חיפה 06.10.23

עפים על החלום

גורשטיין. "התעקשתי לשרת שירות | " משמעותי צילום: דובר צה"ל

לשרת במג"ב החלום: לטיסיה גורשטיין איבדה את אמה, והפכה 13 עלתה לבדה לארץ בגיל עולמות כדי לשרת שירות משמעותי לנצח את הסרטן ולהתגייס

לטיסיה בילדותה עם אמה. "לא הרגשתי בבית בברזיל"

המלחמה לביטול הפטור ) משרתת 20 רב"ט לטיסיה גורשטיין ( במערך התיאום הבינלאומי בחטיבת יואב ושומרת על הגבול עם ירדן, אבל הדרך שלה אל הגיוס לא היתה פשוטה כלל. "גד־ לתי במשפחה מאושרת, אבל לא היתה לי תחושת בית בברזיל", היא מספרת. "ידעתי 13 שאני יהודייה ושקיימת מדינה, ובגיל החלטתי לעלות לבדי לישראל במסגרת 'נעל"ה'. הגעתי למשפחה מאוד אוהבת ותומכת בכפר סבא, ולראשונה הרגשתי

שהחליטו לגייס אותי ליחידה שבה רציתי לשרת", היא אומרת. "עכשיו יש לי חלום חדש: לצאת לקצונה". לא הרגשת שתרמת מספיק? "לא. אני מרגישה שאני יכולה לתרום עוד למען המדינה שלי, למען העם ולמען הבית שלי. אני רואה את מה שקורה עכשיו במדינה, את הפילוג ואת השסע העמוק, לפעמים את השנאה. קשה לי עם זה. אני רוצה להגיד לכולם שישראל היא לא עוד מדינה, ישראל היא הבית שלנו. אין לנו בית אחר".

בית. בעקבות אבי המאמץ, ששירת במג"ב והיווה עבורי מודל לחיקוי, רציתי להת־ גייס ליחידה ולתרום למדינה, אבל העבר הרפואי שלי לא איפשר זאת. הסכימו שאעשה שירות לאומי, וזה מה שעשיתי במשך מספר חודשים בבית החולים 'כרמל' בחיפה, אבל במקביל המשכתי בנסיונות להגיע ליחידה שבה אתרום יותר. ממש התעקשתי לשרת שירות משמעותי". אף שהמלחמה לבטל את הפטור הרפואי שלה היתה מתישה ואינטנסיבית, גורש־ טיין לא ויתרה. "יותר משנה זה לקח עד

אשר אטדגי

"השארתי הכל מאחור בברזיל - את הקבר של אמא שלי, שנ־ פטרה כשהייתי קטנה, את אבא ואח שלי ואת החברים. הכל עשיתי כדי להתגייס לצה"ל. גם המחלה הארורה, זו שלקחה את אמא שלי, לא גרמה לי לוותר. אמרתי, 'אני אעשה שירות משמעותי מלא'. ישראל היא הבית שלי ועל בית נלחמים. אני דוגמה חיה לכך שאין דבר שעומד בפני הרצון".

להיות אומנית החלום: צבע חדש לחיים

קטרינה קובה עלתה לארץ, זנחה מקצוע בטוח כדי וגם ניסתה להפוך את ארונות החשמל ‰ להיות ציירת ליצירת אומנות נטאלי סילבר

חולצות ותיקים, שלצערי לא נמכרו במיוחד, אבל זה רק דרבן אותי להמשיך לחפש כיוון אחר, שיצליח. ככה הגעתי לציורים על ארונות החשמל בעיר. בה־ תחלה עשיתי את זה בחינם. כשציירתי אנשים עצרו, החמיאו וצילמו. בהמשך היום אני עברתי לארונות חשמל נוספים. מבינה שלאורך כל השנים זה היה החלום האמיתי שלי. רציתי לצייר ולעזור לא־ נשים ולא לעבוד מול מחשב. לשמחתי הגשמתי אותו. היום אני מציירת לאנשים לפי הזמנה. החלום שלי לפתוח סטודיו משלי, שבו אטפל באומנות".

) מנתניה, אם 32( קטרינה קובה לשתי בנות, עלתה לישראל מרוסיה לפני שנים. יחד איתה עלה המקצוע שרכשה 4 כ־ בבריאנסק: אדריכלית ומהנדסת. אבל היא החליטה לחולל מהפך בחיים - למדה שפה לא מוכרת, השתלבה בארץ זרה וגם בחרה בקריירה חדשה. "החלום לצייר תמיד היה קיים, אבל כש־ עלינו ועברנו את הקליטה זה כבר ממש בער בי", היא מספרת. "למזלי, במשרד העלייה והקליטה בנתניה התגייסו לע־ זרתי. הפעם האחרונה שציירתי היתה כשלמדתי באקדמיה להנדסה וטכנולוגיה ברוסיה, אבל לחיים היו תוכניות משלהם – חתונה, ילדים, עבודה, פרנסה. כשהגעתי לארץ, הקושי להתחיל חיים במדינה הח־ דשה הוביל אותי אל הציור: הבאתי איתי סט קטן של צבעי גואש לילדים, וכשהת־ חלתי לצייר זה השרה עליי פתאום רוגע". הרצון ללכת בעקבות התשוקה לצייר התנגש בצורך להרוויח כסף ולשלם הל־ וואות. קובה עבדה כמהנדסת, "במשרד נוראי במרתף, בלי אוויר ובלי אור שמש. סבלתי ממיגרנות ומבעיות בצוואר, וגם בעלי עבר באותה תקופה ניתוח ולא עבד. באיזשהו שלב הבנתי שגם אם זה יקשה עלינו כלכלית, אני חייבת לקחת את הסי־ כון. עזבתי את העבודה והתחלתי לצייר". את הציורים הראשונים מכרה בשוק שקל לציור. "ציירתי על 80 האומנות ב־

צילום פרטי

הכל התחיל מסט קטן של צבעי גואש

6.10.2023 ˆ ידיעות חיפה 14