חיפה 15.03.24

פרופ' יוסי בן ארצי

לא המחנה הליברלי, כי אם מספר סנטימנטים עירוניים שחברו יחד, לצד מועמד אחד אוהב חיפה שהיה מוכן לקחת סיכון, הם שהובילו לניצחונו של יהב ‰ פרופ' יוסי בן ארצי, היסטוריון וחוקר חיפה, מנתח את מערכת הבחירות יהב וה'מחנה הליברלי' ניצחו [?]

צילום: פרטי צילום: ראובן כהן

קליש

עציוני

הבחירות היו אז בעיקר נגד יהב – והזוכה מהטרנד השלילי

המחנה הליברלי: מימין: | גולן, שלום, יהב, והאן צילום: "מחאת העם"

כלפיו היתה כידוע מי שבתוך כמה חודשים התבררה כטעות קולוסאלית

הבחירות לראשות העיר חיפה היו מעין 'תיקון' לטלטלה שאחזה בעיר , עת המקהלה המתנגדת 2018 בבחירות ליהב, כולל גורמים שמוגדרים ומגדירים עצמם היום ב'מחנה הליברלי' הונעו תחת הסיסמה היחידה ששכנעה רבים - 'רק לא יהב'. כאז כן היום, זהו אותו יהב, ואלו כמעט אותם כוחות וגורמים שפעול בשדה הפוליטי העירוני. אז מה קרה הפעם? מי ומה באמת ניצחו? מה משמעות הניצחון? נתחיל דווקא בבחירות הקודמות שהציו בור הנסחף ראה בבחירת יהב עיוות בשל גילו המתקדם כבר אז, נימוק פסול מכל טעם שהוא, חשבו ש'די' בשלוש כהונות, ובעיקר התעלמו מהישגים רבים של יהב בפיתוח העיר וצמיחתה בבחינת 'מובן מאליו'. הבחירות היו אז בעיקר נגד יהב – והזוכה מהטרנד השלילי כלפיו היתה כידוע מי שבתוך כמה חודשים התבררה כטעות קולוסאלית. אז מה קרץ ביהב הפעם? לכאורה, חבירתו המאוחרת, יש לומר, ל'מחנה ליברלי' עמום. בשנת המחאה והמאבק המתיש כנגד מזימות ההפיכה המשטרית לא נראה יהב צועד, מוחה, מוו שפרץ מכתז''ית או מחזיק שלטי מחאה על גשרי חיפה. דווקא עינת קליש כן היתה ב'מחנה הזה', בפומבי, וכמוה גם אביהו האן, שרית גולן ואחרים שלא זכו להיות בחזית המחנה החדש הזה שצץ ממש סמוך לבחירות. יתר על כן, עיון בהרכב הקואליציוני החדש

כולל כאלה שליברליות אמיתית היא לא הקו המאפיין אותם – ולא ראינו אותם בשדה המאבק. מחלה חיפנית אז מה כן הביא ל'נצחון' הזה? הייתי מציין מספר סיבות אפשריות: קודם לכל האכזבה הקשה מתפקודה ‰ השערורייתי של קליש-רותם, שכשלה בכל מהלך ממש מיום בחירתה, לא תיו קנה את הליכותיה ולא השיגה מאומה עבור חיפה, אדרבא, יצרה ניכור גמור בין העירייה לתושבים ונתפסה מהר מאד ככישלון – ותחושת 'אוי, איך טעינו'... ו � שנית, העיר לא השכילה להעמיד מ ‰ עמדים בעלי שיעור קומה שהיו אולי נתפסים כמנהיגים טבעיים וכריזמטיים. זוהי מחלה חיפנית לא מאובחנת – הכיצד בעיר שיש בה אוניברסיטה, טכניון, מכו ללות, תעשיית היי טק ומפעלי תעשייה משמעותיים – לא קם אף מועמד שמסוגל למשוך את התושבים ולייצר גוף פוליטי יציב לטווח ארוך. וכך קמו להם מועמדים נצחיים כמו ‰ האן ובורובסקי, לצד הבטחות לעתיד כמו שרית גולן, ועימם גם אשליות של צעירים כמו עציוני, או סתם מועמדים מטעם עצמם שגרמו פשוט לפיזור קולות מיותר באחוזים בודדים וגרמו לסיבוב שני מיותר. יהב נראה לפתע פתאום כמועמד יחיד ‰

