חולון בת ים 2.12.22

שנפטר חגגנו לו כאן יום הולדת עם כל החברים, פתאום הם התחי מ לו לספר על ארז והיינו מופתעים. כיצד לא הלך לישון עד שכיסה בעצמו חיילים, דאג לכל אחד מהם כמו אב ואם, לקח על עצמו חיילים מתקשים ופעל לקדם אותם, הוא וכבר התנהג פי 20 בקושי היה בן שניים מגילו. הוא הותיר אחריו שלוש מחברות מלאות בטקסטים ומלא פנקסים, הוא היה כותב הכל, מחשבות וחלומות וגם מידע, מה כל חייל צריך ועושה. הוא תיעד הכל, והרי מי מתעד? רק מי שיודע שהוא צריך להשאיר אחריו משהו כי הוא לא יהיה כאן לומר את הד מ ברים האלו בעצמו. באחת המחב מ רות היה ציטוט של שיר של מופע הארנבות של ד"ר קספר: 'גם אם שוב אעצום את עיניי השמש תזרח, כולם יחיו כאן טוב גם בלעדיי', אני מאמינה שהנשמה שלו נערכה ליום שהוא יעצום את עיניו. "הטקסטים האלו גרמו לי להבין למה אני נשארתי בחיים, אני כאן כדי להמשיך את דרכו של ארז, לא רק להנציח את זכרו אלא להמשיך את ההשפעה שלו. להמשיך את ערכי החברות שלו, הכבוד ההדדי, להסתכל על אנשים בגובה העי מ ניים ולראות בכל אחד אדם ראוי". הפעילות בקהילה בגירה התחילה בקטן - תוכנית לימודית ביד לבנים בראשון ציון, אבל התוכנית שלימים נקראה 'דרך ארז' הלכה וגדלה. "אנחנו עושים הרצאות ופעילויות לבני נוער, צעירים לפני גיוס וחיילים. אנחנו עושים מסלול מחוף ראשון לציון ועד לחוף בת ים, זה המסלול שארז היה עושה לפני הגיוס, עם תיק מלא אבנים ובקבוקים, הוא רצה להתכונן לצבא. אני יושבת מולם וכל אחד מהם הוא ארז קטן, מזכיר לי איך ישב תחת העץ הזה, או הלך על החול, וזה מרגש אותי. "יחד איתי פועל גם משה הדדי שהיה חייל של ארז. ארז החליט לקחת אותו כפרויקט אישי, משה התקדם כמו שאיש לא ציפה ולי מ מים הפך בעצמו למפקד של פלו מ גת ארז שנקראת על שמו של בני, הוא סיפר לי כיצד ארז שינה את חייו ויחד אנחנו מבקשים לשנות חיים של אחרים, כל פעילות כזאת מחייה את ארז עוד יותר". בימים אלו בגירה מוציאה עם העורכת לימור סימון ספר בהש מ ראת בנה. "הספר הזה הוא גם על הערכים שלו, אבל גם למשפחות שכולות. השנה ערכנו כמדי שנה שני ימים של 'דרך ארז', ביום באוקטובר וביום 19 שהוא נפל, בנובמבר. חשוב 9 ההולדת שלו, לי לומר להורים שכולים שיש בשביל מה לחיות, יש סיבה לקום בבוקר. האר"י הקדוש אומר שנ מ שמה בוחרת ממנעד נשמות אצל מי להיוולד, אם הילד הזה בחר להיוולד לכם אתם יכולים לעזור לו להגשים את הייעוד שלו, גם אם הוא כבר לא כאן". ¿

