חולון בת-ים 20.09.24

לטענת בעלי עסקים באזור "המצבה" במרכז העיר תופעת ההומלסים והנרקומנים באזור החמירה מאוד ‰ "כואב לנו הלב עליהם, אבל אף אחד לא רוצה לבוא לקנות פה", הם אומרים ומפנים אצבע מאשימה לעירייה: "מצב הרווחה בעיר מזעזע והעסקים שלנו קורסים" ‰ העירייה: "פועלים ללא לאות לטפל בנושא" "הומלסים פולשים לעסק ומבריחים את הלקוחות" בת ים ׀ בעלי העסקים חרדים לפרנסתם:

ההומלסים ברחוב רוטשילד ׀ צילומים: פרטי

בעל חנות נעליים: "אין יום שעובר שהם לא משתינים על הוויטרינה, מוציאים את אבר המין מול הלקוחות. פניתי לעירייה עשרות פעמים"

כאן עסק". שרון מספר שרק הלילה גנבו לו את כל קרטונים של ירקות 20 הירקות: "היו לי פה טריים שהשליח מביא לי לפנות בוקר. במצ־ למה רואים איך מגיע הומלס ומעמיס את כל הארגזים, ואז הולך ומוכר הכל לאיזו חנות שקל". 50 ירקות עבור שרון גם מספר שהיו מקרים שבאו דרי רחוב בריצה וגנבו לו את קופת הטיפים שעמדה על הדוכן – ולא היה אפילו אחרי מי לרדוף. "אבל אני הכי סובל מהקללות, והם בעיקר בעיקר מטרידים ללא הרף את הלקוחות, שרק רוצים לשבת ולאכול בשקט", הוא מספר. רונן אפרוז, מחזיק בחנות הנעליים "רו־ שנה: "אני 18 למעלה מ- 29 ננס" ברוטשילד ממש צמוד לארומה, ודווקא לכאן מגיעים כל ההומלסים, הנרקומנים, השיכורים מכל רחבי בת ים – ונזרקים על ספסלי הרחוב. אין יום שעובר שהם לא משתינים על הוויטרי־

נה, מוציאים את אבר המין מול הלקוחות. פניתי לעירייה עשרות פעמים. הגשתי כל כך הרבה תלונות". רונן מסביר, כי "אני עסק של בגדים יקרים ומותגים – וההומלסים מבריחים לי את הל־ קוחות. זה פשוט הפך להיות מפחיד לעבור ברוטשילד. אני מרגיש שהעירייה ויתרה להם, ויתרה על האזור הזה". תגובת העירייה מעיריית בת ים נמסר בתגובה: "העירייה פועלת ללא לאות על מנת לטפל בנושא במספר מישורים: "לצד הגברת הניקיון, אכיפה נרחבת של האיסור לשכיבה במ־ קום ציבורי, הגברת האכיפה על מכירת אלכוהול ללא רישיון וכן תוכנית של אגף הרווחה לגמילה וכניסה לבתי מחסה. ניתן ¿ ." 107 לפנות למוקד העירוני

אבל המצב הולך ומחמיר מיום ליום". לדבריו, אין בוקר שהוא מגיע ולא מוצא צרכים של דרי הרחוב על הכניסה לחנות. הם עושים את הצרכים שלהם פה גם בזמן שהמסעדה סואנת בלקוחות. השבוע נכנס לי הומלס עירום כביום היוולדו לעסק – לקח זמן להוציא אותו. כשאני נמצא, יש לי מש־ סך הכל), 18 מרת של שישה עובדים (מתוך ואני דואג ללוות אותו בעדינות החוצה – אם זה באמצעות כוס קפה או אולי סיגריה. אבל לא תמיד יש עם מי לדבר. יש כאלה שלא דוברי עברית ולנסות להגיע איתם להבנה לא מצליח – כי ההתמכרות החזקה הובילה אותם לאובדן הגיון". ) משכונת רמת עמידר 36 שרון אברבנאל ( בבת ים פתח לפני חודשיים את "סביח פרי־ . "אם הייתי יודע 30 שמן" ברחוב רוטשילד מראש מה עומד לקרות פה עם כל ההומל־ סים, אפילו לא הייתי חושב בכיוון לפתוח

שי שגב

עשרות בעלי עסקים במרכז בת ים ובאזור "המצבה" מתלוננים כי "הגיעו מים עד נפש, הרשויות לא

