חיפה 10.5.24

טלטלה במשפחה

לוויה,

צילום: נחום סגל | דקלה שחף

חלפו מאז שמונה חודשים נפל נריה בן דוד ז"ל מחיפה, חייל סדיר 7 בהנדסה קרבית, בשבת השחורה ב לאוקטובר. כל מי שעובר ברחוב סמוך לביתו, נתקל בשלט גדול עם תמונת פניו הצוחקות של נריה, ומתחתיה מופיע 'פו־ רום הגבורה' של משפחות הנופלים והח־ טופים המבקשים להמשיך את המלחמה עד ניצחון מוחלט. כל הדרך עד לבית משפחת בן דוד מלאה בדגלי ארץ ישראל, בתמונות ובס־ טיקרים עם משפטים מחזקים ומרוממים, ובתוך הבית שני הורים שבורי לב אבל חדורי אמונה בצדקת הדרך, מיכל וברוך בן דוד ועוד ארבעה בנות ושלושה בנים. לצד הכאב הגדול ההורים מברכים גם הנס שארע להם, כאשר האמא שאיבדה דופק ונשימה בעקבות דום לב משברון לב על נפילת בנה, החלימה באורח נס. מיכל: "נריה היה ילד עם שמחת חיים מיוחדת, והביא איתו אור גדול, כל הזמן התחושה שלנו כהורים הייתה שזכינו בו". אדמת הארץ במסלול חייו, למד כילד צעיר בתלמוד תורה ברכסים, לאחר מכן בחטיבת הבי־ ניים מקווה ישראל במגדל העמק ומשם לישיבת רגבים, הישיבה החקלאית ברמת הגולן: "המסגרת מאד התאימה לו, הם היו קמים מוקדם מתפללים ועובדים עד הצהרים ולאחר מכן היו לומדים. זה בנה בו חריצות גדולה, דבקות במטרה, אחריות, ותחושה גדולה של משמעות" סיפר ברוך האב. מיכל: "באותן השנים הוא נשבה באד־ מתה של ארץ ישראל, אהב אותה ונקשר אליה בכל מאודו. משם הדרך להתנדב בחווה בבית רימון הייתה קצרה. זו חווה והוא עבד בה בכל 6,000 ענקית של התחומים. בשנה שאחרי התיכון הוא היה אחראי על פרויקט 'כבל רץ' לשמירה על החווה על ידי כלבים, שיכלו לרוץ לאורך גבולות החווה, והוא למד את הפ־ רויקט ויישם אותו. הוא היה מגיע בבגדים מלאים בבוץ, והייתי אומרת לו 'נריה מה זה הלכלוך הזה' והוא אמר לי 'אמא זה לא לכלכוך זו אדמת ארץ ישראל'" כשהגיע הגיוס, נריה נלחם להגיע לשי־ רות קרבי משמעותי. ברוך: "הוא שאף מאד גבוה ורצה יחידה מובחרת, הוא הלך ליום גיבוש וזחל עם הידיים שהשתפשפו עם פצעים ודם. הוא כל כך דבק במטרה שלא היה אכפת לו להיפצע אבל הוא לא התקבל. הציעו לו שריון, אבל הוא חיפש משהו אחר וביום הגיוס לגולני הוא הגיע בלי הזמנה לבקו"ם ואמר 'גייסו אותי'. הסבירו לו שאין מקום וגייסו אותו לה־ נדסה קרבית, משם הוא נלחם והשקיע מאמצים רבים כדי להגיע לסיירת" בבוקר השבת השחורה מיהרה משפחה בן דוד לחגיגות החג בבית הכנסת. מיכל:

