חולון בת-ים 1.10.25

עו"ד זהר רון || עולם הזוהר

zrzron@gmail.com

למרות האהבה בין בני הזוג, משפחתו של הבעל לא יכלה להכיל את הקשר, והניכור הלך "אם היא לא מהעדה שלנו, זה לא מתחבר", הסבירו החותנים ‰ והעמיק סיבת הגירושין: הכלה לא 'משלנו'

ניתן היה לגשר עליהם. התוצאה הייתה עצובה: קשר זוגי שהתחיל מתוך אהבה אמיתית נגמר בשל התערבות חיצונית בלתי פוסקת. ן. המקרה הלחצים הכריעו את הנישואי של מיטל וחיים ממחיש כיצד משפחה יכולה לסכסך, להתערב ולהשפיע באופן דרמטי על הזוגיות ועל חיי הנישואין, גם כשהקשר בין בני הזוג עצמם לכאורה חזק ומבוסס. חמישה דברים שלמדנו מהמקרה: התערבות מוגזמת של משפחות יכולה להרוס גם קשרי נישואין חזקים. אהבה לבדה לא תמיד מספיקה כאשר קיים נתק מתמשך מול הסביבה המשפחנ תית הקרובה. קבלה והכלה חיוניים לשימור זוגיות בריאה. ו � חשוב להציב גבולות מול המשפחה המ � רחבת כבר בתחילת הקשר. גירושין הם לעיתים תוצאה של פערים חיצוניים שאינם תלויים בבני הזוג.

מיטל וחיים (שמות בדויים) הכירו לפני למעלה מעשור. האהבה ביניהם פרחה במהירות וחיים היה משוכנע שמצא את בת זוגו לחיים. מיטל הייתה צעירה חכמה, נאה, עם השכלה רחבה ואופי נעים וכבשה את לבו. אלא שבמשפחה של חיים לא ראו את הדברים באותה דרך. נ � הסיבה העיקרית להת הקו האדום נחצה . גדותם לא הייתה קשורה באופייה של מיטל או בהישגיה, אלא בעובדה שהיא לא הייתה מהעדה שלהם. עבורם זה היה קו אדום. כבר בחתונה הורי הצדדים רבו על אופיו המוזיקלי של האירוע. גם בהמשך, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים לשכנע אותם להיפתח ולקבל את הקשר, בני המשפחה של חיים הפכו כל מפגש לעימות, ובמקום לפרגן ולתמוך, הם סכסכו, הרחיקו והקפידו שלא לארח את בני הזוג ביחד בביתם. מיטל ניסתה שוב המשפחה נגד הזוגיות. ושוב להתקרב, לחייך, להראות שהיא חלק מהמשפחה. היא בישלה, היא התענ ניינה, היא באה עם מתנות וברצון עז אבל

shutterstock צילום: | התערבות משפחתית מוגזמת יכולה להרוס גם קשר חזק

שנבנה על אהבה גדולה הלך ונשחק. לאחר שנים של מאבקים, בני הזוג החליטו לסיים את הנישואים. ייצגתי אותם בהליך הגירושין והבנתי שמדובר בפערים שלא

בכל פעם נתקלה בקיר של ניכור. חיים מצא את עצמו קרוע בין אהבתו לאשתו לבין מחויבותו למשפחתו. החיכוכים הפכו תכופים, האווירה הפכה מתוחה, והקשר

220 טור

על ספת הטיפולים עם חנה דיין

הכשלים שמרפאים אותנו: סליחה, תשובה ותיקון בזוגיות כיצד רגעי פגיעה הופכים להזדמנויות צמיחה דרך חקירה פנימית, לקיחת אחריות וחיבור מחודש

מה אני עושה לא בסדר… אבל הוא? הוא אף פעם לא מודה בפגיעה שלו, ומתעסק כל הזמן בהתגוננות והסברים", אמרה שירז. "בואי נראה, שירז, אם אנחנו יכולים להסתכל על זה קצת אחרת. הזוגיות שלכם לא התחילה כמתאימה ומושלמת, אבל היא יכולה להפוך לכזאת דרך הריקוד הזה, רק צריך להחליף את הצעדים ל: כשל, תגובה ותיקון. רק בקשר משמעותי כל כך כמו זוגיות אתם חושפים חלקים לא מודעים בעצמכם, אלו חלקים שלא תפגשו אותם לבד". "למה את מתכוונת חלקים לא מודעים? אני יודע בדיוק מה אני עושה. כששירז צועקת עליי, אני מתרחק על מנת לא להסלים את הריב", אמר חן בסקפטיות. "בדיוק. הכעס, ההתרחקות והפגיעה הם לא מקריים, אלא הם חלק מ'הפגישה'", עניתי לו. "הפגישה?" שאל. "פגישה עם הפצעים, האיומים, ההכחשות ודפוסי הילדות. זו קריאה לריפוי מלא". "אבל איך אפשר לעבור פה תהליך

