חיפה 12.5.23

) רווקה מחיפה הגיעה ללימודי 31( פיירוז מטר סיעוד לאחר תואר ראשון במדעי ההתנהגות פסיכולוגיה, ועבודה באשפוזית של גמילה מאלכוהול וסמים. "תמיד עניין אותי כל נושא התקשורת והטיפול" היא מספרת, "אחרי שסיימתי את לימודי התואר הראשון רציתי משהו יותר מספק. רציתי לטפל, להכיל, לעשות טוב לאחרים. חיפשתי תחום יותר טיפולי, רפואי, תחום שכולל נתינה וחמלה. זו הסיבה שגרמה לי לבחור במסלול הסיעודי ולהיות אחות". מה אמרו המשפחה והחברים על השינוי? "כולם מאוד תמכו. במיוחד ההורים שלי. הם מאוד עודדו אותי וגם עכשיו הם גאים בי, כיף לעשות דברים שאנחנו אוהבים לעשות. מאוד חשוב להתעורר כל יום בבוקר כשאנחנו הולכים לעשות משהו שטוב לנו וגם טוב לאחרים". למטר העבודה במרפאת כרמל צרפתי של כללית זו העבודה הראשונה שלה "זו האחות שהצילה לי את החיים" פיירוז מטר רצתה יותר סיפוק מעבודתה וזה מה שגרם לה לשנות את מסלול חייה וללמוד סיעוד. מזה שנה וחצי היא עובדת במרפאת כללית כרמל צרפתי, ואת המטופל שהיא הצילה היא לעולם לא תשכח! וחצי, שלוש וחצי ושנתיים. למורן יש תואר 8 ילדים בני ראשון במידענות אבל היא לא עבדתי בתחום. השינוי הגיע עם לידתו של בנה הבכור: "עם הלידה החלטתי שאני הולכת להיות אחות". "חוויית הלידה הייתה לא נעימה עבורי, והיא מה קרה בלידה? חיזקה לי את הרצון ללמוד סיעוד. תמיד ידעתי שיש דבר כזה "אחיות" אבל לא ידעתי שסיעוד הוא ממש מקצוע. רק בלידה הראשונה נחשפתי בפעם הראשונה לתפקיד האמיתי של אחות, מה היא עושה וכמה השפעה יש למעשים שלה. בלידה הייתי חסרת ישע, נאיבית, לא הבנתי מה הולך לקרות, ולצערי הרגשתי סוג של זלזול והשפלה. אז הבנתי כמה חשוב שתהיה לידך ברגע הכל כך חשוב הזה מישהי אימהית ורגישה, מישהי שמבינה מה עובר עלייך. החלטתי שאני הולכת לשנות את המצב הזה, לגרום לזה שאף אחת לא תהיה בתחושת חוסר הישע שאני חוויתי, להיות האחות שהייתי רוצה שתלווה אותי בלידה". מה אמרו המשפחה והחברים על השינוי באמצע החיים? "הם לא כל כך הבינו למה אני עושה את זה. אמרו לי: 'את בטוחה שזה מה שאת רוצה ללכת ללמוד? אחות זה החלפת טיטולים, זה משמרות, את מהר מאוד תתגרשי בגלל כל "נטרלתי את כל רעשי הרקע והלכתי על זה!" חווית הלידה הקשה של מורן כהן ממן השפיעה עליה עמוקות, וגרמה לה להגיע להחלטה ללמוד סיעוד. המשפחה והחברים לא תמכו, אבל זה לא מנע ממנה לוותר על חלומה ) עובדת במרכז בריאות האישה 38( מורן כהן ממן במרכז הרפואי זבולון של כללית. מתגוררת בקריית מוצקין ונשואה לאיתי. "יש לנו שלושה

