חיפה 1.10.21

ההורים ליד קבר צילום: | בנם אלעד גרשגורן

רינת: "אני מנסה להעסיק את עצמי. יש לנו שני נכדים חדשים אז אני נוסעת כמעט כל יום לבנות שלי ברכבת. מנסה לדלג בין העצב הנוראי לשמחה" רונן: "אני כמעט לא מדבר עם אימי, כי היא כל הזמן שואלת עליו, זה נורא קשה. היא הייתה מאוד קשורה אליו. ת' היה מספר לה דברים יותר מאשר לנו"

"אחרי השלושים באו כמה חברים מה ־ צבא, סיפרו לנו שהיתה לו חברה ושהם הוגדרו כזוג. אבל אחר כך החברים כבר לא באו. בהתחלה חיילים מהיחידה לא באו, כי אסרו עליהם. אחרי השלושים הם הגיעו, אבל הם לא באים יותר. החבר'ה מהיחידה לא מרגישים בנוח כנראה להגיע". רינת: "התחושות שלנו נעות בין עצב עצום לכעס אדיר על צה"ל, שה ־ חזיר לנו ילד מת. עברו כמעט חמישה חודשים מאז מותו, צה"ל לא הצליח לקבוע את נסיבות המוות. יתרה מכך, ככל שנאספים רסיסי המידע, מתחזק החשד כי בננו לא שם קץ לחייו, וסיבה אחרת הובילה ככל הנראה למותו. אנ ־ חנו ממשיכים לדרוש מיצוי החקירה עד תום והכרתו כחלל צה"ל". "סוג של חיבוק" אתם בקשר עם הצבא? רינת: "הרמטכ"ל לא השיב למכתב ששלחתי, ולא יצר איתנו קשר. היחיד שהיה כאן זה מפקד היחידה". מדוע אתם מתנגדים לפרסום השם של בנכם? רונן: "בחרנו לא לספר לאמא שלי, סבתא של בננו, את מה שקרה. המצב הבריאותי שלה קשה, והיא לא תעמוד בזה. אני כמעט לא מדבר איתה, כי היא כל הזמן שואלת עליו. היא הייתה מאוד קשורה אליו. הבן שלנו היה מספר לה דברים יותר מאשר לנו. הוא היה יושב איתה המון. אם נספר לה, זה ישבור אותה". אתם פעילים גם בפייסבוק. רונן: "הקשר עם אנשים שמזדהים איתנו מחמם את הלב. אנשים שלא מכירים אותנו נותנים לנו תמיכה בק ־ בוצות פייסבוק שונות. זה סוג של חי ־ בוק". רינת: "המוות של בן הזקונים שלנו הותיר לנו חור ענק בלב, געגוע בלתי פוסק והמון סימני שאלה, ועם זה אנחנו מתמודדים יום יום, שעה שעה. כל יום הוא געגוע נורא, אובדן בלתי נתפס". כחלק מהנצחת בנם הקימו ההורים אתר להדלקת נר זיכרון, בו הדליקו נר, איש. 3,000- נכון למועד זה, למעלה מ

לנו ברור שעם גיוסו לצה"ל הוא יעניק את המטען האנושי האדיר שלו לטובת ביטחונה של מדינת ישראל. הוא מעולם לא חשף דבר על תפקידו כקצין מודי ־ עין, ולצערנו, רק לאחר מותו שמענו עד כמה הצטיין. כינו אותו בצבא עילוי. לא צריך לגלות לנו מה הוא עשה, הכל בסדר. שייהנו מהשושו. אבל האירוע הזה צריך להדיר שינה מעיני כל אזרח". רונן: "מהתחלה חשבתי שיש כאן משהו קונספירטיבי ומוזר. כשעצרו אותו, עבר לי כל הזמן בראש לקחת סו ־ ללת עורכי דין, אבל אז חששתי שזה יזיק לבן שלנו. אמרנו שזה ייקח כמה חודשים ויסתיים. בחוכמת הבדיעבד, אולי טעינו שלא עשינו את זה". "בבית נורא עצוב" איך עוברים עליכם הימים האלה? רונן: "אנחנו מנסים להסיח את הדעת. מנסים לחשוב על דברים אחרים. כי כשאנחנו יושבים ומדברים וחושבים, זה קשה נורא. גם כשאני מתראיין עכשיו, קשה לי נורא. אנחנו נכנסים מדי פעם לחדר שלו, שנשאר אותו דבר. לא נג ־ ענו בכלום. שני קורקינטים חשמליים, הספרים שלו, המחשבים וכל מה שהח ־ זירו לנו מהדירה שלו ברמת השרון, כל הגאדג'טים, הכל בחדר שלו". רינת: "אני מנסה להעסיק את עצמי בכל מיני דברים. יש לנו שני נכדים חדשים, אז אני נוסעת כמעט כל יום לבנות שלי ברכבת. מנסה לדלג בין העצב הנורא לשמחה גדולה. בבית נורא עצוב. כל דבר מזכיר אותו. אנחנו מרבים להסתכל באלבומים, וזה פשוט בלתי נקלט שהוא איננו. הלב שלנו מרוסק לחתיכות". איך עברתם את החגים האלה? רינת: "פעם נהגנו לחגוג ביחד כל המשפחה. היום אין לנו חשק ומצב רוח". רונן: "אני נוסע כל בוקר לעבודה ומ ־ עסיק את עצמי בהרבה משימות. "בעבודה האנשים לא מדברים איתי על הנושא, הם מבינים שגם ככה קשה לי. אז אני עסוק כל הזמן בעבודה, כדי להשכיח מעט את הכאב למרות שהוא לא מרפה לרגע, הוא רק מתעצם". יש לכם קשר עם חברים שלו?

רונן: "אנחנו

נכנסים מדי פעם לחדר שלו שנשאר אותו דבר. לא נגענו בכלום. שני קורקינטים חשמליים, הספרים שלו, המחשבים וכל מה שהחזירו לנו"

עדיין לא קיבלו תשובות לכל שאלו ־ תיהם. הם אינם מוצאים מנוח לנפשם, וממשיכים להיאבק כדי לטהר את שמו של בנם. רונן: "הבן שלנו מת בנסיבות מט ־ רידות שנחקרות עד היום, ואנחנו לא נשקוט ולא ננוח עד שנמצא את האש ־ מים. איבדנו ילד מיוחד שמגיל צעיר התעניין במחשבים, למד וחקר בעצמו". רינת: "מחשבים היו אהבה חייו. היה

המעצר, ולכן אינו זכאי להלוויה צבאית. בעקבות מאבק שניהלה משפחתו יחד עו"ד בני קוזניץ, הבהירו בצה"ל כי מניעיו של הקצין למעשיו לכאורה לא היו ריגול, בגידה או מגע עם סוכן זר. בהמשך פורסם כי מעשיו מיוחסים לכאורה יותר לאגו מקצועי, ורצון להוכיח יכולת ולשפר את איכות הע ־ בודה. חמישה חודשים אחר מותו, הוריו

7

ידיעות חיפה ˆ 1.10.2021