אחריות מלאה", ענתה לו דומעת. "מעולה, בדיוק לזה התכוונתי. הפגיעה תמיד נובעת מניתוק מעצמי, מהלב שלי, ואז כמובן גם ניתוק מבן הזוג ומהקשר. התיקון מחבר אותי מחדש לעצמי דרך מודעות לכאב הפנימי. אל תברחו מהר מהכאב — ההסכמה לשהות בו יוצרת אינטימיות עמוקה ואהבה מחודשת. חשוב גם שתבינו מה לא לעשות; האשמות כמו 'אתה גורם לי לפגוע', הצדקות כמו 'עשיתי את זה כי הייתי חייב' או רצון לסיים מהר, עיוורון פנימי כמו ניסיון להתנצל בלי בכלל לראות את החלקים הפוגעים ולברוח מהכאב בשביל להרגיש טוב". "אני עכשיו מבינה שאני עושה את זה, אבל אני לא מזהה ורואה את הדפוס שלי". "תראו, תהליך התיקון הוא לא אירוע חד פעמי אלא דרך חיים. דווקא מתוך רגעי הפגיעה והחיכוך נבנים הקשר, האינטימיות והאהבה. אומץ להסתכל פנימה עם אחריות אמיתית וחיבור — אלו יסודות של סליחה, אמון וקרבה זוגית יציבה". כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות

"אני לא יודעת איך אפשר להמשיך ככה", פתחה שירז בתסכול. "כל פעם שאנחנו רבים, אני מרגישה שאני הפוגעת", המשיכה. "למה את מתכוונת?" שאלתי. "אני מגיבה למה שחן עושה ואז הוא מתרחק ואני נשארת לבד עם הכאב הזה, איך אפשר לבנות ככה קשר?" שאלה. "זה נכון", אמר חן בשקט, "אבל תמיד את מאשימה אותי, כאילו הכל באשמתי. אני מרגיש שאין לי מקום להגיד את מה שאני מרגיש, כי מיד זה הופך את הכל לוויכוח על מי צודק". זה היה רגע קלאסי של כשל זוגי — אותו ריקוד הישרדותי חוזר; פגיעה, האשמה והתרחקות. "בואו נעצור רגע. רגעי הכשל האלה הם לא הבעיה בזוגיות שלכם, אלא בעצם הזדמנות", אמרתי. "הזדמנות?" שאל חן בפליאה. "הזדמנות לצמיחה, ריפוי ובניית קשר יציב ואוהב יותר. אבל — זה דורש אומץ", עניתי לו. "איזה אומץ?" שאל בחשש. "אומץ לשאול את עצמך: איך אני פוגע במי שאני אוהב?" "אני כל הזמן שואלת את עצמי

לא רוצה להיות כמוהו, אבל אני שם לב שאני עושה את אותו הדבר", אמר חן. "נכון, אבל עצם ההסכמה הזו לראות את זה כבר מייצר בהירות וחיבור פנימי", עניתי לו. "אני צועקת כי אני מרגישה בודדה, ומרגישה שכאילו רק לי איכפת, ויכול להיות שזה דפוס מהילדות שאבא שלי עבד כל היום ואמא שלי נשארה לבד לטפל בהכל, ומפחיד אותי שגם לי זה יקרה", ענתה שירז. "ואז אפשר להגיע לשלב התיקון, שבו אני צריכה לצאת אל הקשר עם אמירה ברורה, עם ביטוי מפורש: 'פגעתי', 'הייתי לא בסדר', 'הכאבתי'. צריך לקחת אחריות מלאה, בלי הצדקות ובלי האשמות. בנוסף, אפשר לשתף בחקירה הפנימית את הפחדים שלכם, זה יוצר כנות, עומק ואיכפתיות אמיתית". "שירז, אני מצטער, פגעתי בך כשהתרחקתי, הייתי לא בסדר. אני מבין היום שזה בגלל הפחד שלי מהכעסים שלך, ואני רוצה להיות שם בשבילך", אמר. "תודה, גם אני פגעתי בך כשצעקתי, הכאבתי לך כי פחדתי להיות בודדה כמו אמא שלי, אני לוקחת על זה

של ריפוי כשהוא בכלל לא מודה ומתמודד?" שאלה שירז בכעס. "המכשול הגדול והעיקרי הוא ההאשמה, כשאתם מאשימים זה את זו התהליך נתקע וזה משמר את אותם דפוסים פוגעניים". "אז איך יוצאים מזה? איך מתקנים?" שירז נשמה עמוק והבינה את המסר. "דרך תהליך של תשובה ותיקון: תשובה (חקירה פנימה), תיקון (יציאה אל הקשר) ואז נוצר חיבור (קרבה מחודשת)". "תוכלי להסביר?" שאל חן. "שלב התשובה, זה לא שלב של שינוי מיידי אלא שלב של חקירה. אתה שואל את עצמך: מה המעשה הפוגע שלי? מה בתוכי גורם לי לעשות אותו?" "כשאני מתרחק זה כי אני פוחד מהכעס שלה וזה מזכיר לי את אמא שלי שהייתה צועקת תמיד על אבא שלי ואז הוא היה נסגר בתוך עצמו. אני

hanna.tipul@gmail.com : מייל | 054-4480705 | אפשרות גם בזום | קליניקה פרטית בשפלה | פסיכולוגיה יהודית תורת הנפש | במשברי חיים חנה דיין - טיפול פרטני לנשים ניתן לעקוב אחר הטורים בערוץ הוואטסאפ של חנה דיין (טיפול פרטני לגברים יינתן על ידי מטפל) | www.hannad.co.il : לכל המאמרים

18

1.10.2025 ˆ ידיעות חולון, בת ים