עד היום. התמזל מזלי כי כל כך טוב לי איפה שאני נמצאת היום. אני קמה בבוקר ואין לי את ה'באסה 'של ללכת לעבודה. אני מאוד אוהבת את העבודה והצוות, לא יכולתי לבחור יותר טוב. בנוסף אני משלבת עבודה גם במחלקת עיניים, באותה מרפאה, אז יש לי גם גיוון ועניין מקצועי". מה את הכי אוהבת בעבודה? "לטפל באנשים. אני פשוט נותנת את הטאץ' שלי, ואני נחמדה לאנשים כמו שהייתי רוצה שיהיו נחמדים אליי ואני אוהבת לקבל את הפידבק חזרה. כל יום נעצרות נשים ליד הדלת שלי, חוזרות אליי אחרי טיפול ואומרות לי 'תודה, היית מקסימה'. אני נותנת למטופלות את הערך המוסף, אפילו אם זה לשתות מים או שוקולד לפני בדיקת מוניטור. יחס אישי זה משהו שאין בכל מקום. הנשים גם מחפשות אותי שוב, אחרי שהן יולדות, זה כיף אמיתי". "הייתה מטופלת בת העדה ספרי על מטופל בלתי נשכח. האתיופית שהגיעה למרפאה וישבה והמתינה בשקט. עשיתי לה מוניטור וזיהיתי האטות בדופק של העובר, מיד שלחתי אותה לרופא, והוא שלח אותה במהירות למיון. שאלתי אותה: 'איך את מתכוונת להגיע לבית החולים?' והיא אמרה לי 'אוטובוס'. לא הייתי מוכנה לשמוע על זה, התעקשתי שחייבים להזמין אמבולנס. מאוחר יותר התברר שהתינוק כבר היה במצוקה, זה היה מצב חירום אמיתי, בזכות האמבולנס הצליחו להציל את החיים של העובר. אני חושבת שחלק מהתפקיד שלנו הוא לשים לב גם לאנשים השקטים, אלה שצריכים את העזרה שלנו במקרה הזה, זו באמת הייתה הצלת חיים". "קודם כל כי הלימודים למה ולמי את ממליצה ללמוד סיעוד? עצמם מאוד מעניינים. זה לא פשוט אבל בסוף מגיעים לעבודה שהיא לא שגרתית, עבודה שנותנת לך סיפוק. לדעתי אין עבודה יותר טובה מזו! גם מהבחינה שיש הרבה נישות וכל אחד ואחת יכולים למצוא את התחום שהכי מתאים. אם זה בבתי חולים או במרפאות, בביקורי בית ואפילו כירורגיה או פלסטיקה. אין מקצוע שיש בו כל כך הרבה גיוון כמו סיעוד. את יכולה לעבור מתחום לתחום, להרכיב לעצמך את המשרה, יש הרבה גמישות וגם השכר הולך ומשתפר".

מאז סיימה את לימודי הסיעוד, "אני נהנית ואוהבת מאוד את התחום, את המרפאה והמטופלים". יש משהו ספיציפי שאת אוהבת במיוחד בעבודה? "אני אוהבת את הכל! אני אוהבת את זה שיש לנו גם דברים שהם מעבר ל"רק לטפל" וזהו זה הסתיים. לא. יש המשכיות. אני רואה את המטופלים, אני במעקב, יש את היחס האישי, את הקרבה. כל מטופל הוא לא רק תעודת זהות ומספר, אני מכירה את השם, את הרקע, יש כבר ממש הרגשה משפחתית". זוכרת מטופל בלתי נשכח? , שהגיע לרופאה ואמר לה: 37 "כן. היה מטופל, גבר צעיר בן 'כשאני עולה במדרגות יש לי טיפה הרגשה של דקירות בחזה'. זה לא היה משהו שנראה רציני ולא הפריע לו בחיים, אבל הרופאה שלחה אותו אליי לעשות א.ק.ג. בבדיקה מיד ראיתי שמשהו לא תקין. הכנסתי את תוצאות הבדיקה לרופאה והיא ישר שלחה אותו לבית חולים. יום אחרי זה, ראיתי אותו ברשימת המאושפזים של טיפול נמרץ לב ברמב"ם. מסתבר שהבדיקה הזו הצילה לו את החיים. לפני חודש הוא חזר למרפאה עם הבת שלו הקטנה ואז הוא הצביע עליי ואמר לה: 'את רואה, זו האחות שהצילה לי את החיים'. יש לי צמרמורת כשאני מדברת על זה". למה את ממליצים ללמוד סיעוד? "אני ממליצה מאוד על התחום הזה לכל מי שיש לו רצון וסבלנות להכיל אנשים. כשמישהו מגיע ואומר 'אני לא מרגיש טוב' צריך להבין ולשאול 'מה מרגיש לך לא טוב? תסביר לי'. צריך לדעת להקשיב ולא רק לשמוע". המשמרות', ממש ככה. אבל אני נטרלתי את כל רעשי הרקע, מחקתי את כל מה שאני שומעת, והלכתי על זה. זו הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי, כי בחרתי תחום שהוא הרבה מעבר לזה למקצוע. זה דאגה לאחר, ויש לך סיפוק שכסף לא יכול לקנות. יותר מזה, יצא שסיימתי את לימודי הסיעוד בדיוק כשהייתה התפרצות חצבת והייתי בשיא של חיסונים בבתי הספר, ואחר כך התחילה הקורונה ובשיא הקורונה, כשאני בהיריון, התקבלתי לכללית והתחלתי תפקיד חדש שהיה הכי מדויק ומתאים לי: בריאות האישה. שם אני נמצאת

רינת בסל מנהלת הסיעוד בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי:

והעבודה המשותפת של כולנו לטובת המטופל. אני רוצה להודות לכל האחים והאחיות על עבודתם המקצועית לאורך השנה ולאחל להם יום אחים ואחיות שמח".

"אני גאה לעמוד בראשו של סקטור הסיעוד בכללית במחוז חיפה וגליל מערבי. קהילת האחים והאחיות במחוז שלנו עשירה ומגוונות ומאפשרת לנו לתת מענה בצורה מיטבית לצרכים של

מטופלים מאוכלוסיות שונות. תכונת המסירות והמחויבות למטופל עוברת כחוט השני בין כלל עובדי הסיעוד במרפאות, במרכזים הרפואיים ובבית המטופלים. ביום מיוחד זה אנו חוגגים את האחדות

ידיעות חיפה ˆ 12.5.2023 17