חולון בת ים 26.01.24

תהליך הזיהוי:

בדיקת המיגון של החיילים. "זו הגאווה הגדולה של הצוות שלנו, היכולת למנוע

הציוד המתקדם ביותר, אבל עם כמות כזאת של עבודה זה תהליך מורכב".

חופית כהן אולאי

באוקטובר, 7- בשבת ה ד"ר מיכאל יואכים היה כונן במסגרת תפקידו כרופא בכיר ביחידת פה ולסת במרכז הרפואי שמיר-אסף הרופא. כשהאזעקות החלו הוא כבר היה בדרכו לבית החולים, לשם הגיעו חיילים רבים שנפצעו מירי בפניהם. "האזעקה תפסה אותי בחניון בית החולים, מיד חיפשנו מחסה. הגיעו חיילים במצב קשה, טיפל־ נו בפצועים לצד האזעקות, ככירורג פה ולסת מיד הוזעקתי לנתח. הכנסנו מטו־ פלים לחדר הניתוח, כשיש אזעקה אז יש פרוטוקול ברור, אם נמצאים בחדר ניתוח שבמרחב מוגן אז ממשיכים כרגיל ואם לא, מייצבים את החולה ומתפנים, זה לא נשמע טוב אבל הצוות הרפואי לא יועיל לאף אחד אם הוא ייפגע. הצלנו חיילים רבים אך חלקם לצערי איבדנו". בשורה: 8 צו "קשה להתרגל למראות" ) נשוי ואב 41 בימי שגרה, ד"ר יואכים ( לשלושה, עושה שירות מילואים בדרגת רב סרן במרפאות השיניים של צה"ל, אך 8 יממה לאחר פרוץ המלחמה גויס בצו כרופא ביחידה לזיהוי חללים וחקר נסי־ בות המוות בחיל הרפואה. אחרי כמה שעות התארגנות ד"ר יואכים התייצב במחנה שורה ושום דבר לא הכין אותו למראות הקשים. "זו חוויה שלעולם לא שוכחים. אתה רואה חדשות, אתה יודע שיש מאות ואלפי חללים, אבל אף אדם לא יכול להיות מוכן לראות דבר כזה בעיניים שלו. המחנה חולק לשניים, חלק אחד לאזרחים ושוטרים והחלק השני לחיילים. בחלק האזרחי היה טירוף מוחלט, מאות חללים שהגיעו ביום אחד ואף אחד לא התכונן לזה. קיבלתי חפיפה של כמה שעות מרופא מנוסה והתחלתי לעבוד, הלמידה היתה תוך כדי תנועה. היה קשה מאוד להתרגל למראות". איך מתפקידים במצב של הלם לאומי? "הדרך להתמודד בהמלצת אנשים עם ניסיון, וזה אולי יישמע נורא, זה לה־ תייחס לדברים באופן טכני. זה נכון לכל רופא ובמיוחד במצב שהיינו, כשמגיעים סיפורים מזעזעים אתה מתנהל באופן מקצועי וטכני. זה תפקיד לא נעים, אבל מישהו חייב לעשות אותו, אז אתה שם את הרגשות ואת המחשבות על המשפ־ חה בצד כדי לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר. כמובן שהיו רגעי שבירה, כשבבית רואים חדשות ואתה בטעות מסתכל על המסך ורואה לוויה של חייל שטיפלת בו, ופתאום זה לא רק חלל, זה הורים שבוכים על הקבר, זו חברה מתא־ בלת. פתאום נשבר המחסום בין המקצועי לאישי, אלו רגעים קשים. "גם יצא לי כמה פעמים לטפל בק־ רובי משפחה של אנשים שאני מכיר. זה קטע קשה. כי אתה צריך להתקשר ולהביע תנחומים, וגם לומר בעדינות שאתה מכיר את המקרה באופן מקצועי. אני מתנצל ואומר שאני לא יכול להגיע לנחם ולבכות איתם באופן אישי, לא כי אני אדם רע חלילה, כי אני חייב להפריד בין המקצועי לאישי".