"פגשתי את השכנה מחוץ לבניין שלנו והיא אמרה לי 'מיכל על תשאלי היה אירוע' וכשהגעתי לבית כנסת השמועות הלכו וגדלו ומי שכבר קיבל הודעה על גיוס מיד קיפל את הטלית ויצא. ובאותו הזמן וגם בימים אחרי לא היה לי חשש או מחשבה שמשהו יקרה לנריה או לעוד שניים מילדי שגם גויסו למילואים. הת־ פללנו שהכל יעבור בשלום, ואני חוש־ בת שלא תפסנו את גודל האירוע. באותו השבוע התכוננו גם לחתונת הבת שלנו שהייתה אמורה להיערך ביום חמישי". ההודעה האחרונה אבל באותם השעות נלחם נריה במלחמה עקובה. ברוך: "הוא היה באותה ההשבת בקו בישוב עתניאל בדרום הר חברון ואב־ טח את המקום. כשפרצה המלחמה, חלק מהלוחמים הועברו לדרום לקרבות מול מחבלים. בדיעבד, רק לאחר מותו, גילנו שנריה עסק בחילוץ של משפחות בארי מבתיהם ובקרבות קשים מול מחבלי הח־ מאס". כבר בשבת שלח נריה שני הודעות להורים עם המילים 'אני בסדר': מיכל: "ההודעה האחרונה הייתה במוצאי השבת, עם המילים 'אני אוהב אתכם' ואחריה שקט. למרות זאת חשבנו שבטח לקחו לו את הנשק והוא בלחימה ולא יכול לדבר. שלושה ימים עברו והיינו קרועים בין הח־ דשות מהמלחמה להכנות לחתונה. ביום שלישי הלכתי למקווה עם בתי שהייתה צריכה להתחתן יומיים לאחר מכן. אבל שם משהו קרה, רצו לשים מוזיקה ולרקוד, ואני ביקשתי שלא, לא יכולתי להצטרף לריקוד, מהשהו בלב לא נתן לי". שעות לאחר מכן, המודיעים כבר היו בדרכם למשפחת בן דוד. ברוך: "בשעה שתיים הם דפקו על הדלת, אבל אנחנו ישנו ולא שמענו. בסביבות חמש לפנות בוקר מיכל שמעה דפיקות וקמה לפתוח את הדלת". מכיל: "כשקמתי חשבתי אולי הבן השני ששירת ליד עתלית הגיע, או שאולי זו בכלל בת השכנים שדופקת על הדלת לידינו. אבל ככל שהתקרבתי לדלת הבנתי שזה אצלנו. פתחתי וראיתי את לובשי המדים. חשכו עייני. ואז הגיעו המילים 'יקירכם נריה נהרג' באותו הרגע החזקתי את הלב. הלכתי לחדר השינה ללבוש משהו והערתי את ברוך ואמרתי לו 'חיילים בפתח, נריה נפל'. מאוחר יותר התברר כי נריה נפל בקרב בבארי בחצות של מוצאי השבת השחורה, לאחר שנריה עסק בכל אותה שבת בקר־ בות וחילוץ משפחות. המחבלים ניצלו את שעת החושך ופתחו באש לכיוון של נריה שנהרג משלושה כדורים. ההורים שעד לפני רגע היו אמורים לח־ וות שמחה גדולה בחתונת בתם, קיבלו את הבשורה המרה על נפילת בנם: "כבר למ־ חרת ביום רביעי נערכה הלוויה של נריה, במקום חתונה הייתה לוויה, במקום שבעת

שיברון לב, וחתונה

אמו של נריה בן דוד ז"ל, חייל הנדסה קרבית מחיפה שנפל בשבת השחורה בארי, לקתה בדום לב על נפילת בנה במהלך השבעה, וניצלה בנס ערב יום הזיכרון הראשון ‰ כמשפחה שכולה, מספרים ההורים ברוך ומיכל (בתמונה) על הבן האהוב, הגעגועים, וההלוויה שהתקיימה ביום שבו אמורה הייתה בתם להתחתן

"באחת בלילה ברוך: מסיבה לא מוסברת התעוררתי וראיתי שמיכל ללא הכרה, ללא דופק וללא נשימה. התקשרתי למד"א והתחלתי החייאה" "הרופאים ברוך: אמרו לי כבר אז 'אל תתלהב כי אחרי כל כך הרבה זמן בלי דופק ונשימה אדם לא חוזר להיות מה שהיה אם בכלל"

"הגעגוע קורע את הלב". אוריה בן דוד ז"ל

חיפה

מרכז גרפי, גרפיקה: אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: דוד ראט / עריכה: דורון סולומון / סגן עורך: יניר אלפיה / עורך: שמעון וייצמן מנהל פרסום: יעל אטיאס / רכזת מנהלה: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: ידיעות תקשורת / דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: שלום חכמון / מנהל הפקה ותפעול:

נחום סגל צילום: דובר צהל ‰ משפחת בן דוד צילום: חללי הריאלי השער: אלעד גרשגורן צילום: נחם סגל ‰ אלעד עסיס צילום: ‰ סאלי עבד

1990-2020 יעקב שחם: מייסד העיתון והעורך הראשון

4

10.5.2024 ˆ ידיעות חיפה