חיפה 15.03.24

מחכה לנו התמודדות, אבל יש לנו הרבה גאווה ונחמה". שרית אלקובי

צילום: שרון צור | מסע ההלוויה

"אחת הבנות באה ושאלה אותי אמא 'מה יהיה?' ואני אמרתי לה 'אנחנו נהיה בסדר, אין אופציה אחרת'"

הדפיקות בדלת שבועיים לפני נפילתו הוא הגיע לשבת משפחתית. בארוחת השבת התארחו אצל אחותו שרה, שסיפרה: "הייתה שבת מקת סימה, העלינו זיכרונות ילדות וצחקנו הרבה. בסוף השבת חיבקתי אותו בחיבוק ארוך, ואמרתי לו 'תשמור על עצמך', אבל הוא אמר: 'עושים מה שצריך'. בטלפון אמרתי לו 'אנחנו עוד שבורים מהאובדן של אמא, תתחשב בנו', והוא אמר לי: 'שרה, זה לא הזמן לפרט, האומה שלי צריכה אותי' ואני השתתקתי. רק אז הבנתי עד כמה הוא פועל מתוך אמונה בצדקת הדרך" התחושות הקשות ליוו את שרית מאז השבת האחרונה: "משהו בי נחסם, הרת גשתי שזה הולך לכיוון שונה ומסוכן. והבנתי שהם יוצאים לקראת משימה לא פשוטה. שאלתי אותו למה צריך את ההרפתקה הזו רגע לפני הסיום? ונתי אמר: "זה הזמן לתת מעצמנו יותר, ואני אמרתי לו: 'אתה משמעותי גם לבית שלנו". הוא השפיל מבט והבין את המשת מעות של המחיר הכבד שאנחנו כמשפחה

"הצלחת אהובי" בעת השבעה יצאו חייליו של נתנאל מעזה, ושרית עלתה בשיחת וידאו לחזק אותם. ימים בודדים לאחר תום השבת עה, התקיים טקס הסיום המרגש של הגת דוד, ושרית הייתה חלק מהמארגנים של האירוע למרות הכאב. עוד לפני שהחלה לנאום, זכתה למחיאות כפיים מכל הנוכת חים באולם ואמרה: "אני מתרגשת להיות כאן ומדמיינת את נתי אהובי יושב למעלה עם חזה מנופח מגאווה ועיני תכלת מלאות דמעות של אושר ולב ענק מאושר לראות אתכם כאן, בריאים מאוחדים שהשלימו את המשימה. הוא היה מאושר לדעת שהוא מוקף באנשים כמוך, שמיד עם הקריאה לדגל מתייצבים עם אותה המטרה ואותו לב, בדיוק האנשים לצאת איתם לקרב אני רוצה לומר לך, הצלחת אהובי, גם אתה השלמת את המשימה. אני רוצה לבקש מכל אחד מכם שייקח משהו קטן כגדול ויהיה בו קצת יותר נתי, שתשמרו על הרוח והשמת חה, על האמונה". שרית סיימה במילים "עם ישראל חי" לקול מחיאות כפיים רמות. "אנחנו מרגישים גאווה גדולה שנתי היה שלנו. אני מסבירה לקטנה שלנו שאבא היה גיבור והגן עלינו והוא נפצע ונהרג ולא יחזור הביתה. הילדים קמים בכל בוקר ומנשקים את התמונה שלו, זה קשה מאוד. כולם כל כך דומים לו, זה משמח אבל גם קשה. לפעמים אני אומרת לעצמי איך זה יכול להיות? הוא עוד במילואים. זה ייקח זמן להבין שהפרידה היא מוחלטת. נתי היה אבא מדהים לילדים שלנו, היה מסתכל עליהם ומבין אותם, מחבק ומת כיל. מחכה לנו התמודדות, אבל יש לנו הרבה גאווה ונחמה".

