חיפה 15.9.21

"יהודה היה צנחן ,202 בגדוד אני הייתי תלמידת תיכון. הוא היה מגיע בטרמפים וחוזר בטרמפים. רק אחרי שנתיים הוריו הרשו לו לישון אצלנו בסלון" "בחמש בבוקר יהודה וחייליו נכנסו עליהם באש וכל מי שהיה על הדוברה נהרג. בהמשך הבנתי שהיחיד שניצל היה העיתונאי אדם ברוך" "כשאורן 5 היה בגיל פגשתי את יונה שאימץ את אורן ופעלנו כדי להשאיר את שם המשפחה מונהייט ל"חצר" לקראת צליחה, ופתחו

לואים מהצנחנים להנדסה קרבית. נבנה אגד צליחה ייעודי, והפכו את יהודה למ ת פקד דוברה. זו הייתה בשורה מרה עבורו, וכשהחלו להתאמן בקישון על הצליחה, כבר אז הוא אמר לי 'אנחנו בשר תותחים. אם תהיה מלחמה, אנחנו הולכים ראשו ת נים'". לידה קשה איך נודע לכם שפרצה מלחמה? "יהודה עבד על המונית בערב שלפ ת ני תחילת יום הכיפורים. הוא בא לאסוף אותי מבית הוריי, ואמר לי שיש תנועה לא רגילה של חיילים, ולהבנתו תהיה מלח ת מה, ושהוא צריך להצטרף ולהתגייס מיד. "בארבע לפנות בוקר הוא התקשר ואמר שראה את המפקד שלו מהמודיעין בדרך למוצב בלוזה. 'המצב קטסטרופה. אני מוסר את המונית ויורד דרומה', הוא אמר, ושיגע את כל העיר עד שמצא איפה נקו ת דת האיסוף ולאן צריך להגיע. הוא הביא אותי, אז בחודש התשיעי, להורים שלי ברחוב וודג'וד, כדי שלא אהיה לבד. נתתי לו ניירות טואלט שאחר כך אמר שטוב שלקח, כי לא היה בחזית כלום, גם לא מה לאוקטובר. 6 לאכול. הוא ירד דרומה ב- "בשעה שתיים הייתה אזעקה וכולם פתחו את הרדיו, והודיעו שצבאות ערב לחודש קיבלתי 12 תוקפים אותנו. ב- ממנו טלפון ראשון, כשהיה באמצע סיני, בדרך לתעלה. הוא רצה לדעת אם ילדתי. כתבתי על קופסה של המייבש כביסה את תא הדואר שלו כדי לשלוח מכתבים וח ת בילות. זה היה הטלפון האחרון ממנו. "נצמדנו לטלוויזיה כדי לדעת מה קורה. לא הגיע דואר מהחזית. דיין וגולדה דיווחו על קטסטרופה ואלפי מתים. לא זזתי מה ת 20 בית וחיכיתי לטלפון. הייתי במתח. ב- באוקטובר התחילו דימומים, והלכתי לבד לבית החולים, כי אבי היה בבית החולים עם אי 55 אחרי אירוע לב. הוא היה בן . 49 ספיקת לב, ואמי בת "בבית החולים אמרו לי שיש פתיחה של אצבע, ויש עוד זמן. הלכתי ברגל להוריי, וחזרתי בצהריים. היתה לי לידה קשה, אזעקות בחוץ, החדר מלא נשים יולדות, הילד לא רצה לצאת, כנראה הבין שלא כדאי לו לצאת לעולם הזה. הוריי הגיעו בהמשך, אבל לא נתנו להם להיכנס לחדר הלידה. לקח שעות על גבי שעות, ובני נולד בערב. "למחרת שלחו אותי הביתה, כי לא היה מקום בבית החולים. הורי באו לקחת אותי עם רכב של חבר. הייתה האפלה בחוץ, וחושך מצרים. ראיתי את הגחליליות. פחדתי שהתינוק ייפול לי מהידיים. הגע ת נו הביתה, שמנו אותו על המיטה של אחי, ואני ישנתי במיטת הילדים שלי". דפיקה בדלת "בבוקר, סבתי שבאה מרוסיה