ד"ר יואכים. "זה תפקיד לא נעים, אבל מישהו חייב לעשות אותו, אז אתה שם | " את הרגשות בצד צילום: אוראל כהן

"ראיתי את הפקקים בכניסה לשורה, את הטורים של הממתינים בחוץ, זה כאב לב. אתה מבין שבסופו של יום לכל משפחה מגיע לקבל את הילד שלה בחזרה ומאוד חשוב לך שלא יהיו טעויות" "יצא לי לטפל בקרובי משפחה של אנשים שאני מכיר. זה קטע קשה. כי אתה צריך להתקשר ולהביע תנחומים, וגם לומר בעדינות שאתה מכיר את המקרה באופן מקצועי"

מאז השבעה באוקטובר משרת ד"ר מיכאל יואכים מהמרכז הרפואי אסף הרופא בראיון מיוחד הוא מספר על ‰ ביחידה לזיהוי חללים וחקר נסיבות המוות בצה"ל על הרגעים בהם נשבר כשהוא רואה בטלוויזיה הורים בוכים ‰ תהליך הזיהוי המורכב ועל השינוי שעבר מאז המלחמה: "קיבלתי פרופורציות, למי ‰ על קבר הבן שבו טיפל אכפת מעוד מחקר רפואי או הרצאה כשכל רגע אנשים מתים כאן" זה מתיש נפשית, אבל כשיש לך חברים בעזה אתה לא מעיז להתלונן ד"ר מיכאל יואכים מהיחידה לזיהוי חללים בצה"ל:

מוות או פציעה חמורה. אנחנו בוחנים את המיגון, אם הוא עבד ואיזה שיפורים גם במיגון וגם באופן השימוש בו ניתן לעשות כדי שבפעם הבאה זה לא יסתיים בחלל. אנחנו משפרים תהליכים כדי שבפעם הבאה נציל חיים וייהרגו פחות חיילים". בסוף המלחמה, מה יישאר איתך מה־ חוויה הזאת? "פרופורציות. כבר מהרגע הראשון המצב הזה הכניס אותי לפרופורציות. במסגרת עבודתי בשגרה אני עוסק המון במחקר, כמעט כל יום בודק איזה מאמר פורסם, איזה מחקר התקבל, המון עבודה מול חו"ל. כשהמלחמה פרצה והקולגות שלי מהעולם המשיכו את העבודה כרגיל ופנו אליי זה לא התחבר לי. שאני אתע־ סק במאמר או הרצאה בשעה כזאת? במה זה יתרום כשכל רגע אנשים מתים כאן? "אחרי שהכל יסתיים אני מקווה לשוב למרפאות השיניים של צה"ל, לא בגלל התפקיד, אלא כיוון שאני מקווה שכולם יהיו בריאים ולא יצטרכו את שירותיי כדי להתמודד עם מצב כזה". ¿

זו הסיבה שהיו טעויות? כמו אמילי הנד שנחטפה וחשבו שנרצחה? "לא היו טעויות במערך הזיהוי של צה"ל. אצלנו התהליך הצבאי מאוד סדור והוא גם נעשה צמוד לנציגי הרבנות שמאוד מחמירים ועשו עבודה מדהימה. אבל ברור שלמדנו תוך כדי עבודה כי התהליך הקבוע לא אפשרי בגלל הכ־ מויות שהגיעו ובגלל העבודה בחירום. 12- צוותים ובמשמרות של 4-5 עבדנו שעות. זה מתיש נפשית, אבל כשיש 12 לך חברים בעזה אתה לא מעיז להתלונן. "בסופו של יום לכל משפחה מגיע לקבל את הילד שלה בחזרה ומאוד חשוב לך שלא יהיו טעויות". התקווה: "יש לנו יכולת לצמצם מקרי מוות" ויש עוד דבר שמפיח בו תקווה, חלק מר־ כזי מתפקידו של ד"ר יואכים וצוותו הוא

"לא תמיד הממצאים תקינים"

העבודה במחנה שורה היא בהחלט לא תפקיד לכל אחד, המערך המורכב, העומס והרגישות הבלתי נתפסת שצריך לגלות מול המשפחות, הממצאים וההשלכות של כל החלטה. "הימים הראשונים היו מאוד קשים, גם תהליכי העבודה והזיהוי לא היו רגילים, במצב רגיל אנחנו צריכים לפחות וידואים, זיהוי אישי, שיניים, די.אן.איי 2 או טביעות אצבע. לחיילים רבים יש דגי־ מה בבקו"ם אבל כשהגופה מגיעה אחרי כמה שעות טובות לא תמיד אפשר לקחת ממצאים תקינים, מה גם שגם הרבש"צים , גם אם הוא עושה 50 היו אצלנו ולאדם בן מילואים, אין הרבה ממצאים בבקו"ם לב־ דיקה. גם לא היה זיהוי אישי, היום כש־ חייל נופל זה בידיים של חברים שלו, הם יודעים לומר מי הוא, אבל בתחילת המ־ לחמה החיילים הגיעו לבדם ומשם התחיל הליך הזיהוי. יש לנו מעבדה צמודה ואת

16

26.1.2024 ˆ ידיעות חולון, בת ים