חיפה 12.11.21

תרבות

/ י ורם מארק-רי יך /

השבוע עלתה בתיאטרון חיפה הצגה חדשה – "התחנה", סיפורה של תחנה צבאית דמיונית, מחזמר מקורי המספר את סיפורה של קבוצת חיילים צעירים המתקבלת לקורס הנחשק של כתבי שטח בתחנת שידור צבאית. לתדהמתם הם מגלים, שתפקידם בתחנה הוא משני, וכולל עבודה משרדית אפורה ונטולת כוח, השפעה ויוקרה. אולם אירועי ההתנתקות ההיסטורית מ"גוש קטיף" משנים את התמו ר נה, ומולידים דרמה אישית ולאומית, שמציבה אותם בחזית ובעמדה שונה. המחזמר נכתב על ידי דפנה אנגל ושי להב. ר � שחקנים ו 18 שוקי וגנר הופקד על הבימוי. קדנים נוטלים חלק בהפקה, ומשובצים בה שי ר רים ישראליים מוכרים ואהובים. , בוגר 1969 להב, הכותב הוא יליד חיפה, ביה"ס הריאלי. עיתונאי, מחזאי, עורך, מגיש רדיו ותסריטאי. וגם, אוהד מושבע של הפו ר על חיפה. הוא למד משפטים, עבד כעורך דין פלילי, אך פרש מהמקצוע והתמקד ביצירה ובעיתונות. שי, איך נולד הרעיון למחזה? "הרעיון נולד מניצה בן צבי ומשה נאור, מנהלי תיאטרון חיפה, שפנו אליי ואל דפנה אנגל בתקופה הכי קשה של הקורונה, ואמרו – בואו נעשה מחזמר על גל"צ. ככה, באופן הכי גולמי. זה הדליק אותנו, ומכאן היינו צריכים להמציא את הסיפור". התבססתם על דמויות אמיתיות? "במחזה יש דמויות של כתבים צעירים שב ר דיוק סיימו קורס כתבים, ושל כוכבים. אף אחת מהדמויות היא לא שיקוף אחד לאחד של עי ר תונאי אמיתי ומוכר, אבל יש השראות ברורות. למשל, הכתב הצעיר אוריה פרנקל הוא בן לאב שהיה בארגון טרור יהודי, בדומה לעמית סגל; הכתב טגאו מנגיסטו הוא בן העדה האתיופית,

רנו לעצמנו שמי יודע אם ומתי דבר כזה יוכל בכלל לעלות על במה. באותו שלב, הכתיבה הייתה בשבילנו יותר תרפיה מתכנית פעולה מעשית". מדברים על סגירת גל"צ. מה דעתך? "יש לי לא מעט ביקורת על עצם הקיום של תחנת שידור צבאית, וגם ביטאתי אותה לא פעם. אבל לצד הביקורת אי אפשר להתע ר לם מהעובדה שגל"צ הפכה ליצור תקשורתי יוצא דופן, ולא פעם מבריק וחדשני. השילוב ועיתונאים 18 הייחודי הזה, בין עיתונאים בני ותיקים, ברא חיה תקשורתית משונה ונהדרת, שעדיין יש לה זכות קיום". האם זהו בית הספר הטוב ביותר לתקשו ־ רת? "כן. היא מאפשרת לאנשים צעירים להשת ר פשף כבר בגיל מאד צעיר ברמות הכי גבוהות של המקצוע. אבל לטעמי, ויצא לי לעבוד עם הרבה מאד בוגרי גל"צ בתקשורת, הם גם מפ ר סידים משהו משמעותי שנקרא – ניסיון חיים. , קשה לך 18 כשאתה נמצא במקצוע הזה מגיל לפתח פרופורציות אמיתיות על החיים, וזה ניכר גם באופן הסיקור שהוא לא פעם מקצועי ומיומן, אבל לא מספיק רגיש ומעמיק. בהכ ר ללה, כמובן". איך נבחרו השירים להצגה? "מראש לא הגבלנו את עצמנו לשירים של יוצר או תקופה ספציפיים. ככל שהעלילה התהדקה יותר, וסיפור המסגרת נכרך סביב אירועי ההתנתקות, הרגשנו שהמוזיקה צרי ר כה ללכת לכיוון דומה. השירים שבחרנו הם ברובם שירים שאפשר להגדיר כשירי תפילה, או חיפוש דרך. אבל כן, יש בתוכם ייצוג נכבד של ז'אנר הפופ האמוני, שפרץ לתודעה בערך באותה תקופה. ולצידו אפשר למצוא גם רוק ישראלי, סלסולים ואפילו רגאיי. מ'הבלדה על חדווה ושלומיק', ועד ל'מלכת השושנים'".

