חיפה 12.5.23

הטרגדיה של "הנאנסת משמרת"

// מירית קושניר סטרומצה //

14 החיים נקטעו בגיל צילומים: | וחצי. גרינברג אלעד גרשגורן

הזעקות שבקעו בשבת בבוקר מהדירה הקטנה בבלוק הרכבת בקרית אתא זעזעו את השכונה. "שמענו את הבכי והצע־ קות של הבנות", אומר שכן, "ומיד הבנו שמישהו מת. ואז הגיע אמ־ בולנס לדירה של יעל גרינברג". לאחר ההלוויה ביום ראשון בצהריים בבית העלמין בקרית אתא, השכנים בבניין מיהרו לה־ גיע אל בית האבלים עם בורקס ושתייה קלה, ואחד מהם גם דאג להביא כיסאות אל הדירה, שנ־ מצאת קומה אחת מתחת לפני הרחוב. "אין להם משפחה גדולה, אבל הרבה אנשים באים לנחם כי יעל נכנסה להם ללב", הם אומ־ רים. "השכנים פה כולם ביחד, כל אחד עוזר במה שהוא יכול". "הבנות שלה נשארו לבד", אומ־ רת השכנה אלה אלאזרוב, "חלקן נשואות ואמהות בעצמן, אבל בלי אמא זה קשה. הבת הגדולה סי־ פרה איך הכינה לה נס קפה כמו שהיא אוהבת ונכנסה אליה לחדר, ויעל לא פקחה עיניים. בכל הת־ קופה האחרונה יעל היתה במיטה כל הזמן. כשעבר זמן ולא ראיתי אותה שאלתי את הבת איך אמא, והיא ענתה: 'לאט לאט, יהיה בסדר'. הבנתי שהמצב לא טוב, אבל לא חשבתי שגרוע עד כדי כך". אלאזרוב הייתה זו שגם גיבתה את יעל בסכסוך שפרץ בבניין לפני שנים ספורות כשהגיעו שכ־ נים חדשים לבניין, סכסוך שבו היתה מעורבת גם המשטרה. והיא כואבת את מותה בגיל צעיר, ואת החיים הקשים שהיו מנת חלקה. הסובארו הלבנה גרינברג הגיעה לקיבוץ שמרת בגיל חמש, עם הוריה שעלו מאר־ גנטינה ועם אחותה, המבוגרת ממנה בשנתיים. אביה נפטר חודשים ספו־ רים לאחר מכן ואמה נישאה בשנית. עוד תשע שנים יחלפו עד האונס הקבוצתי שביצעה בה חבורה של במשך מספר 1988 נערים באוגוסט ימים, אונס שהסעיר את המדינה והביא לשינוי בהתייחסות החוק למעשה אונס בישראל. שש שנים חלפו עד הכרעת הדין, אבל אצל גרינברג כלום לא נגמר, עד יומה האחרון. בראיון האחרון שנתנה ל"ידיעות המפרץ והצפון" לפני שלוש שנים סיפרה איך היא זוכרת

כל פרט מאותם ימים; את הסובא־ רו הלבנה, את הבגדים שלבשו, את תליון המגן דוד של אחד מהם שנגע 80 בצווארה. "בקיבוץ של שנות ה אם יוצא לך שם שאת זונה – זה כמו גזר דין מוות, איש לא ידבר איתך יותר. ראיתי כמה בנות שדיברו עליהן ככה והן היו פשוט מנודות. הבנים האלה, שהיו בוגרים ממני בשנתיים, איימו שיגידו גם עליי ככה. למה דווקא אני? הייתי קלה להם, הייתי מפותחת יותר מהבנות האחרות ומנהיג הקבוצה רצה להיות חבר שלי ואני לא הסכמתי...נראה לי שזה נפל כרעם ביום בהיר גם על חברי הקיבוץ, שהחזון הציוני שלהם התנפץ עם מה שקרה לי ועם הצעי־ רים שלהם, שהורשעו באונס. אצלי השעון עצר מאז, הזמן נתקע בגיל וחצי. הקושי גדל עם כל אחת 14 מהבנות שלי שהגיעה לאותו הגיל". כדורים נגד דיכאון היא ילדה חמש בנות בתוך שש שנים ולא חיה עם אבי בנותיה. מצבה הבריאותי והנפשי הידרדר עם השנים והיא נזקקה לתרופות, ובתקופות מסוימות נשענה על

