חיפה 11.03.22

יום האישה במגזר הערבי: המלצה לקרוא רחובות על שם המורה סלמא והטבחית נדימה ועדתהשמותהעירוניתתחליטאם לקבל אתההמלצה ‰ סלמאאל־מאדי הייתההמורההמיתולוגית לאנגליתבביה"ס האורתודוכסי ‰ נדימהסבתי הקימהאתהמזנון המפורסםעלשמה בלב הוואדי ‰ והאמניתהיהודיהחיהתומא נישאה למנהיג התנועההקומוניסטית ד"ר אמיל תומא

זעאתרה: המסר " הוא שאישה – מורה, אמנית, טבחית או שרה - יכולה להותיר חותם מיוחד וראוי להנצחה, בכל השכונות"

טלי ליבמן לרגל יום האישה הבינלאומי, גם בקהילה הערבית בחיפה מבקשים להוקיר דמויות נשיות, ולקרוא רחובות או אתרים בוואדי ניסנאס ובשכונת עבאס על שמן של שלוש נשים, שתי ערביות ויהודייה. אחת מהן היא המורה סלמא אל-מאדי ז"ל, שהיתה המורה לאנגלית המיתולוגית בבי"ס התיכון האורתודוכסי, ביה"ס המצ א טיין בחיפה מזה עשרות שנים ומהמצטיינים במדינה. נוסף להוראה, כתבה גם שירה וסי א פורים לילדים לגיל הרך. עם מותה לפני כשנתיים כתב אחד מתלמידיה, הקרדיולוג הבכיר ד"ר בשיר כרכבי: "הייתה אדם מיוחד ומורה מיוחד. חינכה דורות בדגש על חשי א בה ביקורתית". האישה השנייה היא הטבחית נדימה סבתי ז"ל מי שהייתה הבעלים של "מזנון נדימה סבתי" המפורסם בלב ואדי ניסנאס. אישה שניהלה עסק מצליח וגידלה משפחה. המס א עדה הקטנטנה בשוק היתה למטה הלא רשמי של הפרלמנט השכונתי, ונפגשו בה ערבים ויהודים שבאו לטעום ממאכליה של נדימה. יו"ר ועד השכונה עו"ד חמודי מסרי: "היא הייתה בעצם מלכת הקולינריה של הוואדי במאה הקודמת". האשה השלישית היא האמנית חיה תומא אדי גל "לפני שנה וחצי, חברה שלי תרמה כליה לאדם זר, וראינו שהכל בסדר", מספרת מירי לבינסקי, אחות אחראית ביחידה לרפואת אם ועובר במרכז הרפואי לגליל בנהריה. "בנו א סף, חברה אחרת שלי קיבלה כליה דרך ארגון 'מתנת חיים'. החלטתי להיכנס לאתר האינ א טרנט של הארגון, מילאתי טפסים והתחלתי תושבת 57 בתהליך. חייה של לבינסקי, בת כרמיאל, אשה חרדית, נשואה ואם לשמונה, נעו במסלול בטוח וקבוע, כמעט צפוי מראש. היא עבדה כאחות ובמקביל ניהלה משק בית תוסס. לפני שנתיים החלו לראשונה לע א לות במוחה מחשבות על תרומת כליה אל א טרואיסטית (תרומה לאדם זר), אולם בעלה אריה חשש מההשלכות, והרעיון נגנז. בסופו של דבר, בתמיכת בעלה וילדיה, היא החלי א טה ללכת על זה, והשבוע התבצעה תרומת הכליה ברמב"ם. "אמרתי לעצמי: יכאב לי כמה ימים, אבל הצלתי חיים של בנאדם", אומרת לבינסקי, שהכליה שלה נקלטה בצו א

נדימה סבתי

סלמא אל־מאדי

חיה תומא

הוגנת של משאבים סימבוליים, כמו שמות רחובות. זה מבטא את ההכרה של החברה בתרומתן ובמנהיגותן של נשים כמו סלמא, חיה, נדימה וגם נשים כמו השרה לשעבר שולמית אלוני והפעילה הפמיניסטית מרשה פרדימן". יו"ר סיעת חד"ש רג'א זעאתרה: "יש מעט מדי רחובות בחיפה שנושאים שמות של נשים, בטח של נשים ערביות. המסר הוא שאישה – מורה, אמנית, טבחית או שרה - יכולה להותיר חותם מיוחד וראוי להנצחה, בכל השכונות וגם בשכונות הערביות.

