חולון בת ים 25.11.22 מעודכן

שנים עמד המבנה בלב רחוב רוטשילד 12 בראשון לציון נטוש ושומם, עד שעומר ועמית בז'ה החליטו להפוך אותו ל"קלצ'ר", מועדון תרבות שיעניק "מרבית החברים ‰ במה ליוצרים מכל תחומי האמנות שלנו עזבו את העיר והחלטנו שאנחנו רוצים להחזיר "זאת העיר הרביעית ‰ אותם הביתה", הם אומרים בגודלה בישראל, למה שנצטרך לנסוע לתל אביב?" הסצנה הכי טובה בעיר

משפחת בז'ה. "אצלנו במשפחה מתרגשים ממחיאות הכפיים של הקהל יותר משל מנהל צילומים: סיגל | " הבנק בר־קובץ

סי גל בר־קובץ

את אולם הקלצ'ר הקהל שגדש בערב הפתיחה נע על הרחבה עם כוסות בירה ביד, כשברקע להקת בלוז & בוז מפליאה בקאברים של הביטלס. עבור עומר ועמית בז'ה היה זה הרגע של ה־ טדאם, חלמנו והנה זה קורה: "רצינו לייבא לראשון סצנה", אומר עמית. "אנחנו העיר הרביעית בגודלה ביש ־ ראל, למה שנצטרך לנסוע ללבונטין, לבר גיורא ולזאפה בתל אביב?". ) היה שם לאורך כל 56 גם רמי בז'ה ( הערב וצפה בגאווה בדור ההמשך. כבר עשרות שנים שהוא מפיק אירועי תר ־ בות בראשון לציון ומביא לעיר את הש ־ מות, המופעים והפסטיבלים הכי גדולים – לרוק עצמאות, לאמפיפארק, ללייב פארק ולאולם צוותא שהפך ל"פרנדס". העובדה שילדיו הולכים בדרכו, אבל בדרכם, עושה לו נעים בלב. חשוב לו שהזרקור יופנה אליהם, לא אליו, וש ־ כולם יידעו שהצאצאים הם שהרימו אצבעות, 20 את המיזם הייחודי הזה ב־ בתקציב לא גדול, בנו את הקונספט והשתלטו על התפעול המורכב. אפילו בעיצוב המקום לא הייתה דריסת רגל למעצבי על, הכל הום מייד, החל מה ־ תקליטים הישנים והספרים שהדביקו על הקירות, דרך הפסנתר שאמא איל ־ נית עיטרה בשברי פסיפס ועד הפנסים הישנים שחודשו כדי להאיר את הבמה וכלי הנגינה שעברו החייאה. בתקופת הקורונה בז'ה הפך לדוברם של העצמאים, התראיין בכל אמצעי התקשורת והוביל את מאבקם של אנשי התרבות, האירועים וההפקות, שהושבתו, לאפס ונותרו חסרי כל. 100 עברו מ־ רמי, אחרי הטראומה של הקורונה שהשאירה את עולם התרבות ללא פר ־ נסה, לא הסברת לילדים שלך שכדאי להם לחפש תחום אחר? "לצערי אני מתרגש יותר ממחיאות הכפיים של הקהל מאשר ממחיאות הכ ־ פיים של מנהל הבנק. מתברר שזה חלחל למטה, וגם אצלם הכסף הוא לא המניע. עומר ועמית גדלו מאחורי הקלעים של עולם ההפקות, הם מכרו כרטיסים, סי ־ דרו כיסאות, חיו את ההופעות ונשמו את הקהל. חיינו את זה כל השנים יחד, ובקורונה גם קיבלנו שיעור: הבנו שכ ־ שיש מלחמה או מגפה והקהל לא מגיע, חודשים חיינו 15 אנחנו לא שווים גרוש. בסיטואציה שגרמה לקולגות ולאמנים לעזוב את המקצוע ולהשתגע במובן הפ ־ סיכוטי של המילה, אבל ברוך השם יצא ־ נו מזה והקהל חזר בגדול, כי הוא מבין היום יותר מתמיד את משמעות התרבות בחיים שלנו".

השיעור הכי גדול בחיים

ת � ) מג'נגל בבר, מנסה להש 27 עמית ) ) 30 לט על קצב מזיגת הבירות, ועומר (

22

25.11.2022 ˆ ידיעות חולון, בת ים