חולון 5.11.21

איגרוף המסע של מנו מבת ים למדליית כסף אירופית מנו קריכלי היה ילד בעל משקל עודף וללא ביטחון עצמי, הוא עשה מהפך דרמטי ובשבוע שעבר כבש את ק"ג): 92 המקום השני באליפות אירופה באיגרוף (עד "הלוואי שכילד היו אומרים לי להרים את הראש" , הוא החליט לשנות את חייו מקצה 13 השינוי בדרך למדליה: כשמנו קריכלי היה רק בן לקצה. "הייתי ילד שמן בלי ביטחון עצמי, והחלטתי שאני רוצה לחזק את עצמי דרך ספו ־ רט", הוא מספר. חמש שנים לאחר מכן כבר מכירים אותו היטב בזירת האיגרוף העולמית. "ביקשתי מההורים שירשמו אותי לחוג איגרוף וכך הגעתי למועדון הספורט של הפועל ) על תחילת הדרך ואומר: "מהר מאוד ירדתי במשקל והתחלתי 18 בת ים", מספר קריכלי ( לצבור ביטחון, ממש הרגשתי אותו עולה מאימון לאימון". אחרי חצי שנה בלבד הוא כבר קטף את תואר אלוף ישראל וסומן כהבטחה בתחומו. בשבוע א � מטר, הוא מימש אותה כשהגיע למקום השני ב 1.90 שעבר, כשהוא כבר מתנשא לגובה קילו שנערכה במונטנגרו. 92 ליפות אירופה באיגרוף קלאסי בקטגוריית עד מה סוד ההצלחה שלך? "אני מתאמן כמעט כל יום, יש לי שגרה קבועה, כל אימון שעתיים עד שעה וחצי ולקראת תחרויות אני מגביר את הקצב וגם יותר מקפיד על תזונה, אוכל בריא, בלי מתוקים ושומן רווי, אני גם שומר לא לעבור את קטגורית המשקל שלי בתחרויות". ומה עם הלימודים? "אחרי כל תחרות אני משקיע יותר בלימודים ומתפנה לבגרויות. בתחרות במונטנגרו היה מאוד מאתגר, לפני כל תחרות גדולה יש חששות, בעיקר כשזה בחו"ל כי זאת רמה שונה מהארץ, יש לחץ ומחשבות אבל אני שמח שעשיתי את זה". איך הייתה החוויה במהלך האליפות? "מאוד מאתגרת. הגעתי לשם בראש פתוח אבל בלי ציפיות גבוהות כי ידעתי שזה סגנון שונה ממה שאני רגיל וכמובן שהיו לי המון חששות כי לא ידעתי לקראת מה אני הולך. כל ההתנהלות בחו"ל שונה, זה ממש לא כמו התחרויות בישראל וזה משהו שחוויתי בפעם הראשונה. בגדול האמנתי בעצמי וידעתי שאני חייב לפחות לנסות. התחריתי מול מתא ־ גרפים מרוסיה ובלארוס, בשני הקרבות הראשונים ניצחתי ובשלישי הפסדתי וכך הגעתי למקום השני. זה היה מאוד מרגש וכיפי כי כשאתה בא מוכן להכל, הניצחון זה רק בונוס". מה התוכניות לעתיד? "להמשיך להתחרות בחו"ל ולנצח. שם הענף של אומנויות לחימה מאוד מתקדם, יש שם המון מקומות להתפתח בהם וזאת סצינה מאוד מוכרת, לא כמו בארץ שפחות מכירים ויש פחות עניין סביב התחרויות. אני מרגיש שאחרי הפעם הראשונה אני מוכן לזה וממש מחכה לתרות הבאה שלי". בסוף השבוע האחרון שב קריכלי לספסל הלימודים בכיתה י"ב בתיכון שז"ר בבת ים, וב ־ כניסה המתין לו שלט מרגש, שבו בירך אותו בית הספר על ניצחונו המרשים. בסוף השנה הוא יתגייס לצה"ל כספורטאי מצטיין. ויש לו גם מסר לדור הצעיר: "אני תמיד מחפש את החלום הבא. אם יש ילד צעיר עם בעיות וקושי בחיים אני חושב שהוא צריך לדעת שספורט יכול לעזור. הלוואי שכשהייתי קטן היו אומרים לי להאמין בעצמי, לשמור את הראש תמיד למעלה ולא לפחד מהמים העמוקים, כי גם בהם אני מצליח". חופית כהן־אולאי

חנון, השבוע ברמלה. "רציתי לחוות חוויות חדשות והבנתי שרמלה היא המקום"