בנותיה בתחזוקת הבית ובהתנה־ לות היומיומית הבסיסית. לפני שמחלת הריאות ריתקה אותה בכל 28 למיטה יצאה מהבית רק ב חודש כדי לאסוף את דמי הביטוח הלאומי, ותמיד בליווי אחת מבנו־ תיה. הבנות היו גם אלה שהודיעו שהתקציב המשפחתי אינו מאפשר יותר רכישת סיגריות, ועוברים לסיגריות מגולגלות. לאחרונה גם לוותה על ידי מחלקת הרווחה של קריית אתא, ויום לפני מותה נשלח לביתה מזגן שביקשה מה־ רווחה. באותו ראיון סיפרה על הבחור שאנס אותה: "הוא נולד בקיבוץ וכולם היו חברים שלו ושל הוריו, היו לו שם סבא וסבתא ואחים ואחיות ובני דודים. ואני, מי הייתי בכלל? הוא הציע לי להצטרף לנסיעה איתו ועם ילד שאהבתי, ואמר שאולי הילד ההוא יציע לי חברות. הסכמתי, לא הייתה לי שום סיבה לחשוד בילדים שהכ־ רתי מאז שהייתי בת חמש. ישבנו ביחד במושב האחורי והילד ההוא באמת שאל אם אני רוצה להיות חברה שלו, ואז מישהו קטע אותו ושני אחים נכנסו, ואז הכל התחיל. למוח יש דרכים לגונן על הגוף והנפש, ואני נלחמתי בבנים וב־ כיתי ופתאום זה נפסק. הסתכלתי על נקודה בתקרת הרכב, התנתק־ תי מההתרחשות ומאז לא הצלחתי לחבר את עצמי מחדש. נכון, יכו־ לתי לא לעלות על האוטו שלהם, אבל מי חשב על דבר כזה? אלה לא היו אנשים זרים, הם היו כמו אחים שלי. החיים נקטעו שם, הם הרגו אותי. נשארתי אותה ילדה וחצי והם המשיכו בחייהם. 14 בת חלקם הלכו לכלא וכשהשתחררו בנו בתים ועסקים, ורק אני עדיין עומדת במקום. בקיבוץ אמרו לי לקחת אקמול וזה יעבור, שאלו אם אסלח אם יכתבו לי מכתב התנ־ צלות". היא סיפרה על הדיכאונות, על חוסר הרצון לחיות, על בנותיה שהפכו לאמהות בגיל צעיר מאוד ועל כך שאין לה קשר עם אחו־ תה ועם אמה "אחרי ששנים הת־ ווכחנו מי אשם בכך שעזבנו את הקיבוץ, ומי צריך לבקש סליחה ממי". ואולי כאן נמצא ההסבר מגרימברג לגרינברג

יעל מתה פעמיים שנים חיה יעל גרינברג בצל האונס 35 ומעולם לא 14 האכזרי שעברה בגיל מאז היא ‰ הצליחה להמשיך את חייה ניסתה להקים משפחה, להתפרנס, ולעבור 3 בראיון מביתה בקריות לפני ‰ הלאה שנים סיפרה שהפרשה ההיא נמצאת תמיד ביום ראשון השבוע היא ‰ במרכז החדר נפטרה במיטתה ממחלה קשה

אלאזרוב: "בכל התקופה האחרונה יעל הייתה במיטה כל הזמן. כשעבר זמן ולא ראיתי אותה שאלתי את הבת איך אמא, והיא ענתה 'לאט לאט, יהיה בסדר'" שכן: "אין להם משפחה גדולה, אבל הרבה אנשים באים לנחם כי יעל נכנסה להם ללב, והשכנים פה כולם ביחד"

חיפה

מרכז גרפי, גרפיקה: אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: דוד ראט / עריכה: דורון סולומון / סגן עורך: יניר אלפיה / עורך: שמעון וייצמן מנהל פרסום: יעל אטיאס / רכזת מנהלה: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: ידיעות תקשורת / דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: שלום חכמון / מנהל הפקה ותפעול:

צילום: רוני | יעל שופי גרינברג נחום סגל, : צילום | יעל גרינברג צילומי שער: צילום: העמותה למען חיות | אביהו שרווד צילום: פרטי, | מריאנה אלטמן שיצר, צילום: עוז מועלם | לם צילום: אלכס קולומויסקי, | לפיד ושטרן הבר,

1990-2020 יעקב שחם: מייסד העיתון והעורך הראשון

8

12.5.2023 ˆ ידיעות חיפה