חיפה 04.11.22

דורון סולומון בימים אלו מצוין חודש המודעות לנכי ופצועי צה"ל, בו מחולקים אותות הוקרה למי שנפגע במהלך ההגנה על המדי מ נה. אחד מהם הוא סגן רפאל אלדן, פדוי שבי, מפקד מעוז בתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים, המתמודד עד היום עם . שמונה 1973 השלכות מלחמת אוקטובר חודשים לפני פתיחת מלחמת יום כיפור, מונה סגן אלדן למפקד מעוז "מפצח" בג מ 30 זרה הדרומית ביותר, והיה אחראי על חיילים שביצעו תצפיות על הצבא המצרי מעבר לתעלה. אלדן: "ישבנו על שפת התעלה כחלק מעוזים. 16 מקו ברלב המפורסם, שכלל הייתה לי תצפית נהדרת לכיוון המצרים, והעברנו מלא דיווחים לפיקוד הדרום על תיגבור כוחות שלהם, בעוד המודיעין שלנו טען שמדובר בתרגיל. גם בבוקר המלחמה שלחתי חיילים לבצע סיורים ותצפיות, למרות שהעברנו דיווחים שהמ מ צרים הציבו טילים מול המוצב. זה היה יום שישי, ארוחה מפסקת לפני תחילת הצום". מלחמה בהפתעה התקבלה הודעה 13:30 יום שבת. בשעה דקות 20 במוצב להיכנס לכוננות ספיגה. לאחר מכן החלה המלחמה עם הפגזה מסי מ בית על המוצב. "תפסנו מחסות בבונקרים ובשפניות, ויצאנו לצפות אם יש ניסיון סירות 10 חצייה של התעלה. מולנו התקדמו חיילים מצרים. נתתי פקודה לתפוס 100 עם עמדות ולפתוח באש. לוחמים, כל השאר צוות 18 "היינו רק טכני, מודיעין, רופא ואיש קשר. הצלח מ נו לחסל את מרבית הכוח המצרי באמצע התעלה. ההתקפה נמשכה והם החלו לטפס למוצב. הדפנו אותם עם נשק קל ורימונים. עצרנו התקפה אחת, אבל ניסיון כיבוש המו מ צב נמשך יחד עם ירי מסיבי והפגזות". אלדן וחייליו קלטו מיד את המצב. "לא היה לנו סיוע של כוחות אחרים. גדוד הטנקים שהיה אמור לסייע לנו נתקל בטילי סאגר וספג הרבה אבידות. לא ישנו בלילה. הט מ נקים שלנו עזבו בהוראת גורודיש, ואנחנו נשארו במוצב מוקפים חיילים מצרים שה מ תקדמו בבניית גשרים והעברת ציוד לצד שלנו". בבוקר יום ראשון התבשר סגן אלדן על ידי הפיקוד כי המלחמה מתנהלת גם בגזרה הסורית, וכי בדרום אף מוצב עוד לא נפל, מה שהתגלה בדיעבד כידיעה לא מדויקת. שורפים אותנו עם שחר יום שני, אלדן שומע קריאות מצרים סמוך 30 'מצרים על הגדר' ומזהה למוצב. מתנהל קרב כשהמצרים מתחילים להשתמש בלהביורים לטיהור תעלות המוצב, תוך זריקת רימונים. "המילים האחרונות שלי בקשר היו 'שורפים אותנו',

