חיפה 19.11.21

לא סוף המסע. | מיכה וקנין צילום: נחום סגל

האחות לימור: "אם אנחנו לא

מדברים יום אחד זה ממש חסר לי.

פתאום יש לי אח והוא יכול לעזור לי, מישהו שאני יכולה לסמוך עליו"

"תמיד היתה שמועה, שאמא הכחישה". מיכה ושלושה מאחיו

"תמיד עיצבן אותי כשאנשים פנו אלי כ'אח שלי', כי לא הייתי אח של אף אחד. היום האחים הביולוגיים שלי אומרים לי בכל בוקר 'אחי היקר', ואין מאושר ממני", אומר מיכה וקנין, שאומץ כתינוק, ולפני שבו ־ עות ספורים גילה את אמו הביולוגית ושישה אחים ואחיות. ) גדל בשלומי כבנם היחיד של 53 וקנין ( שלום ותרז וקנין. רק לאחר ששניהם הלכו לעולמם, העז לפתוח את תיק האימוץ, וגילה שהוא חלק משבט טב ־ רייני שלם, ושבכלל גדל בשכנות אליהם: "את כל הקיצים ביליתי אצל סבתא שלי בטבריה, ופתאום התברר שהבית של אמי הביולוגית הוא במרחק מטרים משם. באותם ימים ביליתי 50 של גם בחוף הוואי, שהיה בבעלותו של אבי הביולוגי. אין סיכוי שלא ראינו אחד את השני, אבל לא ידענו על הקשר". "הסתגרתי בחדר ובכיתי" בבית החולים 1968 הוא נולד ביוני רמב"ם בחיפה, ונמסר לאימוץ בגיל , הבין שהלחישות 11 יומיים. כשהיה בן אודות היותו ילד מאומץ נכונות: "יל ־ דים תמיד סיננו לעברי 'מאומץ' כמו קללה, ותמיד הרגשתי שזה מפריע לי להתקדם ובולם אותי. יום אחד חזרתי הביתה אחרי אשפוז בבית חולים בגלל חתך באצבע, ועובדת סוציאלית הגי ־ עה לדבר איתי. הבנתי מה קורה, לא הסכמתי לדבר איתה. הסתגרתי בחדר ובכיתי במשך שעות עד שהלכה, ומאז איש לא הזכיר יותר את הנושא לידי. החברים ידעו שאני מאומץ וגם רעייתי שפרה ידעה, אבל כל דיבור הביא אותי מיד לדמעות, וכולם כיבדו את הרצון שלי להימנע מזה. תמיד שאלו למה אני שנה לא 55 בן יחיד, ולך תסביר שלפני

היו טיפולי ההפריה שיש היום. "כשעברתי ברחוב והילדים קראו לי 'מאומץ' הרגשתי כאילו עשו עלי את החרם הכי גדול שמישהו יכול לה ־ עלות בדעתו, זה היה כמו לקרוא לי גנב. פעם נקלעתי במקרה לבית יתו ־ מים באוקראינה ופשוט קפאתי במקום, לא יכולתי ללכת משם. רציתי לחבק את כולם, לעשות להם כייף, לתת להם הון שהלוואי שהיה לי. אני עוד אחזור לשם". מיכה, נהג אוטובוס בחברה פרטית, הוא פעיל חברתי ובעבר היה גם פעיל פוליטי מטעם 'קדימה'. רעייתו שפרה מכהנת זו הקדנציה השניה במועצת שלומי, לאחר שבבחירות האחרונות התמודדה לראשות המועצה. יש להם שלושה בנים ושני נכדים. כשנישאו, נשארו לגור בסמיכות להוריו של וק ־ נין, והוא מספר שגם שלושת בניו הרבו לשהות בבית הסבא והסבתא, בעיקר שנה. 16 לאחר מות אביו לפני "ההורים שלי עבדו כל חייהם קשה כדי לתת לי ולילדיי חיים טובים, הם היו יותר ממדהימים. אבא היה חוזר מהעבודה ומתקן מכשירי חשמל בה ־ תנדבות בבתי מבוגרים, אמא סרגה בהתנדבות כובעים וסוודרים לכל התינוקות בסביבה, ותמכה בעש ־ רות עמותות ובתי תמחוי באמצעות הוראות קבע. "קשה להסביר מה זה לגדול כבן יחיד בשלומי, מוקף במשפחות גדולות. היו עוד כמה ילדים מאומצים ביישוב, אבל לי היו כל המשחקים והבגדים שלא היו לאחרים. כל מה שחלמתי בלילה, הוריי הגישו לי בבוקר על מגש של כסף, ואני גאה שגדלתי אצל הורים שעודדו אותי ללמוד ומימנו מורים פרטיים כשהיה צריך, וחינכו אותי לאהוב את המדינה ולהיות בן אדם. הוריי היו דתיים, והרג ־ שתי שהייתי צריך להיות טייס, פרופסור,

