חולון בת ים 16.02.24

אני מרגישה שמסתירים מאיתנ

האלמנה שמחכה לתשובות בשבת השחורה זינק לוחם המשטרה רס"ל מולוגטה גדיף מבית הוריו היישר לכיוון העוטף, כשבדרך חבר לכוח של עשרה שוטרים שנקלעו למארב מחבלים. מאז האלמנה, טלי ווסה, לא מדירתה בחולון, כשהיא ● יודעתמנוח אוחזת בבתה התינוקת שבעלה בקושי הספיק להכיר, היא מספרת על השבוע שבו עוד קיוו שהוא חי, על הדפיקה בדלת ועל הניסיון שלה לקבל תשובות מהשוטר ששרד את "מה שמנחם אותי, זה ● האירוע שמולו נהרג איך שהוא רצה, כגיבור"

מולו ז"ל. חלם להגיע למשטרה

ש � שכלה ב טלי סהמח ל ןןו בעה באוקטובר את בעלה, איש המשטש רה רס"ל מולוגטה גדיף ז"ל, ועד היום, למעלה מארבעה חודשים אחרי, היא לא יודעת איך הוא נהרג. "ידיעות חולון בת ים" בריאיון עצוב ל היא מנסה לשחזר את שאירע ועדיין מחכה שמישהו יענה לה על כל השאלות הקשות שלא נותנות לה מנוח. המארב והחיסול "באוקטובר עוד גרנו אצל ההורים שלי בחולון, אבל באותו סוף שבוע של שמחת תורה נסענו לבלות אצל ההורים של מולו (כך היא קוראת לו) בקרית גת, שם נוהגים לחגוג לתוך הלילה, וכך נשארנו עם אחיו ואחותו ערים בשיש שי־שבת. כמו כל עם ישראל, כשהחלו האזעקות פתחנו את הטלוויזיה ומולו מיד הבין: 'עכשיו מקפיצים אותי'. ואכן, תוך רגע הודיעו לו שבאים לאסוף אותו. הוא חיכה וחיכה, אבל מרוב לחץ פספסו אותו בקרית גת. אמרו לו להגיע לקראש תם, ואח שלו הקפיץ אותו לצומת קרוב, שם הם נפגשו. הם היו צריכים להתארגן מבחינת ציוד, הבינו שיש בלגן, אבל גם הכינו אותם, עד כמה שניתן". טלי ממשיכה לספר: "הם יצאו לכיוון שדרות, וממש בתחילת הדרך נתקלו בשלושה מחבלים וחיסלו אותם. הם קיבלו הודעה שצריכים אותם בקיבוץ בארי, והתחילו לנסוע אחרי מישהו שכביכול אמר שייקח אותם. מסתבר שזה היה מארב מלא מחבלים. הם ספגו אר.פי.ג'י. לתוך הרכב, אך איכשהו כולם שרדו. הם ניסו להיחלץ מכלי הרכב, אבל היו שם עשרות צלפים שחיכו להם מכל כיוון. הם היו שם שני רכבים עם שמונה שוטרים ועוד שניים ממשטרת הכוננות. הדבר היחידי שאני יודעת, זה שאותם עשרה חבר'ה הצליש מחבלים. אבל מאותו רגע, 22 חו לחסל אני לא יודעת מה קרה, תשעה מתוך עשרת הלוחמים נהרגו".

משטרת ישראל: "בשלב זה מתבצע איסוף ולימוד הממצאים והפקת לקחים ביחידות. בסיום יופקו הממצאים והלקחים ברמה הארצית"

איך שמעת שמולוגטה נהרג? "לא שמענו דבר, שבוע שלם חיפשנו אותו, אם זה ברשתות חברתיות, מכרים, וכל אדם שרק אפשר. הייתה בי תקווה שאולי הוא חטוף, פצוע, או שאולי הוא מחכה לחילוץ. זה לא מתאים לו לא להודיע. אני יודעת שהוא היה הראשון שקפץ החוצה מהרכב והתחיל לירות". רק כשבעה ימים לאחר מכן, הגיש עו חברי יחידת הנפגעים של המשטרה לבית המשפחה: "ביום ראשון לאחר מכן, אמרו לנו שמצאו אותו (זיהו אותו לפי ), וביום שני כבר הייתה הלוויה DNA בקרית גת. אין לי מושג מה קרה שם. אני יודעת שמצאו אותם בתוך קיבוץ בארי. רציתי להיפגש או לדבר עם האדם היחיד מעשרת הלוחמים שניצל שם מהתופת, אבל המשטרה אומרת שהוא לא יכול לדבר, כי הוא נמצא בשיקום". איך בכלל מצליחים לעכל כזה אסון? "אי אפשר, ואני עד היום עוד לא קלטש תי את זה. לא ראיתי את הגופה שלו, לא הרשו לי לראות אותו בעיניים שלי. אני לא יודעת איך לקבל את זה, ולהסביר לעצמי מה קרה שם. גם אחרי ארבעה חודשים עדיין לא קלטתי את זה. אני מרגישה שמסתירים מאיתנו מידע. בכל פעם שאני מבקשת תשובות, אומרים לי 'אנחנו במצב מלחמה', ואני לא מקבלת

/ שי שגב /

חולון בת ים

אורית קוסטנטינו עורכת גרפית ראשית: ליאת מרום / עריכה: זיוה ניסים / עורכת: סוזי כהן רכזת מערכת: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: רינה נאור לוח: ציונה דואניאס / יועצת פרסום: ניראל שופן / רכזת מודעות: אורלי קנטור / מנהלת עיתון: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: שלום חכמון / מנהל הפקה ותפעול:

צילום: | טלי ווסה בשער: | רכבת קלה ● יובל חן ● צילום: קובי קואנקס צילום: פרטי | פיצרייה

6

16.2.2024 ˆ ידיעות חולון, בת ים