חולון בת-ים 19.01.24

שעות לפני שניצן בשרטי משוהם התבשרה כי אהובה סרן הראל איתח נפגע אנושות בקרב, היא קיבלה ממנו מכתב שנשלח אליה על ידי חייל ‰ היא לא האמינה שזמן קצר אחרי כבר תהיה צמודה למיטתו בטיפול נמרץ ‰ שמונה ימים אחרי הוא נפטר וכעת היא מספרת על אהבתם הגדולה אין כאן קליטה, אני אוהב מלא ומתגעגע המילים האחרונות של הקצין לאהובתו:

שפחה שלו ואפילו התחלתי להתפלל, למרות שמעולם לא התפללתי. כולם התפללו על הראל. בכל בוקר קמתי ולא האמנתי שקמתי למציאות הזו". הסוף: "מעבר לכאב פיזי" כשבוע לאחר שאושפז, לא הצליח גופו של איתח ז"ל לשרוד את הפציעה הקשה והוא נפטר. את בחורה צעירה, ואיבדת את אהבת חייך, איך את מתמודדת? "זה לא פשוט, זה מעבר לכאב פיזי, אני מבינה שהאהבה שלי הלכה, אהבת בן זוג, חבר לחיים, זה משהו שהלב בוחר, הנשל מה, לא באמת אתה. זה פשוט לאבד את מי שהלב שלך בחר, תלשו לי את הלב מהמקום". צעירות רבות שלא היו נשואות או מאורסות איבדו בני זוג במלחמה. מה עמדתך בנושא המורכב של מעמד חב־ רות הנופלים? "אני חושבת שחייבת להיות הכרה כלשהי, כי גם אנחנו זקוקות לתמיכה. אמנם אין לי טבעת על היד, אבל יש לי הרבה צורך בתמיכה קרובה. זה לא פשוט, לפעמים זה גורם לך להרגיש כאילו את בצד איפשהו בסיפור הזה". "עם זאת ייאמר לזכותם של קציני הנפגעים של צה"ל שנתנו לי תשול מת לב, ואנשי עמותת 'הותיר אחריו חברה', עמותה שחבריה עוסקים בדיוק בנושא הזה, יצרו איתי קשר והצמידו לי חברה ותיקה שאיבדה בן זוג, וזה בהחלט מחזק". ומה הכי חשוב לך שיזכרו מהראל? "שהוא היה נחוש להפוך את העולם למקום טוב יותר. היה בו ביטחון להשיג מה שהוא רוצה, הוא היה באמצע חאן יונס והוא הוביל את החיילים שלו שהל לכו אחריו בעיניים עצומות. היה לו טוב לב מדהים. פעם אחת ישבנו במסעדה והוא נתן שטר של מאה שקלים למנקה, כי הרגיש שמצבו לא טוב, וגם לחיילים שלו, ולמשפחה שלו, ולי כמובן, היה חשוב לו לעזור במה שצריך. הוא גם לא פחד מכלום, זה היה הבנאדם להילחם איתו, ללכת אחריו, לחיות איתו את החיים. הלוואי שכל אחד מאיתנו יחשוב על האנשים הנפלאים האלה שנהרגו כדי שאנחנו נחיה כאן בשקט, ויעשה, למענם ולזכרם, דבר אחד טוב". ¿

"הערכתי את זה ממש, שגם בשיא הלחימה, כמפקד, הוא ידע לפנות כמה שעות כדי לראות אותי" "הראל לא פחד מכלום. זה היה הבנאדם להילחם איתו, ללכת אחריו, לחיות איתו את החיים"

שי אלבלינג

כשבוע לאחר בדצמבר, 30 – ב שאושפז כשהוא פצוע במצב אנוש במחל לקה לטיפול נמרץ בבית החולים סורוקה בבאר שבע, נפטר סרן הראל איתח ז"ל מפצעיו הקשים. בנופלו, מפקד צוות 22 איתח ז"ל, בן (מפק"צ) בסיירת גבעתי, נפגע בקרב מול חוליית מחבלים בדרום רצועת עזה, ולהלוויתו, שהתקיימה בעיר הולדתו, נתניה, הגיעו מאות מלווים, בהם כמה מלוחמיו שנפגעו באותה התקרית. בימי ההמתנה הקשים בבית החולים, לצד בני משפחתו הקרובה וחבריו, שהתה כל הזמן ליד מיטתו בת זוגו בחודשים , תושבת 21 האחרונים, ניצן בשרטי, ל � שוהם. עכשיו, כחודש וחצי לאחר נפי תו, משתפת בשרטי, חיילת בעצמה, ברל געים השמחים והמיוחדים שליוו את מעל רכת היחסים ביניהם, ומציגה את נקודת המבט של בנות זוגם של לוחמים שנפלו במלחמה, סוגייה מורכבת להתמודדות. השידוך: דייט בנמל מי שהכירה בין בשרטי והראל ז"ל הייתה אחותה נועם. "נועם הייתה קצינת שלישות של סיירת גבעתי. הם נהיו חברים טובים, ובאחת השיחות ביניהם היא הציעה לו, חצי בחיוך, שהיא תמצא לו מישהי", מספרת בשרטי. "הראל נתן לה סל של תכונות, דברים שהוא מחפש אצל בחול רה, והיא אמרה לו שזה תואם אותי, ומפה לשם זה נהיה ממש שידוך".

