חיפה 04.03.22

מלחמה באוקראינה הדאגה למשפחה

אלכסנדרה, אשתו של דניל קארטניק, עובדת כצלמתבקייב אחרי שלאמצאהעבודה בארץ ‰ בעלה דניל, שמתגורר בשכונת נווה דוד, עזב הכל וטס למסעארוך ומסוכן כדי לחלץ אותה ואתאחיה "איך ששמעתי שיש מלחמה, קניתי מיד כרטיס ונסעתי" אחיו של חבר מועצת העיר, שעומד בראש ההפגנות בחיפה:

דרכון ישראלי". דניל מדבר על התחו ־ שות המלוות אותו: "אני רק יודע שאני חייב לעזור, קשה עכשיו לחשוב על עתיד כלשהו. אני לא ישן בלילה, מסתכל בח ־ דשות, לא אוכל כמו שצריך. אם איכשהו מישהו מהישראלים, דוברי רוסית או לא, רוצים לעזור יש להם כתובת, שיפנו לאחי קיריל ואני מכאן אנסה גם להעביר את זה הלאה. התחושות קשות, ויש חשש לעם האוקראיני. אצלנו בארץ לוקח חודשים כמו שאני 07 עד שאתה מקבל הסמכה קיבלתי. אתה מתאמן עד שאתה יודע לי ־ רות בנשק. כאן אנשים פתאום מקבלים נשק ליד ונשלחים להילחם בצבא רוסיה, כשחסר לאוקראינים ציוד ונשק. זה קשה ובלתי נתפס". ביום שליש סיפר: לא יצא לי עדיין לצאת מורשה כי לא היה את ־ מול אוטובוסים.מחכה לאוטובוס שיוצא לכיוון לבוב אחה"צ. יש בתחנה המון פלי ־ טים שמגיעים מאוקראינה והיא מפוצצת באנשים. כשאגיע לשם אני מקווה שאוכל לסייע בחלוקת אוכל, מקווה שאוכל לע ־ זור עם הניסיון הצבאי שלי. אי אפשר לה ־ תגייס עם אזרחות ישראלית אבל כמתנדב אחפש אופציות".

נטע פלג "זה חוסר אונים. שירתתי בצבא בתקופת עמוד ענן, ואף פעם לא הרגשתי תחו ־ שות כמו שאני מרגיש עכשיו". כך סיפר השבוע דניל קארטניק, ממקום מוש ־ בו בהוסטל שבפולין, בדרכו לחלץ את רעייתו אלכסנדרה, צלמת שנמצאת כעת , התגורר עם 29 באוקראינה. דניל, בן אשתו בשכונת נווה דוד, ובגלי הקורונה האחרונים, לאחר שהתקשו למצוא עבודה בארץ, טסו לאוקראינה כדי להתפרנס. אלכסנדרה מצאה עבודה כצלמת, דניל נע באירופה בחיפוש אחר עבודה. הפלישה הרוסית הפתיעה את הזוג קארטניק. עם פרוץ המלחמה דניל ארז תיק קטן, ויצא לאתר ולחלץ את אשתו ואת אחיה. בתחי ־ לת השבוע שוחחנו איתו כששהה באותה עת בהוסטל בעיר ורשה לפני שעשה את דרכו לגבול. "ברגע ששמעתי שיש מל ־ חמה, קניתי כרטיס ונסעתי. אתמול הג ־ עתי לפולין. אשתי ואחיה התגוררו בעיר ויניצ'יה. היא סיפרה שיחסית שקט בעיר בינתיים, מלבד כמה הפצצות של בסיסים צבאיים. החלטנו להעביר את המשפחה

"אני לא ישן | בלילה". דניל צילום: פרטי

"אצלנו בארץ אתה

מתאמן חודשים עד שאתה יודע לירות בנשק. כאן אנשים פתאום מקבלים נשק ליד ונשלחים להילחם"

צילום: פרטי | התור בתחנת רכבת בורשה

קשר. דניל הצליח לשוחח עם אלכסנד ־ רה, שתיארה את הקשיים להגיע לגבול. דניל: "יש כאן תורים של עשרות ואולי ק"מ של רכבים שעושים את דרכם 60 לגבול. מאות אלפי אנשים מנסים לצאת מאוקראינה בכל דרך. לא ברור מה קורה בגבול, אבל נאמר לי בקונסוליה האוק ־ ראינית שאין בעיה לעבור את הגבול עם