בגירה ובנה ארז ז"ל

נשמעה דפיקה בדלת. אני ועמי לא זזנו, ידענו מי נמצא בצד השני, רק עמרי ניגש ופתח את הדלת, באותו רגע ראיתי מלא מדים, וש מ מעתי את הצעקה של עמי. קצין העיר התחיל לדקלם 'בנכם אשר אהבתם...' ואני קרסתי. עמי חטף לו את הדף וקרע אותו, כאילו בפ מ עולה הזאת הוא יכול לבטל את רוע הגזרה שנפלה עלינו. באותו רגע נגמרו חיי והתחילו חיים אח מ רים". הצוואה שהותיר המחברות עמוסות הטקסטים שכתב ארז מלוות את בגירה מאז לכתו, עכשיו היא חושפת אותן ורוצה שכולם ילמדו מחוכמתו של בנה. למרות שהיא פועלת להנצ מ חתו בקהילה, ומקפידה לנהל עבור ילדיה בית שמח ומלא חיים, בגי מ רה מודה שהדרך לא הייתה קלה. "בשבעה נכנסתי לצחצח שיניים, הסתכלתי במראה ואמרתי לעצ מ מי 'תתביישי לך שאת חיה בזמן שהבן שלך לא', אלו רגשות אשמה שקשה להבין. כמעט שנתיים הייתי זומבי מהלך, הילדים אכלו אוכל קנוי מההקפאה ואני לא תפ מ קדתי. בשלב מסוים חברה לקחה אותי להרצאה של אחים שכולים בוגרים, זה היה הלם. הם דיברו על איך גדלו בבית בלי חיבוק ואהבה, בית עצוב ומלא בכי וכיצד תמיד הפילו עליהם את האחריות לדאוג להורים. באותו ערב נשבעתי לע מ צמי שהילדים שלי יגדלו אחרת, בעזרת משרד הביטחון פניתי לטיפול מקצועי ולאט־לאט יצאתי מזה". את המוטיבציה היא שאבה מה מ כתבים של ארז, צוואה של מסרים וערכים. "שלושה שבועות אחרי

שארז כבר לא יוכל לעמוד בהבט מ חתו לשוב הביתה. "ברגע שאמרו בחדשות שהיה פיגוע בעופרה ויש שלושה הרוגים קפאתי. מיד הת מ חלנו טלפונים ואף אחד לא ענה, כי חברים של ארז ידעו ולא רצו לומר. אבא של ארז, עמי, הלך לשכן כי האינטרנט שלנו נתקע ואני יצאתי החוצה, הרמתי עי מ ניים לשמיים והתפללתי להוריי המנוחים שישמרו על בני. אחר כך תפסתי את עצמי ואמרתי 'תשמרו עליו כאן לצידי, לא לצידכם'. "בחוץ עולם כמנהגו נוהג, מכו מ ניות, אנשים, זה היה הזוי. עמי הח מ מ � התקשר ל 144 ליט להמר ודרך שפחה אקראית מעופרה. האישה בצד השני אמרה לו שהחיילים שנהרגו יצאו מקו עופרה, הלב שלי צנח, תפסתי את הראש ואז "הטקסטים האלו גרמו לי להבין למה אני נשארתי בחיים, אני כאן כדי להמשיך את דרכו של ארז, לא רק להנציח את זכרו, אלא להמשיך את ההשפעה שלו"

ירדתי לחדר שלו, רציתי להר מ גיש אותו. למחרת התקשרתי והוא ענה, כל כך התרגשתי, שאלתי מה לקנות לו מהסופר וכרגיל הוא לא רצה כלום. כשהגעתי הביתה הוא שוב התקשר, זה היה מוזר. ניסיתי להבין מה הוא רוצה לומר לי, שא מ לתי שאלות ופתאום שמעתי אותו אומר 'מוכנים?' והחיילים משיבים לו 'כן המפקד'. שאלתי אותו מה קרה ולראשונה אי פעם הוא השיב לי שהוא יוצא לפעילות מבצעית. "ארז יצא להמון פעילויות, הוא מעולם לא דיבר על זה ולא חשף את הזמן, אבל באותו רגע הוא התקשר לומר לי את זה והלב שלי נפל. מתוך אינסטינקט של אמא שאלתי אם אכל צהריים, הוא השיב בחיוב ואז דרשתי לדעת מתי הוא חוזר ומתקשר שוב, הוא ניסה להתחמק אבל אני התעקש מ תי, הוא ענה בעשר וחצי בלילה". הדפיקה בדלת אבל בעשר וחצי לא היה זה קולו המתוק והנינוח של ארז שבגירה שמעה, אלא קולו של קצין העיר שהביא את הבשורה הנוראה על כך

21

ידיעות חולון, בת ים ˆ 2.12.2022