עומדים לשלם. אני מאמינה שכמה שהוא אהב את המדינה והצבא, זה עמד בקנה אחד לאהבה למשפחה והוא רצה להיות גם עבורנו". אלקובי חזר ליחידה ביום ראשון, וביום חמישי הוא נכנס שוב לעזה: "ביום ראשון הם התקדמו לכיוון הגבול והיתה לו קליטה. הוא התקשר ואמר שהם בסדר, ובטוב. דיבר עם הבת שלי אבישג שהייתה לידי וצחקנו שהוא מגמד את מה שקורה, וסיימנו ב'אני אוהב אותך' ו'אני אוהבת אותך'. וזו הייתה השיחה האחרונה". ביום שני היה אירוע קשה בדרום הרצועה. "שמעתי והתקשרתי לנתי ולכל מי שאני מכירה, ואף אחד לא ענה. התחלתי לחשוש שמשהו קרה ושלא עונים לי בכוונה, עליתי לסדר את חדר השינה כדי להפיג את המת חשבות, אבל אז שמעתי טריקת דלת של רכב, והסתכלתי מהחלון. ראיתי את לובת שי המדים עולים לכיוון ביתנו ואני רצתי אליהם, לא רציתי לשמוע את דפיקת הדלת הזו שכולם מדברים עליה. ראיתי אותם כבר במדרגות העולות לביתנו ואמרתי בבקשה שהוא רק פצוע, אבל מהר מאוד הובהר לי שנתי נפל, ואני התמוטטתי על המדרגה". שלוש הבנות הגדולות שהיו בבית קיבלו מיד את הבשורה המרה: "אחת הבנות באה ושאלה אותי: 'אמא, מה יהיה?' ואני אמרתי לה 'אנחנו נהיה בסדר, אין אופציה אחרת'". למחרת התקיימה הלוויה, כשרבים מתושבי קרית שמואל והסביבה הגיעו לתמוך כשהם נושאים את דגלי ישראל. למשפחה נמסר כי נתנאל נהרג כתוצאה ממטען שהיה בפיר מנהרה, שההדף כתוצאה מן הפיצוץ פגע בו והרג אותו במקום: "נתנאל היה תמיד ראשון להגיע ואחרון לעזוב. זה היה כך גם במוות שלו".

ת � בשש וחצי בבוקר התקשר חבר של נ נאל, וסיפר לו על אירוע חריג של ירי טילים בלתי פוסק. נתנאל ניסה להשיג את המח"ט שלו אסף חממי שלאחר מכן גילינו כי נרצח, אבל אף אחד לא ענה בכל צמרת הפיקוד. כשהתבהרה התמונה הוא הקפיץ את הגדוד שלו על דעת עצמו ונסע. אני הייתי בפחד מהרגע שיצא, לא יכות לתי להמשיך לישון מרוב מחשבות, וככל שהתבררו מימדי האסון, הלחץ רק עלה. הגדוד של נתנאל היה אחת ראי על הגנת היישובים בעוטף עזה. אני זוכרת שהוא סיפר שהתושבים קיבלו אותם בעיניים מאוכזבות וזה היה לו קשה, לכן באחת ההפוגות הוא הלך לאותם מפונים שהיו בבית המת לון כדי לדבר איתם ולהראות להם שהם לא נשכחו". תחילת המלחמה כמו אצל רבים הייתה מלווה בחששות כבדים והרת בה אי ודאות: "נתנאל יצא לבית בכל תקופת המלחמה מעט פעמים. היה חודש שלם שלא ראינו אותו, ונסת עתי לצאלים להביא אותו הביתה. הוא דאג שכל החיילים יצאו לפניו, כשהגעתי החיילים אמרו לו שישחרר וייסע, והוא הגיע לכמה שעות". היית מעורבת בקריירה הצבאית שלו? "עד שהיה למג"ד, פחות מעורבת. אבל התפקיד הזה הבהיר גם לי שיש לו הרבה השפעה. פתחתי קבוצה לנת שות המפקדים ותמכנו אחת בשנייה. ארגנו להם ביקור בהפתעה, וגם את טקס הסיום שנתנאל לא היה שם בגופו".

"אני רוצה שרית לחיילים: לבקש מכל אחד מכם שייקח משהו קטן כגדול ויהיה בו קצת יותר נתי, שתשמרו על הרוח השמחה והאמונה"

ידיעות חיפה ˆ 15.3.2024 33