חיפה 19.11.21

בגיל יומיים נמסר מיכה וקנין לאימוץ ברמב"ם, וגדל באושר כבן היחיד לשלום ותרז ‰ רוב חייו ידע שהוא מאומץ, אבל רק אחרי מות אמו העז לפתוח את תיק האימוץ, וגילה לתדהמתו שאמו הביולוגית וששת אחיו חיים בטבריה, לא רחוק מבית סבתו, אותה נהג לבקר כילד ‰ המפגש המרגש עם משפחתו החדשה טילטל את חייו ואת חייהם ידעתי שאני מאומץ, אבל לא חשבתי שאמצא שבט שלם"

בקשר יומיומי. עם אחותו לימור מזרחי

הבית של סבתא שלך'. היו לי המון חברות בטבריה, אני לא מבין איך לא נפגשתי אף פעם עם האחיות והאח שלי. הם דור עשי ־ רי בארץ לעיראקים, אבל אני מרוקאי לכל דבר ועניין. "מאז שנפגשנו כבר הספיקו להזמין אותי לחתונה, וכולם באו לראות אותי. עוד לא הספקתי לפגוש את כל האחיינים, אבל התכתבנו ודיברנו בטלפון. אחר מהם כתב לי השבוע 'תמיד היית חלק מאיתנו בסיפורים עליך, תמיד חשבנו שיהיה מע ־ ניין אם ניפגש במקרה ברחוב או שהילדים שלך עברו לידנו בלי שנדע. אושר ושמ ־ חה לדעת שאתה שלם היום! סבא היה אדם מיוחד, והמשפחה עברה דרך מפותלת ולא קלה, ואני רוצה שתדע שאנחנו כאן בש ־ בילך'". העובדה שוקנין מצא את משפחתו הביולוגית אינה סוף המסע מבחינתו. "הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה, הייתי לבד והיום אני אחד משבט, ואני רוצה לעזור לאחרים לעשות את אותו דבר - להקים עמותה שתעזור לילדים למצוא את הוריהם ותסייע במקומות שהעובדים הסוציאליים מקשים לפעמים, ואני רוצה לפעול לחקיקת חוק שגם ההורים יוכלו לפתוח את תיק האימוץ, ולא רק הילד. "החיים הם סרט, מלאים בהפתעות. מי האמין שאפול לתוך שבט שלם של אחים ואחיינים? בנר שמיני של חנוכה אני מתכנן להזמין את כולם להדלקת נר וחגיגה משפחתית גדולה בשלומי".

"הדלת נפתחה ונכנסה אישה יפה, גבוהה, בלונדינית. שוחה כל יום קילומטר בכנרת. הסתכלתי עליה, זאת האמא הביולוגית שלי? אמרנו שלום ולחצנו ידיים"

האב שלום ז"ל עם הנכד טל

מיכה הילד עם אמו, תרז וקנין ז"ל

קצת הצטער שלא פתח את תיק האימוץ לפני שנים. אם אנחנו לא מדברים יום אחד, זה ממש חסר לי. פתאום יש לי אח והוא יכול לעזור לי, מישהו שאני יכולה לסמוך עליו". "הגעתי למנוחה ולנחלה" שנה שההורים 20 "ידעתי כבר לפני נתנו ילד לאימוץ", אומרת אלית לוגסי, האחות האמצעית בין הבנות, "סבתא סי ־

פרה לי. אמא היתה צעירה מאוד, וחמישה ימים לאחר שמסרה את התינוק לאימוץ, היא התחרטה, אבל לא הסכימו להחזיר לה אותו. המפגש איתו היה כמו חלום מרגש, הוא כל הזמן אמר 'תפסיקו להסתכל עלי', ואני הרגשתי כאילו זכיתי במשהו". "אלית היתה זו שדרכה הבנתי כמה אבסורדי הסיפור שלי", אומר מיכה, "כי כשנסענו בטבריה ועברנו דרך שיכון ד', הצבעתי על הבית של סבתא שלי, וסיפ ־ רתי שכאן ביליתי את כל חופשות הקיץ, והיא אמרה בתדהמה, 'אנחנו גרנו מול

אחד ליד השני בלי לדעת. לא הזיה? "תמיד היתה שמועה, שאמא הכחישה. קיבלנו את זה שהיא לא רוצה לדבר וזה עניין שלה, עד שהתחלתי להאמין שאולי באמת אין אח. ביום שבו האחיות שלי שיתפו אותי שמיכה מצא אותנו, הייתי בהלם. אנחנו מאושרות, התחברנו אליו ממש מהיום הראשון וגם האחיינים. קיב ־ לנו אותו כאילו גדלנו ביחד, כי הוא איש מאוד חם. הוא כיבד מאוד את ההורים שלו, וכמו שהבנו מהסיפורים, גידלו אותו אנ ־ שים נפלאים. נראה לי שכשהכיר אותנו,

31

ידיעות חיפה ˆ 19.11.2021