שיש לו ניסיון מוכח, ויכולת לעשות 'תיו קון' וגם לגדל דור חדש שיהיה מוכשר לבחירות הבאות. ו � יתר על כן, עציוני שנהנה מפיזור הק ‰ לות ו'עלה לגמר', עשה טעות אסטרטגית קשה בבחירתו בשותפים שנתפסים כגורו מים מסוכנים לחיפה: חרדים מימינו וימו ניים קיצוניים או מתונים לשמאלו, וזאת בעיר המתונה והשפויה ביותר בישראל. י � 'מחאת העם' במובן הרחב של המ ‰ לה הצליחה להעמיד את יהב כאנטי תזה לעציוני ותומכיו שזוהו מיידית כתומכי המהפיכה המשטרית, וכך נולד לו לפתע פתאום 'מחנה ליברלי' שהוא לא ידע בכלל שהוא כזה - אבל הפך להיות מותג שיגן על העיר הן על רקע מקומי, הן על רקע המאבק הכלל ארצי, על דמותה של מדינית ישראל. המאבק על ראשות עיריית חיפה – הפך ‰ כך למאבק על אופייה ועתידה של המדינה כולה, למרות שחיפה לא מהווה בבואה של ממש לישראל. ומה הלאה? כך חברו להם סנטימנטים עירוניים ומוו צדקים לאור הכישלון הטוטאלי של ראשת העיר שנבחרה כאנטיתזה יהב, עם סנטיו מנטים כלל ארציים של ישראל של אחרי באוקטובר ושנת המחאה, עם חלק ניכר 7 מהמתמודדים שראו עצמם ראשי עיר אבל הבינו שרק תחת יהב כדאי להם להיכנס

לשיתוף פעולה ולזכות בנתח שלטוני עם סיכוי לעתיד, לעומת חבירה למי שכבר חתם הסכמים עם גורמים אחרים ולו נבחר היה יכול לחסום את דרכם עשור שנים לפחות... ומכאן, יהב פתאום כבר לא היה 'מבוגר' מדי, ליכד סביבו מחנה שחלקו חשב פעם ש'רק לא יהב' אבל פתאום זעק בקול ניחר – 'רק יהב יציל את חיפה' מאימת המחנה הדתי-לאומני-שמרני, ולא רק שלא התו עלמו מתרומתו לעיר כמו בפעם הקודמת, אלא שבו והבליטו את הישגיו תוך החדרת האמונה ש'רק יהב יודע לנהל עיר' ולהצו מיח אותה. על כן, לא 'מחנה ליברלי' ניצח בבחירות, אלא אוהב חיפה אמיתי שהעמיד עצמו באומץ תוך סיכון שיספוג מהלומות אישיות ברשתות החברתיות, שאולי לא ייבחר, ולצידו ריבואות מצביעים שלא ראו אלא בו מי שיכול לעשות, לנהל, להנהיג, ויש לו זהות מתאימה לדמותה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, שוויונית, חותרת לשלום ולקיום משותף כפי שחיפה עצמה נתפסת על ידם. האמנם חלומם העירוני יתגשם? האם חיפה תסמן באמת את הכיוון שהמדינה צריכה ללכת בו? לי נראה שעדיף שיהב יתמקד בהחזרו תה של חיפה למעמדה הארצי והאזורי, ולא יסתנוור מניצחון הליברליות שכמה משותפיו לקואליציה רחוקים ממנה מרחק לא קטן.

בשנת המחאה כנגד

מזימות ההפיכה המשטרית לא נראה יהב צועד, מוחה, מושפרץ מכתז''ית או מחזיק שלטי מחאה על גשרי חיפה

6

15.3.2024 ˆ ידיעות חיפה