"אין לי טבעת על היד, אבל יש לי הרבה צורך בתמיכה קרובה". ניצן בשרטי עם הראל איתח ז"ל

בשיא הלחימה, כמפקד, הוא ידע לפנות כמה שעות כדי לראות אותי". המכתב: על עיתון פלסטיני את הבשורה על כך שהראל נפגע קיל בלה בשרטי בביתה: "זה היה ביום שישי, הייתי בבית, וקיבלתי הודעה ממישהו בשם יעקב, שסיפר לי שהוא היה בלחיל מה עם הצוות של הראל, ושהוא השאיר לי אצלו מכתב. נסעתי אליו, אספתי את המכתב שהיה בעצם משהו שהראל רשם לי על פיסת עיתון פלסטיני. לראות את כתב ידו ומילות האהבה שלו היה המון. הייתי בעננים ואפילו מסגרתי את המל כתב". כמה שעות לאחר שקיבלה את סימן החיים המרגש מאהוב ליבה, הגיע הטל לפון ממנו חששה. "אמא שלו התקשרה אליי ושאלה אם ידוע לי אם מישהו מהל צוות של הראל נפגע", מספרת בשרטי, "ולא עברו שלוש דקות והיא התקשרה שוב ואמרה שהראל פצוע קשה והוא בסורוקה. באותו הרגע אבא שלי התארגן וטסנו לשם, הגעתי לשם ראשונה". איך עברו הימים בבית החולים? "זה היה מורט עצבים, הוא היה פצוע אנוש, וביום שבת אמרו לנו שאין באמת סיכוי. כל הזמן היה ברור שלרופאים קשה לייצב את מצבו. באותם רגעים אני בעיקר חזקה בשבילו, ובכלל לא מאמינה שאני נמצאת בתוך הסיוט הזה. העברתי שמונה ימים בטיפול נמרץ על הרצפה עם המל

ואיתח זמן רב ביחד, והשתדלו למצות כל רגע. "היינו צמודים. הראל גר בשכונת פולג בנתניה, קרוב לים, אז היינו הולל כים לשם המון", היא מספרת. "חלק גדול מהראל זה האופנוע שלו, אז תמיד היינו על האופנוע, רכבנו וטיילנו, אבל כמובן שהצבא היה חלק גדול מהחיים שלנו". "הוא היה קצין בקבע ודיבר איתי על המצב ועל השירות, ותמיד היה חשוב לנו לתמוך אחד בשני, הוא כמפק"צ וגם אני מפקדת בתחום שלי, ותמיד סייענו אחד לשני". מה עבר עלייך כשפרצה המלחמה? "פשוט בכיתי, באותה השבת הראל היה איתי בשוהם. קמנו ל'צבע אדום', הוא קיבל מלא טלפונים ותוך שנייה הוא הבין שיש משהו רציני, ומיד נסע לבית שלו להתארגן, הוא כבר ידע". "אני מאוד דאגתי, וביום למחרת גיליל תי שחבר טוב שלי משוהם נהרג, וזה ישב עליי כל הזמן, וידעתי שבשבת הראל היה בנחל עוז, ודאגתי. סמכתי עליו מאוד, הייתה לי מנטרה שהראל הוא הכי מקצוען, אני בוטחת בו". באוקטובר חגג איתח יום הולדת, 20 ב־ ובשרטי העבירה לו מכתב ובו ברכות, אחד המסרים היחידים שהצליחו להעביר בתקופה זו האחד לשני. "נפגשנו רק פעמיים במהלך המלחמה - פעם אחת הוא הפתיע אותי בבסיס וזה היה נחמד, ובפעם השנייה נפגשנו בשטח באיזור הדרום, גם זה, לשעתיים בערך", היא נזכרת. "הערכתי את זה ממש, שגם

"מסגרתי אותו מיד". המכתב האחרון של הראל על עיתון פלסטיני

את הפגישה הראשונה ביניהם, שהתקיימה בנמל תל אביב, בשרטי לא תשכח לעולם. "כבר אז הרגשל נו חיבור, כאילו שנינו אותו דבר. הפכנו לחברים טובים ואחר כך התאהבנו", היא אומרת. "לא היה רגע מסוים שבו הפכנו לזוג, הבנו ששנינו באותו ראש, והיה כמובן את הרגע שהוא אמר לי שהוא אוהב אותי, וככה התגלגלנו". האהבה: ים ואופנועים לפני המלחמה בילו בשרטי

16

19.1.2024 ˆ ידיעות חולון, בת ים