למנוע הכאה נוספת של חיילים. "כשהכני מ סו אותנו לבית חולים בסואץ, קיבלתי שוק מכמות החיילים שלנו שם, והבנתי שמעוזים אחרים נפלו". חיילי 200 בגזרה הדרומית נפלו בשבי כ- נוספים נשבו בגזרה הצפונית. 100 צה"ל. "שמו לנו רטייה על העיניים וקשרו את ידינו מאחורי הגב. ככה נסענו כמה שעות לכלא עבסייה. הרביצו לנו והעבירו אותנו לתאים נפרדים. היינו קשורים חודש ימים, ולא החלפנו בגדים, בלי מקלחת או מזרון. קיבלנו מעט מים ואוכל. חצי פיתה יבשה וקצת אורז, והרבה חקירות שלוו בהתעללות, עינויים והשפלות. המצרים אמרו שהם כבר בבאר שבע ויפגשו את הסורים בתל אביב. לא האמנתי להם, אבל המראות של השבויים שלנו, והעובדה שצה"ל לא חילץ אותנו, לא נתנו הרגשה טובה". אחרי חודש עבר אלדן לכלא אלכסנדריה וזכה למקלחת ראשונה. "אחי התאום נלחם בגולן, אושפז וחייו ניצלו. להוריי הודיעו שאני נעדר. אחרי שבועיים בשבי המצרים פרסמו תמונות של שבויים, ואח שלי זיהה אותי למרות שהורדתי את הראש בתמונה מהבושה". השחרור באוקטובר, אלדן 8 אחרי שנפל בשבי ב- בנובמבר. עם 21 השתחרר ביום ההולדתשלו, הגעתו ארצה, בגלל זיהום שהתפשט בגופו, הוא אושפז לשבועיים בתל השומר. חבריו "הבריאים" נקראו על ידי משרד הביטחון לבית הבראה בזיכרון יעקב. "חקרו אותם על ח � מה שאמרו למצרים שבי. זה הליך כואב, ו ב לקם היו בתחושה לא טובה ולא שיתפו פעו מ לה. גם אותי תחקרו אחרי האשפוז, אמרתי מה שרצו לשמוע, ובזה הסתיים הסיפור". באותם שנים נושא הפוסט טראומה לא העסיק את מדינת ישראל, והחיילים שנ מ חשפו לזוועות המלחמה, לא רק שלא זכו לתמיכה, חלקם נאלצו לעבור חקירות. "לא נקלטנו כמו שצריך אחרי המלחמה. אני מעריך שמאז הופקו הלקחים ולא יחזרו על אותן טעויות. אחרי המלחמה חזרתי לשירות חודשים. המשכתי לטכניון, 8 צבאי של עוד השלמתי לימודי תעשייה וניהול והשתלבתי באלביט ובהמשך בצים. יצאתי לפנסיה לפני כמה שנים. י � כשעלה הסרט 'ערים בל 1995 "רק בשנת לה' שעסקבפוסטטראומה, חלשינוי בתפיסת משרד הביטחון, ואחרי שעברנו כמה ועדות קשות, אני וחבריי הוכרנו כפוסט טראומטיים שנה אחרי המלחמה. עד אז לא הכירו בנו, 22 ורק מאותו רגע יכולנו לקבל טיפולים ובעצם הכרה במה שעברנו. חזרנו מהשבי, ולא ידעו י � מה לעשות אי נו. לא היה טיפול, ניסו ש ת טות שלא ברור מה מטרתן, והזניחו אותנו. כל אחד היה צריך להתמודד בעצמו ולמצוא את דרכו. הדרך שבחרתי הייתה לדבר כמה שיותר ולספר על החוויות. אני שמח שדב מ רים השתנו מאז. השפעות המלחמה נמשכות גם היום, אבל החיים נמשכים".

"אני שמח שדברים השתנו מאז". רפאל צילום: | אלדן פרטי

"חזרנו מהשבי ולא ידעו מה לעשות איתנו. לא היה טיפול, ניסו שיטות שלא ברור מה

הוכרתי כפוסט שנים 22 טראומה אחרי המלחמה" מפקד מוצב "מפצח" בתעלה, סגן רפאל אלדן, שזכה בעיטור המופת, הוא אחד מתוך מאות פדויי השבי ממצרים שהתמודדו עם תנאי השבי, העינויים, המכות - ואחר כך במסגרת חודש המודעות ‰ החקירות המשפילות בארץ לנכי ופגועי המלחמות, הוא מספר את סיפורו חודש המודעות לנכי ופצועי צה"ל

מטרתן, והזניחו אותנו"

"היינו קשורים חודש ולא החלפנו בגדים, בלי מקלחת או מזרון. קיבלנו מעט מים ואוכל. חצי פיתה

ואז נותק הקשר. מהפיקוד אמרו לי: 'אתה מחליט. אתה הגנרל'. שבי לא עלה בראשי מ � בכלל. כיוונו קנים לפתחים והתכוננו ש צרים יפרצו פנימה בכל רגע, ישטפו באש והכל כנראה יסתיים. פתאום מישהו צעק מהתאג"ד: 'אולי ניפול בשבי'. אז לראשו מ נה חשבתי שאולי כדאי להציל חיים. נתתי פקודה, וחיילים יצאו עם גופיות לבנות.

חייל מצרי אחד ירה והרג חמישה חבר'ה חיילים בפתח 5 שלנו במקום. אני יצאתי עם אחר, והחלטנו ליפול בשבי לפני שמחסלים אותנו". אלדן וחייליו הועלו עלמשאיתשחצתה את תעלת סואץ, והועברו לכלא עבסייה בקהיר. בדרך הם הוכו פעמים רבות, ניצלו מניסיון לינץ', ואלדן נאלץ לחשוף שהוא קצין כדי

יבשה וקצת אורז"

"שמו לנו רטייה על העיניים וקשרו את ידינו מאחורי הגב". אלדן בדרך צילום: ארכיון צה"ל | לקהיר

22

4.11.2022 ˆ ידיעות חיפה