"ילדים תמיד סיננו לעברי 'מאומץ' כמו קללה, ותמיד הרגשתי שזה מפריע לי להתקדם ובולם אותי"

או רב, אבל זה לא קרה, כי העדפתי לשחק כדורגל". המפגש עם אמא לפני שבעה חודשים נפטרה גם אמו, ורק אז החל לחפש את הוריו הביולוגיים. "ערב אחד, אשתי, שלא דיברה איתי על כך מעולם, אמרה שהגיע הזמן. קראנו לבנים שלנו וסיפרנו להם, וזה היה מרגש מאוד. הם היו בעד, וגם אני כבר הייתי מוכן". וקנין פנה לשירות לילד בחיפה, שם איתרו את פרטי האם והאחים, ושלושה חודשים לאחר מכן נסע למשרדיהם בחי ־ פה כדי לפגוש את האשה שילדה אותו. אביו הביולוגי הלך לעולמו לפני שנים רבות, ואת פרטי אמו הביולוגית הוא מבקש שלא לחשוף. "ביקשתי מהעובדים הסוציאליים לדעת מי האנשים שהגיעו לבית החולים ' כדי ללדת אותי. 68 ביוני 3 רמב"ם ב- ארבעה ימים לפני ראש השנה הם הת ־ קשרו אלי ואמרו 'שנה טובה תהיה לך, מצאנו את אמא שלך'. "במשך כל חיי, בכל פעם שמישהו אמר 'אתה מוכר לי', הלב שלי ניתר. חשב ־ תי שאולי הוא מכיר את הוריי או אחיי, ומוצא בי דמיון אליהם. והנה עכשיו אני הולך לפגוש את האישה שמסרה אותי לאימוץ. שבועיים לפני הפגישה לא יש ־ נתי בלילה מרוב מחשבות". ואיך היתה הפגישה?

"קצרה וקרירה. הדלת נפתחה, ונכנסה אישה יפה, גבוהה, בלונדינית. שוחה כל יום קילומטר בכנרת. הסתכלתי עליה, זאת האמא הביולוגית שלי? אמרנו שלום ולחצנו ידיים". ביקשת הסברים? "לא. אני לא שופט אותה ולא כועס עליה. יכולתי גם להבין שאחרי הפגישה היא לא ידעה איך לספר עלי לילדיה האח ־ רים, ולקח לה קצת זמן. "את סיפור הולדתי שמעתי בסוף מא ־ חותי אלית. אני נולדתי מאהבה. אבי הביולוגי היה אז פרוד, ולאחר מכן הוא התגרש והתחתן עם האמא, ונולדו שלוש בנות – אלונה, אלית ולימור. אלונה צעי ־ רה ממני בסך הכול בשנה וחצי. אלה שלוש אחיות שלי מהוריי הביולוגיים, ושתיים מהן, אלונה ואלית, חרדיות. בתוך הפגישה הנרגשת ניגשתי אליהן בעדינות והופ ־ תעתי כשהן חיבקו אותי, אחרי שקיבלו אישור של רב. יש עוד שלושה אחים יותר גדולים רק מהאבא – יוסי, לאה ואדלה. כולם חיים בטבריה, לכולם יש משפחות, וכל השישה לא עוזבים אותי לשנייה". בתזמון מושלם, הטלפון מצלצל, ועל הצג מופיעה הכתובת "אחותי היקרה". לימור מזרחי, האחות הצעירה שבחבורה, מתקשרת כמו בכל יום בשבועות האח ־ רונים כדי לבדוק מה שלום האח שהופיע פתאום בחייה. היא מתגוררת בשכונת וינגייט בטבריה, עובדת בהוסטל, ומתק ־ שה להירגע מהסיפור שמטלטל את המש ־ פחה כולה: "לחשוב שיש לי אח, ושגדלנו

"אני גאה שגדלתי אצל הורים שעודדו אותי ללמוד

ומימנו מורים פרטיים כשהיה

צריך, וחינכו אותי לאהוב את המדינה ולהיות בן אדם"

30

19.11.2021 ˆ ידיעות חיפה