חולון בת ים 17.11.23

"כשהורדתי אותו בתחנה חיבקתי ונישקתי אותו, ואז שוב חיבוק ושוב נשיקה ושוב חזרתי לחיבוק ונשיקה, רציתי להחזיק בו כמה שיותר"

תי בחלון כדי לברוח מהמציאות הזאת, התפללתי בלב שהבן שלי יחזור, גם אם הוא פצוע אני מוכנה להתמודד עם הכל רק שישוב אליי. אחרי שעה הם חזרו, אותם חיילים עם בשורה שונה, עד לרגע זה לא שמעתי מהם את המילים שלהם, את הבשורה שמעו כל מי שסביבי, אני לא יכולתי לעכל שאיתי איננו, אני עדיין לא יכולה, גם את המכתב שהותיר מעולם לא קראתי. זה מצב שלא בחרתי בו. בחלומות הכי גרועים שלי לא חשפ בתי שיקרה לנו, אני עדיין לא מאמינה שאיתי לא חוזר אליי". חיבוק מהקהילה בלונים סגולים בכיכר ביום הלוויה קהילת נווה חוף התפ גייסה ושכניו של איתי ליוו אותו בדרפ כו האחרונה על הכביש שמוביל לביתו כשהם נושאים דגלי ישראל ומצדיעים למשפחתו. לכיכר הסמוכה בשער הים הם כבר קוראים כיכר איתי, לא מחכים לבירוקרטיה או ועדות, פשוט בוחרים באקט של סולידריות ומחווה אחרונה לילד גיבור. "השכנים פשוט בחרו את השם הזה לכיכר, ביום ההולדת שלו נתלה שם בלונים סגולים כמו הפלוגה שאהב. אני לא אחגוג יום הולדת, למרות שחברותיי כבר רכשו לי מתנה, את פינת הישיבה שאיתי כל כך אהב וחלם לארח בה. בני עומר ובן הזוג של עדי חזרו מהמילואים ונשארים איתנו, אני לא יכולה לשאת עוד משבר. אני רוצה שאנשים ידעו שאיתי היה ילד עם עיניים מחייכות, הוא עשה רק טוב בעולם, היה אהוב על כולם ואהב את כולם. הוא היה אמן, עם כישרון וידיים טובות, שאהב ספורט ואת המשפ פחה שלו. "אני אישה מאמינה, כל חיי התפללתי ומאז שהוא לא איתי אני לא מוצאת את הכח לעשות את זה. פעם התפללתי שבני ישוב בריא הביתה, עכשיו אני צריכה סיבה חדשה להתפלל, אני מניחה שאפ תפלל לשובם של השבויים ולשלומם של חיילי צה"ל, שאף אמא בישראל לא תאלץ לעבור את מה שעובר עליי". ¿ "זה מצב שלא בחרתי בו. בחלומות הכי גרועים שלי לא חשבתי שיקרה לנו דבר כזה, אני עדיין לא מאמינה שאיתי לא חוזר אליי"

סמ"ר איתי יהודה ז"ל

שלו. בימים שעברו מאז ניסיתי לתפוס אותו דרך מפקדים אבל או שהם לא היו זמינים או שהם לא היו איתו". מתי הבנתם שמשהו רע קרה? "ביום שלישי הייתי בעבודה והתחילו שמועות על פגיעה בגבעתי והרוגים, אמרו שמדובר בסיירת ובלב חשבתי שלפחות איתי לא שייך לסיירת. חזרתי הביתה וברגע אחד הטלפון שלי התפופ צץ בשיחות, בני משפחה, חברים וכל מי שמכיר אותי ביקש לדעת מה עם איתי. לא ידעתי מה לענות להם, רק רציתי את הבן שלי. אני ועדי ישבנו בסלון, עומר כבר גויס למילואים בעוטף עזה וגם בן פ � . ישבנו והת 8 הזוג של עדי היה בצו ללנו, הדלקנו נרות לרבי מאיר בעל הנס, הצדיק שאיתי היה מחובר אליו ורק התפ פללנו שיחזור אלינו בשלום. בשמונה בערב נשמעו דפיקות בדלת, לא רציתי לקום לפתוח אותה, כשראיתי מהעינית חיילים צרחתי עליהם שילכו מכאן, שאני לא מוכנה לשמוע מה שיש להם לומר. "אנחנו גרים בנווה חוף, שכונה מאוד מגובשת, וכל השכנים באו לבדוק מה איתי. הזעיקו את אחותי והיא קיבלה מהם את הבשורה שיודעים שאיתי נפגע בטנק, אבל לא יודעים מה מצבו. נעמדפ

פשנו יחד פינת ישיבה למרפסת כי הוא מאוד רצה מקום לארח בו חברים. הוא כבר בחר דגם ועשה תוכניות, רק חיכינו למלאי. כשקמנו בבוקר של יום שבת הבנו שמתחילה מלחמה, איתי היה אמור לסיים את הרגילה רק ביום ראפ שון, אבל המפקד שלו התקשר והודיע לו להתייצב בנקודת איסוף בתל אביב. אני ועומר לקחנו אותו, התחננתי לפפ ניו שיוציא גימלים, הרי הוא היה חולה שבוע שעבר, רציתי שינוח. אבל הוא התעקש, בנסיעה לשם הוא היה ממש נרגש. אמר לי 'אמא לזה חיכיתי כל חיי, בשביל זה התאמנתי וזו ההזדמנות שלנו להכות באויב'. "לא הייתה בו טיפת פחד, רק מוטיפ בציה ורצון אמיתי לבצע את התפקיד עליו הוא התאמן כל כך הרבה. איתי היה לוחם בגבעתי בתפקיד מטוליסט, מבחינתו לצאת להילחם באויב היתה התגשמות החלום שלו. בתחנה חיבקפ תי ונישקתי אותו, ואז שוב חיבוק ושוב נשיקה ושוב חזרתי לחיבוק ונשיקה, רציתי להחזיק בו כמה שיותר. הוא היה בלחץ להגיע מהר ובסוף המתין שם כי מרוב התרגשות הקדמנו. השבעתי אותו שישמור על עצמו, האמנתי בלב שלם שהבן שלי חוזר הביתה".

הדפיקות בדלת "צרחתי שילכו מכאן"

בסוף השבוע הזה היה אמור יהודה , אך השנה לראשונה 21 לציין יום הולדת רונית לא תזכה לחגוג איתו את התאפ ריך המשותף. ימים בודדים לפני שנכנס לרצועת עזה שוחח יהודה עם אימו, עם גישה קלילה, כמה בדיחות והבטחה לשוב הוא נפרד ממנה בפעם האחרונה. "כל כמה ימים הוא היה מתקשר לעפ דכן שהוא בסדר, מתקשר גם לסבתות ומודיע לכולם שהכל טוב, כבר ידפ עתי את המספרים של המפקדים בעל פה. למרות שחלפו הימים והוא היה באימונים קשים, בכל שיחה איתו הוא נשמע רגוע ובמצב רוח טוב. ביום שישי לפני שנכנסו לעזה הוא התקשר בפעם האחרונה, כבר אמרו בחדשות שמתחיפ לים כניסה קרקעית וכששאלתי אות על זה הוא רק אמר לי בצחוק 'אמא אני טס לחו"ל, תביני לבד'. "כמו כל שיחה גם בשיחה הזאת היה לו מצב רוח מצוין, הוא באמת לא פחד והרגיש חדור מטרה. הוא מיהר לנתק את השיחה כדי להספיק להתקשר לסבתות

25

ידיעות חולון, בת ים ˆ 17.11.2023