חולון 29.07.22

מור דרור: "מבועתת מפחד"

תגרה בנופשונית במהלך סוף השבוע, ימים בודדים לאחר ההרשעה, התרחש אירוע חריג בבריכת "נופשונית" בעיר, כאשר הורים לילדים מגן סיגל פגשו במש ־ פחות של מספר סייעות, ובין הקבוצות נוצר עימות. לטענת הנוכחים, מדובר במשפחות של נשות צוות שטרם הורשעו, אך אחת מהן קרובת משפחה של סייעת שהורשעה ועל כן האווירה הייתה מתוחה. לטענת בני המשפחות של הילדים, משפחות הסייעות החלו להתגרות בהם ולתקוף אותם, כאשר אחד מהם הטיח לעברם: "הנה הילדה הנכה", כשהוא מתייחס לילדה שהייתה בגן ושהוריה סיפרו בבית המשפט כי נגרמו לה נז ־ קים קשים מההתעללות שספגה. במקום התפתחה תגרה בין שתי הק ־ בוצות והמשטרה הוזעקה כדי להפריד בין הצדדים. רוטנברג כלל לא מופתעת מהמצב. "לא נכחתי באירוע, אבל זו בושה. גם הן וגם המשפחות שלהן, שמרשות לעצמן להתנהג בבריונות. במקום לה ־ ביע חרטה וצער הם מתהלכים בגאווה בעיר וגם מרשים לעצמם להתקרב ולדבר עם משפחות של הילדים. לא מספיק שאנחנו מתמודדים עם זה, הם גם מחמירים את המצב". ¿ "נפעל לתיקון חוק המצלמות" "משטרת ישראל בקריסה, לא מצלי ־ חה להשתלט על העומס בתיקים של ההתעללות בגנים, בכל המחוזות", אומרת חן קובריץ־כהן ממטה המאבק למען הילדים. "איך ייתכן שזכות בסי ־ סית שלנו כהורים ‑ לדעת מה קורה עם הילדים שלנו ולבקש לצפות בע ־ צמנו במצלמות - נגזלה מאיתנו ורק באמצעות צו שופט המשטרה יכולה לצפות במצלמות? החוקרים בעצמם אומרים שההליך הוא הפוך, וכי הורה חייב לצפות בעצמו ואז להגיע להת ־ לונן, כי העומס הוא בלתי ייאמן. מה גם שעד שהמשטרה כבר חקרה, הפרקלי ־ טות לוקחת את הזמן והתיקים שוכבים ונערמים. לכולם יש זמן, רק לילדים לא. מדובר בילדים שעוברים גיהינום בגנים ולנו ההורים אין דרך לדעת מה עובר עליהם. עד שחוק המצלמות לא יתוקן כך שתתאפשר גישה להורים בכל דרך שלא תהיה, אנחנו נמשיך לשמוע על עוד ועוד מקרים מזעזעים. בכנסת הקרובה אנחנו נפעל לתיקון חוק המצלמות בהובלתו של ח"כ אופיר כץ, כפי שהעברנו את חוק החמרת הע ־ נישה". ¿

בתה של מור דרור, שלמדה בגן סיגל, אמנם לא חוותה אלימות ישירה, לדבריה, אך ההתנהלות בגן השאירה גם עליה חותם.

"בסרטונים רואים שהיא לא ספגה אלימות, אבל היא כל הזמן עוקבת אחריהן בעיניים שלה, לא מצייצת כשילדים דורכים עליה, ובשנייה שאומרים לה לעשות משהו היא טסה, מבועתת מפחד. לכן אני ממש מבינה מדוע פסקו לכולנו התעללות נפשית. "עברנו תהליך. בגן החדש, כששלחו אותם לישון על מזרנים, היא הת ־ חילה להרביץ לעצמה וסירבה להתקרב למזרנים. עד היום, אם היא רוצה להניח ראש, היא ניגשת לספה ולא מוכנה לגעת במזרנים. עד לאחרונה היא גם לא הסכימה להתכסות בשמיכה בבית, היא מיד הייתה מעיפה אותה בפראות. זו הייתה תקופה קשה. היום היא שמחה ומאושרת. הצלחנו להחדיר בה הרבה ביטחון, אבל זה עדיין שם, זה עדיין מצב מורכב". ¿

קארין דואק: "הילדה התחילה לנשוך"

