חולון בת-ים 31.05.24

שהיא עומדת להתעוור עולמה קרס עליה ‰ היום היא מנהלת את מועדון 17 כשהרופא אמר לשביט דרוגר בגיל העיוור בעיר ומספרת איך כנגד כל הסיכויים ניצחה את כל המכשולים, הקימה משפחה וחיה חיים מאושרים "הבכי לא יעזור, מעדיפה לשמוח במה שכן יש לי" ראשון לציון ׀ סיפורה מעורר ההשראה של מנהלת המועדון לעיוור

התחלתי לראות פחות טוב ועדיין התקשיתי לקבל ולאהוב את עצמי עם המגבלה". דרוגר, שבזמנו התגוררה במעלות עברה למרכז והכירה אנשים נוספים במצבה שעא זרו לה להתמודד עם השלב החדש בחייה. "הכרתי עוד אנשים עם לקות ראייה והם עזרו לי למצוא פתרונות לסיטואציות מאא תגרות בחיים, הוצאתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות וניהול משאבי אנוש, עבדתי, טיילתי בארץ ובעולם, התחתנתי והקמתי התעוורתי לחלוטין 25 משפחה. רק בגיל ושנה לאחר מכן קיבלתי כלב נחייה שמאוד עוזר לי להתנייד ממקום למקום. פשוט למדתי ליהנות בצורה אחרת, בעזרת שאר החושים שלי". "חיים מלאים" , היא 2 דרוגר נשואה לגסטון ואם ל מנהלת את המועדון לעיוור בראשון לציון, ועוזרת לאנשים כמוה לחיות חיים מלאים ומאושרים. "זו עבודה שכל כך רציתי וחיא כיתי לה, לעזור לקהילה שלי בעיר להא תחבר ולהתגבש, להנגיש פעילויות כמו

ספורט וקרמיקה, להראות לחברי הקהילה שהחיים יכולים להיות יפים גם אם לא רואים. אני עובדת על המחשב ומקלידה בהקלדה עיוורת, אני נעזרת בתוכנת הקא ראה אשר מקריאה לי את הכתוב, הסמאא רט פון שלי גם מדבר, מקריא לי הודעות, שיחות, אתרים פייסבוק, יוטיוב וכל אפא ליקציה שאני רוצה לפתוח. בבית אני נעא זרת במכשירים מדברים כמו משקל מדבר, קורא צבע לבגדים, מדחום מדבר, אני מקא שיבה לספרים. גם את בן הזוג שלי בחרתי לפי הכימיה והחיבור ולא לפי המראה, את שתי בנותיי, דריה בת שנה וחצי ועופרי , אני מגדלת בהמון אהבה ומגע והן 5 בת יודעות שאמא לא רואה ויודעות איך לתאר לי דברים, איך להגיש לי חפצים ישירות ליד ואני למדתי טכניקות איך לגדל אותן בבטחה מבלי לראות. הבנתי שאלו החיים שלי ושאני רוצה לחיות אותם בצורה הטוא בה ביותר עם כמה שיותר הצלחות, הנאות ושמחות. המשפט שמוביל אותי בחיים הוא 'עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה', לא יעזור לי לבכות על מה שאין לי אלא לשמוח במה שכן יש לי". ¿

חופית כהן אולאי

שביט דרוגר. "החיים יכולים להיות יפים גם אם לא רואים"

ביום חמישי הבא יצוין יום ובעוד העולם Blind day ה מתקדם ובכל יום מיוצרים עוד

ועוד עזרים ללקויי ראיה, הם עדיין זקוקים למקום שיקבל אותם ויסייע להם להתגבר על המגבלה. בראשון לציון פועל המועדון לעיוור של האגף לשיקום נכויות בעירייה א � מר 36 ומנהלת המקום, שביט דרוגר בת שון לציון, מכירה את הקושי טוב מכולם. דרוגר גילתה ממש במקרה שהיא עומדת כשלמדתי 17 לאבד את מאור עיניה. "בגיל בכיתה י"ב רציתי להוציא רישיון נהיגה אז הלכתי לבדיקת עיניים שגרתית, לא הצלא חתי לראות את השורות הקטנות וחשבתי שאני פשוט צריכה משקפי ראייה. ניסיתי עדשות שונות אבל שום מספר לא עזר לי, מאותו היום התחלתי לעבור מספר בדיקות ובסופן הרופא בישר לי שיש לי רטיניטיס פיגמנטוזה ושאני עומדת להתעוור. כמוא בן שמבחינתי הרופא דיבר סינית. זו היתה תקופה מאוד קשה, נכנסתי לדיכאון ולא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות, עם הזמן

על איבוד הראייה: "נכנסתי לדיכאון ולא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות. התקשיתי לקבל ולאהוב את עצמי עם המגבלה"