עושות דבר לטפל או לשקם את ההומלסים. כואב לנו הלב לראות את האנשים האלה כך, אבל אנחנו משלמים מחיר. העסקים שלנו קורסים בגלל מצב הרווחה המזעזע בעיר". בעלי העסקים ברחוב רוטשילד מספרים כי דרי-הרחוב פולשים להם לתוך העסק, עושים את צרכיהם על רצפת החנות, חלק מתארים כיצד הם הולכים עירומים, אבל בעיקר כולם מתלוננים כי "זה מבריח לקוחות, אף אחד לא רוצה לבוא לקנות ברחוב, זה מפחיד את התושבים". ) מחזיק בזיכיון של 30 עומר נחמני (בן רשת "ארומה" ברחוב ומספר: "ההומלסים לא פה מאתמול. הם כאן כבר הרבה שנים,

מאז תחילת המלחמה, שרה אקוני, הבעלים של הגלידריה המיתולוגית בעיר "גלידות שרה", תרמה עשרות אלפי ארטיקים וגלידות לכל יחידות צה"ל ‰ השבוע זכתה להוקרה הגלידה שעושה טוב גם לחיילים

"כל אחד והטעם שלו, אבל מה שכולם מגיעים והכי אוהבים זו הקצפת שלנו. יש לנו את הקצפת הכי טעימה בארץ"

מיוחדת כי היא גלידה קהילתית. ילדים היו משאירים פה ילקוטים לשמירה, הורים משאירים מפתחות לילדים שלהם, אפילו בייביסיטר עשינו". כיום, שרה מתגוררת עם בעלה - מורדי, בשכונת בן גוריון בחולון. על אף שמזמן עברה את גיל הפנסיה, היא ממשיכה להגיע מדי בוקר לתפעל את הגלידריה: "הבן שלי בכיר בחברת החשמל והבת שלי מורה לחינוך גופני. יש לנו חמישה נכדים ונכדות – חלק כבר מסיימים תואר שני. אבל 'גלידה שרה' ממשיכה לע־ בוד – ותמשיך, וגם היום יש כבר דור חמישי . שמתפעל את העסק, וזה פשוט תענוג" אלו חוויות מיוחדות את זוכרת מהגלי־ דריה? "יצא לנו לשלוח גלידה לחו"ל. הייתה

איזה את הגלידה לצד השני של העולם", טעם נחשב להכי נמכר בבת ים? "כל אחד והטעם שלו, אבל מה שכולם מגיעים והכי אוהבים זו הקצפת שלנו. יש לנו את הקצפת הכי טעימה בארץ – כי אני מכינה את זה לבד עם שמנת מתוקה והרבה סודות שאסור לגלות". עתה שרה ממשיכה לגרוף תעודות והר־ בה פרסים, ורק השבוע קיבלה עוד תעודת מיחידת נחשון: "כל שבוע אנחנו תורמים ארטיקים – כל פעם לאוגדה אחרת, אם זה התצפיתניות, נחשון, ועוד, כך מתחילת המלחמה, ואנחנו לא מתכוונים לעצור. אנו גם תורמים עוגות ושאר גלידות לניצולי שואה, וזה פשוט כיף לעשות את המעשה הכי מתוק שאפשר". ¿

שי שגב

אולי לא כל בת ימי מכיר את השם ), אבל אין 73 של שרה אקוני (בת ספק שכל תושב העיר מכיר "גלי־

דות שרה". מתחילת המלחמה ועד היום, ללא הפסקה, שרה תרמה עשרות אלפי ארטיקים, שלגונים, קרטיבים וגלידות לכל יחידות צה"ל, ועתה גם זכתה על כך בפרס הוקרה השבוע היא סיפרה ל"ידיעות בת ים": "נו־ הגענו עם 1970 לדתי בתל אביב, ובאפריל בעלי לבת ים, זו הייתה עיר חדשה ורצינו פתחנו את 'גלידות 1978 לגור בה. בשנת שרה', כשאפילו לא היה אוטובוס ברחוב בלפור". שרה ממשיכה לספר: "החנות שלנו

שרה ובעלה בגלידריה

ילדה שגדלה פה, והיגרה לדרום-אפריקה, רק הסבא והסבתא נשארו בבת ים. לימים כשגדלה, והייתה בהריון הראשון שלה, היא רצתה רק 'גלידה שרה', אז עשינו מבצע גלידה, הבאנו קרח יבש ומקרר והטסנו לה

8

20.9.2024 ˆ ידיעות חולון, בת ים