מה שנולד בעיצומה של מגפת הקורונה הפך למחזמר 'התחנה', שהולך להיות הלהיט של תיאטרון חיפה, ומספר את הסיפור של גל"צ דרך אירועי ההתנתקות ‰ פס הקול רקדנים ושחקנים, שתפקידיהם מבוססים 18 מגוון, בביצוע על דמויות אמיתיות מהתחנה הצבאית מבוסס על סיפור אמיתי צילום: יוסי צבקר | " המחזמר "התחנה

למשל טגאו מנגיסטו זה ברהנו טגאניה במחזה הכתב הצעיר אוריה פרנקל הוא בן לאב שהיה בארגון טרור יהודי, בדומה

להב: "השילוב הייחודי הזה, בין עיתונאים בני ועיתונאים 18 ותיקים, ברא חיה תקשורתית משונה ונהדרת, שעדיין יש לה זכות קיום"

לעמית סגל. הכתב טגאו מנגיסטו במחזה הוא בן העדה האתיופית, ומתנהל הפוך מסטריאוטיפ האתיופי החלש והמקופח, בהשראת בראנו טגאניה. וכתבת החינוך לוסי ג'ובראן היא חצי יהודייה, חצי ערבייה, בהשראת לוסי איוב.

צילום: ארמונד אזולאי | שי להב

שהחדיר למוזיקה הישראלית את החיבור שבין משוררים ומוזיקאים פופולריים. או החיבור שבין שירים שכתבו חיילים שנפלו ומוזיקאים שהלחינו אותם". איך כותבים מחזה במשותף? "דפנה ואני כותבים יחד מחזות כבר שנים. 'התחנה' הוא המחזה השמיני שלנו. אנחנו יוש ר בים יחד בחדר, בכל פעם מישהו אחר על המ ר חשב, וזורקים לאוויר משפטים שבסוף מגיעים לבמה. זו עבודה מאוד מורכבת, מבחינת אגו, התפשרות וכו', אבל באיזשהו אופן קסום – לנו זה בא בקלות. המקצוע הזה, של כותב, כרוך בהמון בדידות. את המחזה הזה כתבנו בשיא תקופת הקורונה. עולם התיאטרון היה מת לגמרי. היו לא מעט ימים שבהם עבדנו ואמ ר

היפים והצודקים של הפוליטיקלי קורקט, וגם ברגעים היותר מגוחכים שלו". אתה עצמך שירתת בגל"צ? "לא. הייתי חייל קרבי בנח"ל ובנח"ל המוצ ר נח. עם השנים, זכיתי להגיש בתחנה את 'צי ר פורי לילה', וגם סדרת תוכניות מיוחדת על אלבומי מופת ישראלים". מה התרומה של גלי צה"ל בעיצובו של פס הקול הישראלי? "תרומה מכרעת. כי היא תמיד הייתה תחנה עם אצבע על הדופק. בעיקר כי שירתו בה אנשים צעירים ומעודכנים. ההשפעה הייתה ישירה, בפרויקטים שהתחנה יזמה וממש סייעה לברוא להיטים וקלאסיקות ישראליות. למשל, כל הקונספט של ערב שירי משוררים,

ומתנהל הפוך מסטריאוטיפ האתיופי החלש והמקופח. בהשראת ברהנו טגאניה; כתבת החינוך לוסי ג'ובראן היא חצי יהודייה חצי ער ר בייה, בהשראת לוסי איוב, וכו'". לשם מה שילבתם את אירועי הפינוי מגוש קטיף? "כי ראינו בהם נקודת מפנה גם בחברה היש ר ראלית בכלל, וגם בסיקור התקשורתי. רגע שבו הקונפליקט הזה, שבין דיווח 'קורקטי' ובין התייחסות לצד האישי והרגשי הגיע לשיאו. היו גם 2005 בגל"צ, השנים האלה של סביבות מכוננות מבחינת סוג הכתבים ששובצו לתחנה. בפעם הראשונה, היה ניסיון ברור להפוך אותה לפחות הומוגנית, ולקלוט יותר דתיים, מזרחים וכו'. והמחזה שלנו עוסק בדיוק בזה – בצדדים

| לוסי איוב צילום: ענת מוסברג

12.11.2021 ˆ ידיעות חיפה 32