האנשים שגרים פה. הוואדי זה מין פלנטה שנמצאת בתוך חיפה. פלנטה שיש לה היס א טוריה משלה". חבר ועדת השמות, סגן ראש העיר לשע א בר ד"ר עיסא ניקולא: "אני מברך על כוונת ועדת השמות להמליץ לקרוא רחובות ואת א רים על שמן של נשים יהודיות וערביות שעשו חיל, כל אחת בתחומה. זה נכון תמיד וזה נכון שבעתיים ביום האישה, שבו דור א שות ודורשים שוויון לכל הנשים בכל תחו א מי החיים". חבר מועצת העיר מסיעת חד"ש שהירה שלבי: "שוויון מגדרי הוא גם חלוקה

שנולדה בקישינב כחיה קרברג. אמנית קר א מיקה שעבודותיה מעטרות חזיתות ובתים רבים בחיפה. בשנות החמישים הכירה בוואדי ניסנאס את ההיסטוריון ד"ר אמיל תומא ערבי נוצרי, ממנהיגי התנועה הקומוניס א טית. הקשר ביניהם - יהודייה וערבי – הס א עיר את הברנז'ה ושימש השראה לסופר סמי מיכאל בספרו "חסות". הנוף וההיסטוריה של הארץ היו מקור השראה ליצירותיה שהוצגו בפסטיבל "החג של החגים" משך שנים רבות. "החיבור שלי לוואדי", העידה על עצמה, "הוא שאני מגלה מפעם לפעם את

שלבי: "שוויון

מגדרי הוא גם חלוקה הוגנת של משאבים סימבוליים, כמו שמות רחובות"

תורמת הכליה: "אמרתי לעצמי: 'יכאב לי כמה ימים, אבל הצלתי חיים של אדם" ילדים ואחותבמקצועה לאהיהחסר כלום בחיים, ובכל זאתהרגישהשחסר עוד משהו ‰ 8 על פניו, למירי לבינסקי חרדיתעם מהרגעשהחליטה לתרום כליה לאדםשלאהכירהשום דבר לאעצר אותה ‰ לפני שבוע נערך הניתוח ברמב"ם

נפגשת איתו? "הספקנו להיפגש יממה לפני התרומה. הוא הודה לי. זו היתה פגישה מרגשת שקשה לתאר במילים. יש לו משפחה נפלאה שעו א טפת אותו באהבה. אני משוכנעת שנישאר בקשר". מה תרצי לומר למי שקורא את הכתבה? "חשוב לי שתהיה מודעות לנושא של תרו א מה אלטרואיסטית. שאנשים יבינו שזו זכות גדולה. הרבה אנשים אמרו לי: 'לא ידעתי שיש דבר כזה'". ארגון "מתנת חיים", המעודד אנשים השתלות כליה 1,200 לתרום כליה רשם א � שנות פעילותו. ב 13 אלטרואיסטיות ב - רגון מלווים את התורם והמושתל בהליכים הביורוקרטיים. הארגון הוקם ע"י הרב ישעיהו הבר, מושתל כליה בעצמו, שהלך לעולמו לפני שנתיים, ואת מפעל החיים שלו ממשיכה אלמנתו, הרבנית רחל הבר, שסייעה רבות למירי וביקרה אותה בעת שהיתה מאושפזת. "כשהגעתי לבקר את מירי בבית החולים, ראיתי מלאך מול העיניים".

אחרינו. אמרתי לעצמי: 'אני אדם בריא, תודה לאל, אבל יש אנשים שסובלים. אם אני יכולה לתת מתנה לאדם אחר שזקוק לך, אז למה לא, בעצם?". איך גייסת את בני המשפחה לתמוך בה ־ חלטה? "בהתחלה בעלי קצת התנגד, אבל כשראה כמה זה חשוב לי וכשהבין שאפשר לחיות עם כליה אחת, הוא התרצה והיה איתי לג א מרי. גם הילדים תמכו. החלטתי לספר לכל אחד מהשמונה, בנפרד ולא ביחד, כדי שלא יעשו לי 'עליהום' משותף (צוחקת)". היא היתה מאושפזת ברמב"ם ארבעה ימים, והניתוח נמשך כשלוש שעות. "היו לי כאבים, ולמעשה יש לי עד עכשיו", היא מגלה, "אבל זה כאין וכאפס לעומת הת א חושה לראות את האדם שקיבל את הכליה שלי. הבנתי שמצבו השתפר פלאים. אמא שלו אמרה לי: 'אני לא יכולה לישון בלילה, כי בגללנו יש לך כאבים', ועניתי לה: 'זה לא בגללכם, זה בגללי, אני החלטתי שאני רוצה לעשות זאת'".

"הספקנו להיפגש יממה לפני התרומה. הוא הודה לי. זו היתה פגישה מרגשת שקשה לתאר במילים"

מירי לבינסקי עם הרבנית רחל הבר בביה"ח צילום: באדיבות משפחת לבינסקי |

.42 רה מוצלחת בגופו של גבר בן מה הביא אותך להחלטה?

"אני אדם מאמין, ולתפיסתי, המסע שלנו כאן הוא זמני, ועלינו להשאיר משהו טוב

14

11.3.2022 ˆ ידיעות חיפה