פרופ' רבקה יהב ותמונת יהודה מונהייט ז"ל

בבית החולים אלישע בסוף הרחוב, בסיוע ליולדות שבעליהם היו בחזית. היו יול ת דות שבעליהן לא חזרו מהמלחמה. הייתה לי תחושה פנימית חזקה כבר אז, שגם לי זה יקרה. אפילו דיברתי על זה". לימודים בטכניון אבל יהודה חזר. "המלחמה הסתיימה בתוך שישה ימים, והייתה שמחה אדירה. שבועיים אחרי המ ת לחמה הוא שוב דפק במפתיע בדלת. הוא חזר להגיד לי שהוא חי, ומיד חזר לצבא. כמעט התעלפתי. לא ידעתי אם הוא חי ואם הוא עוד רוצה להיות חבר שלי. התח ת לנו לצאת, והחלה תקופה טובה". מה כלל בילוי חיפאי באותו זמן? "בפעם הראשונה שיהודה הגיע לחיפה, הוא הזמין אותי לקולנוע תמר ברחוב הפועל. ראינו את 'ד"ר ז'יווגו'. קפא ת תי מקור, אבל אז לא היה נהוג להתחבק בסרט. בפעם אחרת הזמנתי אותו למסיבה אצל חברים שלי. יהודה היה צנחן בגדוד , אני הייתי תלמידת תיכון. הוא מגיע 202 בטרמפים וחוזר בטרמפים. הוריו לא הרשו לו לישון אצלי, ורק אחרי שנתיים היכ ת רות, ההורים שלי הרשו לו לישון אצלנו בסלון. בכל זאת, משפחה שמרנית". . יהודה סיים שלוש שנים בצבא, 1970 אחרי שהספיק לעשות קורס מ"כים, קורס

קצינים וקורס קומנדו. הוא שירת בגדה, בארץ המרדפים, והשתתף במבצע כרא ת מה. לפני שחרורו הוא הספיק להשתתף בבניית קו ברלב". והרומן הבשיל לנישואים? "סיימתי את לימודיי בתיכון ושירתתי 8200 בחיל המודיעין, ביחידת ההאזנה של בצפת. כשהשתחררתי התחלתי ללמוד באוניברסיטה. במהלך השירות הספקנו לנסוע לסיני, לא רחוק מהמקום שבו הוא נהרג מאוחר יותר. עם שחרורו מהסדיר, יהודה נרשם לטכניון, להנדסת מכו ת נות. אחיו העתודאי כבר למד שם קודם לכן, למעשה כל האחים למדו שם. אחרי שנה שלמד בטכניון ושנה ראשונה שלי ', התחתנו 71 בנובמבר 4 באוניברסיטה, ב- 280 באולמי גני כרמל בשדרות קיש. היו איש בחתונה. לבשתי שמלה ורודה, כי כבר לא הלכתי בתלם. התגוררנו ברחוב הפרחים ברוממה. ירח הדבש שלנו היה במלון באילת. יהודה עבד כנהג מונית, עוזר למרצה בטכניון ומורה לשיעורים פרטיים. אני עבדתי קצת בבית מרקחת אבל ריח התרופות היה בלתי נסבל ואחר כך התמקדתי בלימודים. אחרי שנה וכמה חודשים נכנסתי להיריון. "החיים נראו יפים ומבטיחים, אבל לצבא , בעת 1973 היו תוכניות אחרות. בקיץ שיהודה למד בשנה ג' בטכניון כשהוא בן י � , העבירו אותו במסגרת שירות המ 25

דודתו בשכונת יד אליהו, סמוך לבית הספר. הוריו ואחיו עברו לתל אביב כמה שנים לאחר מכן". מתי ואיך הכרת את יהודה? . הייתי 1967 "הכרנו בשירות לאומי ב- ת � , תלמידת בית הספר חוגים. ה 16 בת גוררתי בחיפה, והגעתי עם ילדי כיתתי לשבועיים לקיבוץ רעים שבצפון הנגב. לפני הגיוס, יהודה הגיע לקיבוץ להת ת נדב בקטיף תפוזים. הוא היה גבוה ויפה תואר. כשעשיתי תורנות מטבח, הוא בא לעזור לי לסדר שולחנות, והזמין אותי לסרט בקיבוץ. בהמשך החלפנו כתובות, ושבועיים מאוחר יותר הוא דפק לי בדלת בחיפה, במפתיע - לא היו טלפונים. חודש לאחר מכן הוא כבר גויס לצנחנים והחלה ההיערכות למלחמת ששת הימים". הרגשתם את המתיחות? "חיפה הייתה עיר שקטה עם חיים והווי משלה. כשנפגשנו לראשונה לא ידעתי שתהיה מלחמה, אבל זמן קצר לפני המלחמה, החלה תקופת היערכות מתוחה. היתה הרגשה של סוף העולם. הילדים בעיר מילאו שקי חול והדביקו ניירות דבק על מנורות, ושמנו שמיכות להאפלה. יהודה היה בטירונות בדרום, והתכתבנו. כשפרצה המלחמה, המכת ת בים פסקו, ולא ידעתי אם הוא חי או מת. אמא שלו חשבה שהוא נהרג. הייתי בכי ת תה י"א, התגוררתי בוודג'ווד והתנדבתי

בתעודת זהות של הילד"

הייתה איתי בבית, והוריי יצאו לקנות מצרכים לתי ת נוק, כי לא היה נהוג לק ת נות שום דבר לפני הלידה. התיישבתי לכתוב מכתב מפורט ליהודה על הלידה. בבוקר, 11 בדיוק אז, ב- דפקו בדלת. פתחתי ואני

| יונה יהב צילום: גיל נחושתן

13 ידיעות חיפה ˆ 15.9.2021