לגבול פולין, שכנראה בטוח יותר. אלכ ־ סנדרה ואחיה עלו על רכבת לכיוון העיר לבוב כי כולם נוסעים לשם. אני עוד מעט אצא לכיוון הגבול בתקווה למצוא אותם, ואז לחזור לישראל". התקשורת עם דניל לא רציפה, וגם אחיו, חבר מועצת העיר קיריל קארט ־ ניק, התקשה במשך כמה ימים ליצור עימו

נותרו באוקראינה, והואחושש 93- סרגיי דמוך עלה לחיפהמקייב, אך הוריו, אחיו וסבתו בתה לגורלם ‰ "אני נמצא בלחץ איום ונורא, וכל בוקר אני מתקשר להוריםשלי לבדוקשהםעדיין בחיים" סרגיי דמוך מחיפה רצה לנסוע להילחם באוקראינה, אבל אשתו התנגדה

טלי ליבמן

"אם הם ייצאו, סבתא לא תחזיק מעמד. היא חולה מאוד, ועלולה למות בדרך. גם אבא שלי לא יעמוד בזה. הוא עבר לאחרונה אירוע לבבי. במצב הזה הם לא יוכלו לנסוע בדרכים". איך הם מצליחים לשרוד? "כל יום זו הישרדות מחדש עבורם. קר נורא, וגם אין כמעט אוכל בסופר. זה מפ ־ חיד. הבומים אינם פוסקים והקירות והחלו ־ נות רועדים". איך אתה עובר את התקופה הזאת? "אני לא חושב על עצמי. קשה לי מאוד ואני בקושי נרדם. אני עובד ושולח להם כסף, וגם שלחתי כסף לצבא האוקראיני. קשה לי כשאני לא שם. אני רחוק מהם ואין לי באמת איך לעזור להם. אני לא מצליח לתפקד מרוב לחץ. כל הזמן מתעדכן בח ־ דשות ומתקשר אליהם. אני פוחד שמשהו רע יקרה. אני רוצה שהם יבואו לארץ. זה חוסר אונים שאין איך לעזור להם לבוא עכ ־ שיו. אני מחכה להם, אבל לא יודע מה יהיה איתם".

חיפה קלטה בשנים האחרונות מספר גדול של יוצאי אוקראינה ורוסיה. חלקם יצאו השבוע לרחובות וקיימו הפגנות תמיכה באוקראינה מול הקונסוליה הרוסית ומול בניין העירייה. , שעלה מקייב 33 ביניהם גם סרגיי דמוך, והותיר שם הורים, אח וסבתא מבוגרת. עם תחילת המלחמה רצה לנסוע לאוקראינה ולהתגייס לצבא, אך אשתו, לה נישא לפני כמה חודשים, ביקשה שלא ישאיר אותה לבד. הוא מתאר את השבוע האחרון מאז פרוץ המלחמה כסיוט מתמשך וחשש בלתי פוסק לגורלם של יקיריו. "קשה לי עם כל המצב הזה. אני נמצא בלחץ איום ונורא, וכל בוקר מתקשר להורים שלי לבדוק שהם עדיין בחיים. רציתי לחזור לאוקראינה ולהיות עם משפחתי וגם להת ־ גייס ולעזור בלחימה נגד הרוסים, אבל אני לא רוצה להשאיר את אשתי כאן לבד". אימו ואביו של דמוך מתגוררים ביחד עם

"סבתא אמרה לי בדמעות שכל הבומים שהיא שומעת מחזירים אותה למלחמת העולם השנייה"

צילום: פרטי | חרדים לה. סבתא לובה

דמוך: "ככה בדיוק היה במלחמה כשה ־ נאצים הפגיזו כאן. היא אמרה לי בדמעות שכל הבומים שהיא שומעת מחזירים אותה למלחמה ההיא". למה המשפחה לא יוצאת מקייב?

. ביום 35 ואחיו, בן 93 הסבתא לובה בת ה- הראשון להפצצות בקייב, סיפרה סבתו של דמוך, שהיא ניצולת שואה, בשיחת טלפון, כי הרקטות מזכירות לה את מלחמת העולם השנייה.

12

4.3.2022 ˆ ידיעות חיפה