ענבר ששון: "מלי בום" ענבר ששון, אם לארבעה ששניים מהם למדו בגן בי ־ נבה, לא הבינה מה קורה עד ששמעה את ההקלטות מהגן בעצמה. "אני המלצתי על הגן הזה לבת דודה שלי, שהביאה עוד שתי חברות, אחת מהן היא האמא שהכניסה את מכשיר ההקלטה. עד כדי כך סמכתי על מלי, כל ילדיי היו אצלה. כשהבת שלי הייתה אומרת לי 'מלי בום', חשבתי שהיא לא פירשה נכון סיטואציות". כיצד גיליתן מה קרה בגן? "שלחו לי לינק לכתבה עם התמונות של הגן. הייתי משוכנעת שזו טעות, הרי רק לפני כמה שעות אספ ־ תי את הילד משם. בדיעבד גיליתי שמלי כבר הייתה עצורה והסייעות הוציאו את הילדים החוצה כי הן לא ידעו מי מעודכן ובאיזה מצב רוח יגיעו ההורים. מישהי שלחה הודעה בקבוצה וביקשה הסבר. לאף אחד לא היה נעים לשאול. לרגע לא חשבנו שזה באמת קורה לנו". כיצד נראים החיים שלכן היום? "בהתחלה אני ובעלי לקחנו זמן להחלמה ונשארנו עם הילדים בבית. מאז אנחנו מאלתרים, עובדים בלילות, מהבית, ובכל צורה שאפשר, אבל לא מסוגלים להחזיר את הילדים למסגרת. אנחנו מרגישים שהם צריכים זמן לבנות את האמון מחדש. הילדה, שבקושי דיברה, פתאום פתחה את הפה. אנחנו צריכים לסייע לה לס ־ גור את הפערים. הסברנו לה שהגן נסגר כי מלי עשתה דברים רעים. אם היא שואלת אנחנו עונים. היא רשומה לגן עירייה חדש ואנחנו מנסים לתת לה אופק, לספר לה על המקום, לעזור לה להתרגש וכמובן שנשתף את הצוות במה שעברנו. אנחנו מנסים להתרכז בהווה, אבל יש המון רגשות אשם, אי־אפשר לשחרר את זה". ¿ קארין דואק, אם לחמישה, שכולם שהו בגן בינבה, אכולת רגשות אשם ומתארת התנהגות חריגה של בתה בת השנה והחודשיים, ששהתה אחרונה מבין ילדיה בגן בינבה. "הבת שלי מפוחדת. כל רעש, צעקה או קריאה היא נבהלת. כל הגוף שלה רועד והיא פורצת בבכי. היא מעולם לא נשכה, אבל לאחרונה היא התחילה לנשוך. היא מכסה את הראש שלה בשמיכה, זו גם תנועה חריגה עבורה. היא לא ילדה שהולכת לאחרים, אבל אליהן היא תמיד הייתה הולכת. בדיעבד הבנתי מהחוקרת שזה נובע מפחד. כל הילדים שלי היו בגן. הן כל הזמן היו מחמיאות, נשיקות וחיבוקים ותמיד הכל היה בסדר. אף אחד לא העלה על דעתו שזה ככה. בדיון צעקתי להן שבטחתי בהן. אני מכירה את כולן אישית במשך שנה. אני מלאה ברגשות אשמה. חשבתי שזה המקום 14 הכי בטוח בעולם, וזה היה המקום הכי שחור עבורה, ואני מאמינה שגם הגדולים ספגו". ¿

זוהר אליאס: "הילדה לא אוכלת באופן תקין" זוהר אליאס, אם לשניים שבתה בת השנתיים שהתה בגן בינבה, רואה מעט שיפור במצב בתה מאז שחדלה ללכת לגן עם התפוצצות הפרשה. "היום הבת שלי בבית, היא לא חזרה למסגרת", היא אומרת. "זו הייתה

החלטה שלי כדי להשאיר אותה קרוב, עם היחס, החום והאהבה שלי. לאט־ לאט המצב משתפר, אבל עדיין יש המון בעיות. היא לא אוכלת באופן תקין, אבל יש גם נקודות אור ‑ השינה קצת יותר טובה והיא מתחילה קצת לדבר. אין יום שהיא לא אומרת 'אין מלי יותר'. זה לא עובר לה. היא רוצה לוודא כל בוקר מחדש שגם היום היא לא חוזרת לשם. בספטמבר היא תלך לגן עם מצלמות אונליין שלא נמצא בחולון. אני לא אדם חרדתי, אבל אני לא רואה מצב אחר שירגיע אותי ברגע שהדלת נסגרת. כרגע שום דבר לא ייתן לי ביטחון מלא, אבל ככה לפחות אוכל לראות איך הם מתנהלים". ¿

נעמה רוטנברג: "היא לא רוצה קירבה" נעמה רוטנברג, אם לארבעה, שבתה הצעירה למדה בגן סיגל, מת ־ מודדת גם היא עדיין עם ההשלכות. "בגן החדש היא לא רוצה שיתקרבו אליה. אין לה אמון בצוות, היא אפילו לא הסכימה שיחליפו לה. אני יוצאת מהעבודה במיוחד כדי להחליף לה

צילום פרטי

טיטול. גם המיומנויות החברתיות שלה עדיין לא תקינות. היא בכלל לא רוצה קירבה. השופט פסק שהייתה התעללות נפשית בכל ילדי הגן, גם מי שלא תועד, כי כולם ראו וחשו. זה תקדימי, ואלה דברים שמלווים אותנו". ¿

9

ידיעות חולון, בת ים ˆ 29.7.2022