האתגרים של דקלה רחובות ׀ המחלות השקופות

חייה של דקלה קלמר, הייטקסיטית ואשת חינוך, נעצרו כשאובחנה עם פיברומילאגיה ‰ במקביל אובחנו שני בניה עם פוסט טראומה בעקבות התעללות שעברו ‰ עכשיו, אחרי התמודדות לא פשוטה, היא מנסה לעזור להורים אחרים

דבת שגרירה. "לו ידעתי על התמיכה לבני המשפחה של מתמודדים שמרכז יה"ל מעניק מוקדם יותר, יכולתי להיעזר בהם ולהקל על עצמי ועל בני משפחתי. נלחמתי בכל המערכות לבד כי לא היה לי מידע וכעת השליחות שלי היא לספר לבני משפחה של מתמודדים על השירות כדי שיוכלו להיעזר במרכז. קיבלתי כלים לדבר בשפה של ילדיי ולא ראות את הצד שלהם ומצד שני לא לוותר על עצמנו". בנה הצעיר מתמודד אף הוא עם פוסט טראומה שנגרמה מאירוע של תקיפה ברא ת � . הוא סובל עד היום מה 9 חוב כשהיה בן קפי חרדה. לפני שנה חלה בקורונה ולאא חרונה אובחן עם פוסט קורונה שמאופיינת אצלו בשינה מרובה ועייפות קיצונית שגורמת לחוסר תפקוד. "יש לי הרבה אשמה על שאיני יכולה לטפל בהם כפי שהייתי יכולה לו לא הייתי חולה בעצמי", אומרת קלמר, "מצד שני, המחלה אפשרה לי להבין את בניי ולהכיל את הקשיים שלהם, כי אחרת אולי לא הייתי מצליחה להבין ולקבל". ¿

,שם למדה לקבל את המחלה, להפסיק להילחם בה ולחיות לצדה. "היה לי קשה לקבל את העובדה שאני נכה ושלמרות כל המאמצים שלי, לא אחא זור לעולם לעבוד", סיפרה קלמר השבוע ל"ידיעות רחובות", "כבר שנתיים אני נמא צאת בסדנת כאב יחד עם חבריי למחלה ואנו עוזרים אחד לשני לחיות עם המחלה ולקבל את האתגרים שלה". במקביל להתמודדות שלה, קלמר מתמוא דדת עם האתגרים של בניה. בנה הבכור עבר על ידי אחד הילדים, 5.5 התעללות בגן בגיל הוא נקשר בצוואר, בידיים וברגליים. מאז הפך מילד שמח לילד עצוב וחרדתי. בביה"ס היו קשיים ובגיל הבגרות אובחן עם סכיזוא פרניה והחל טיפול שלא עזר. לאורך השא נים, בשל התמודדות עם חרדות, הוא הפסיק לצאת מהבית וחווה התפרצויות זעם. רק אובחן עם פוסט טראומה, חרדות 20 בגיל ודיכאונות כתוצאה מאותו מקרה בגן. הקשיים בבית הובילו אותה לשיחה עם חברה בקבוצת הכאב שהמליצה לה על מרכז יה"ל בראשון לציון של עמותת איכות בשיקום. מרכז שמסייע ומייעץ למשפחות

זיוה נסים לוי

קלמר. "המחלה איפשרה לי להבין את בניי"

דיקלה קלמר מרחובות, הייטקא סיטית ומורה לשעבר, חיה חיים מלאים ותוססים עד שאובחנה

לפני חמש שנים כחולה בפיברומיאלגיה ופוסט טראומה. המחלה והשלכותיה שינו את חייה לחלוטין כשבמקביל התגלה כי שני בניה מתמודדים עם פוסט טראומה. ) נשואה ואמא לשני בנים בוגרים 52 קלמר ( חוותה אתגרים אישיים ומשפחתיים מורכא בים. היא עבדה כהנדסאית תוכנה, עבדה כעשור בהייטק עד פציעתה ביד שאובחנה ב � (תסמונת כאב אזורי מורחב) ו CRPS כ עקבותיה עשתה הסבה להוראת מתמטיקה. לאחר שנתיים של עבודה כמורה, עברה תאונת דרכים עם פציעת "צליפת שוט" שגרמה להקאות וסחרחורות ולכאבים בכל הגוף, שהתפתחו ואובחנו כפיברומיאלגיה. קלמר הפסיקה את עבודתה כמורה והפא סיקה לתפקד כמעט לגמרי בשל הכאבים האינסופיים. החלה טיפולים שונים ביניהם: הידרותרפיה, פיזיותרפיה, דיקורים, טיפול רגשי ועוד, עד שהגיעה לשיקום יום בתה"ש

"יש לי הרבה אשמה על שאיני יכולה

לטפל בהם כפי שהייתי יכולה לו לא הייתי חולה בעצמי"

שאחד מבני המשפחה מתמודד עם קושי נפשי. בתחילה הגיעה לשמוע ולקבל כלים וייעוץ למשפחתה, כשראתה שזה תורם לה ומתוך הרצון לתרום לאחרים הפכה למתנא

14

31.5.2024 ˆ ידיעות חולון, בת ים