שייכת בדרך שלי במקביל לקריירה הקבוצתית, היל ־ דה שנולדה בכפר דבל שבדרום לבנון, הגשימה חלום של כל כדורסלנית יש ־ , לסגל נבחרת 18 ראלית כשזומנה, בגיל )11.11 ישראל, שפותחת בחמישי הקרוב ( במשחק 2023 את מוקדמות יורובאסקט ביתי מול לטביה. אגב, עבור הבנות בכחול־לבן מדובר במשחק אימון לכל דבר מאחר שהן כבר הבטיחו את מקומן באליפות, כיאה לנב ־ חרת מארחת. איך את מרגישה כשאת עולה למש ־ חקים של נבחרת ישראל ושומעת את ההמנון? "אני ברגשות מעורבים. מצד אחד גד ־ לתי בבית ספר ישראלי ובאופן אוטומטי הייתי שרה את ההמנון, מתוך הרגל. לא ־ חרונה התחלתי באמת להקשיב למילים, וזה פתאום קיבל צורה אחרת. מצד אחד אני חווה את הטקסט כלא יהודייה, מצד שני אני מכירה בזכות של העם היהודי שתהיה לו מדינה משלו". חוששת ליצור אנטגוניזם? לא. אין לזה שום קשר, ואני בטח לא מנסה להימנע מכל מיני קונפליקטים. אני באמת מרגישה שייכת, אבל בדרך שלי". חנון לא רק מסתפקת במשחק פעיל, אלא גם חברה בוועד השחקניות של ליגת העל. במילים אחרות: מקדישה מזמנה למעמדה של השחקנית היש ־ ראלית על הפרקט ובכלל. "אין מה לעשות, כדי שכדורסל הנשים יתקדם ויגיע לאן שאנחנו מצפות, צריך לה ־ שקיע בו יותר זמן וכסף", היא אומרת. "במשך יותר מדי זמן היה נוח לא לע ־ שות את הדברים שצריך לעשות. היום אנחנו יותר במדיה, יותר בתודעה, הת ־ נאים של השחקניות משתפרים, אבל זה דורש המשכיות".

יידעו את השפה, אז מדברים גם איתם בערבית". כיצד זה עוד בא לידי ביטוי? "יש את העניין של השמרנות, הערכים של המשפחה, היחס השונה לבנות, יחס מיוחד, כמו מה מותר ומה אסור לפני חתונה, זה דבר שתמיד היה שם בילדות. גם זה לא סוד, ההורים שלי כמובן יעדיפו שאתחתן עם מישהו נוצרי. זה לא שיש להם משהו נגד יהודים או מוסלמים, אלא רצון שאני אמשיך את השושלת". כיצד את מגדירה את עצמך? "בגלל שבאנו ממדינה שדוברת ער ־ בית, אז יש כאלה שמגדירים אותי כערבייה לבנונית, אבל לא, אני ישרא ־ לית לבנונית. ממש כמו שיש ישראלים ממוצא מרוקאי או עיראקי, אני ישרא ־ לית ממוצא לבנוני. זה נכון שפה בארץ הלאום מתערבב עם הדת, אבל אצלי זה אחרת. אני נוצרייה ואין לי זהות לאומית אחרת מלבד הלבנונית". אין לך חלום לחיות או לבקר בלבנון? "תראה, אני רוצה לראות את המקום שגדלתי בו, את המקום ששמעתי עליו כל כך הרבה סיפורים, 'שווייץ של המזרח התיכון'. אין לי ספק שהאנשים שם מדהימים, חמים, ויש את הסקרנות שבוערת בי. לגור שם? לא מדבר אליי. גדלתי פה, כאן זה הבית שלי". ובכל זאת, בפוסטשפירסמת בעקבות הפיצוץ בביירות יש משהו קצת אישי. "כי כואב הלב על מה שקורה שם, ואני זועקת בגלל שיש שם מיעוט ששולט בכולם והורס את החיים שלהם. רוב האנ ־ שים שם רוצים לחיות בשלום, גם עם ישראל, אבל יש הנהגה שהורסת לכולם". יש לך גם משפחה שנותרה שם. "כן, חלק נשארו, חלק היו פה וחזרו, וכשהם חזרו הם עמדו למשפט". את בקשר איתם? "לא, מה פתאום. ולא בגלל שלא רו ־ צים, זה נטו מחשש לחיים שלהם".

צילומים מתוך האלבום המשפחתי | קריכלי בקבלת הפנים בשז"ר

25

ידיעות חולון, בת ים ˆ 5.11.2021