מחוץ לקהילה, בעיקר מטופלים בעלי תחלואה כפולה ‑ בריאות הנפש והתמכרויות או נכות פיזית והת ־ 20 מכרויות. ברחוב נמצאים בין עשרה ל־ מטופלים שמתנגדים לכל טיפול/שיתוף פעולה או סידור במסגרת. את הגרעין הקשה הזה אנו פוגשים במצב חירום - קור וסופה ‑ ואנו עושים מאמצים רבים בכדי להביאם למסגרות. במצבים האלה הם יותר מוכנים לשתף פעולה בסידור חירום במסגרות של משרד הרווחה, כגון קלט חירום ברעננה או במערכי הדיור הנמצאים בבת ים ובתל אביב וכן בגגונים בתל אביב. אין דר רחוב שאנחנו מאתרים ברחוב ביום סופה שלא יימצא לו פתרון, רק שיהיה מוכן לבוא איתנו. אנחנו ניתן כל פתרון אפשרי ‑ הגעה לבית חולים, למסגרת 'צעדים', לגגונים של עמותת 'לשובע' או למערכים השונים. לאלה שמסרבים בתוקף, העובדות הסוציאליות מחלקות מעילים, פליזים ושמיכות בכדי להקל במה שניתן. כמו כן אנו נותנים סיוע בהנפקת תעודות זהות, מזון וטי ־ פולי שיניים ופונים לסל שיקום כדי למ ־ צות את הזכויות שלהם".

עלינו כאילו אנחנו אוויר, לא לזרוק אגורות כדי שלא יהיה לכם כבד 20 לנו בכיס. אני גם אשמח אם אנשים שזור ־ קים דברים טובים כמו בגדים או נע ־ ליים, יניחו יפה ליד הפח ולא יזרקו בלי שקית על הרצפה. אלה דברים בסיסיים וקלים שיהפכו את החיים שלנו ליותר נעימים". הקורונה מקשה יותר בימים כאלה יו"ר עמותת "אכפת" לדרי רחוב בבת ים, דוד אגייב, לא ממש ישן. "יש בבת ים גל חדש וגדול של דרי רחוב והחורף לא מיטיב עימם", הוא אומר. מהיכן הם מגיעים? "מכל הארץ. בבת ים יש משיכה בעיקר לדוברי רוסית בגלל קשיי שפה וגם רבים מהם משתחררים מ'אברבנאל' ונשארים כאן. אני חושב שכל תושב בבת ים כבר שם לב שיש לנו הרבה דרי רחוב חדשים והם גם מתאפיינים אחרת ‑ אם בעבר אדם ללא מעטפת משפחתית היה משתחרר מהצ ־ בא ומצליח למצוא פתרון, היום הקורונה שולחת אותו לרחוב, אז פתאום יש המון דרי רחוב צעירים ורבים שמתמודדים עם טראומה מהשירות הצבאי. בבת ים יש פחות נרקומנים ויותר אלכוהוליסטים או אנשים שלוקים בנפשם". את אגייב קשה לתפוס לשיחה בשעות הערב. הוא מתעורר רק לק ־ ראת הצהריים אחרי עוד לילה קשוח ברחוב. "הפכתי לערפד", הוא אומר בציניות. "כל לילה מסתובב ברחובות עם חברי העמותה בניסיון למצוא מי צריך מה. לפעמים אתה בא לתתלאדם גרביים ומגלהשהוא כבר לא בין החיים. התרגלנו להכל". איך אפשר להוציא אדם מהרחוב? "ברגע שהוא הגיע לרחוב הוא לא יכול מיד לעבור לדירה, זה תהליך גם עבורו. לכן אנחנו מתעקשים שהמדינה תוריד את תנאי הסף. מבקשים מדר רחוב כל כך הרבה מסמכים, צילום ריאות לפ ־ אחוז 30 סול שחפת, ממנה סובלים כ־ מדרי הרחוב בבת ים, תו ירוק, אישורים ממשרדי ממשלה. הם מסבכים אותם ולכן הם מתייאשים. כרגע העמותה שלנו מא ־ דרי רחוב. הורדנו את כל 167 כלסת כ־

אחרי מאבק ממושך, רונן ליטבק, יו"ר עמותת "הצעד הבא" נאבק התבשר שקטועי רגל יוכלו סוף־סוף לרוץ הניצחון של רונן ועדת סל התרופות אישרה תותבת ספורט

חופית כהן־אולאי

אחרי שנה של מאבק, עמותת "הצעד הבא" בראשות רונן ליטבק, עד לא מזמן תושב חולון, הצליחה להכניס

צילום פרטי

לסל התרופות רגל תותבת ספורטיבית. ליטבק, אצן חובב, כבר חולם על מסלול הריצה: "אני עומד לחזור לרוץ אחרי שש שנים". ) היה לוחם בצה"ל, אצן ושחיין חובב 45 ליטבק ( ספורט. במשך שנים הוא התמודד עם מחלה בכלי הדם עד שהחליט על קטיעת הרגל שגרמה לסבל. מאז, הוא פרש מצה"ל, החל לעסוק בקידום די ־ גיטלי ולפני שנה אף החל לכהן כיו"ר עמותת "הצעד הבא", שמסייעת לקטועי גפיים בישראל. עם כניסתו לתפקיד, הצהיר ליטבק כי יפעל כדי לשפר את התותבת שמקבלים קטועי הגפיים בישראל. בשבוע שעבר חלומו התגשם כשחב ־ רי ועדת סל התרופות המליצו להעניק לקטועי

"חלום שהתגשם". ליטבק (מימין)

רגליים גם תותבת ספורטיבית המאפשרת ריצה. לליטבק, אגב, יש פרוטזה ייחודית בעיצוב קבו ־ צת הכדורגל האהובה עליו, מנצ'סטר יונייטד. "אחרי עשרות שנים של הזנחת קטועי הרגליים בישראל, עשינו היסטוריה", הוא אמר השבוע. "הבשורה הזאת תיצור שינוי של ממש ותאפשר לכל קטוע רגל לעסוק בספורט".

9

ידיעות חולון, בת ים ˆ 28.1.2022