חיפה 22.09.23

"המשבר הגיע כשבתי נולדה". רשף צילום: קובי קואנקס |

התינוקות היתומים של כיפור

אני הייתי כל מה שנותר לסבא וסבתא"

רס"ן גד רשף יצא לשירות מילואים כמפקד פלוגה במוצב ליד תעלת סואץ. הוא נפגע מכדור והמשיך להילחם, אך נפטר מפצעיו באוקטובר. על תפקודו בקרב הוענק לו עיטור המופת 7־ ב בהונגריה, בן יחיד לזוג הורים 1946 נולד בשנת בנופלו, 27 רס"ן גד רשף, בן עלו הוריו כדי לאפשר לבנם לחיות 11 ניצולי שואה שאיבדו את כל משפחתם במלחמה. כשהיה בן כישראלי גאה. לימים גד התגייס לנח"ל המוצנח, אך הסתיר את הכומתה האדומה כדי שלא להדאיג את הוריו. הוא למד חקלאות באוניברסיטה העברית ונישא לחנה, סטודנטית שהכיר בלימודים. השניים הקימו את ביתם בראשון לציון ונולד להם בן יחיד, שהיה בן שנה וחצי בלבד כשגד התייצב למילואים כמפקד פלוגה במוצב ליד תעלת סואץ. "אבא לא הוזעק למלחמה. הוא ממילא היה במילואים, ואמא שמחה כי הוא היה דוקטורנט בביוכימיה במכון ויצמן ועבר תקופה עמוסה. היא חשבה שהמילואים יאפשרו לו להתאוורר. חשבו שזה נופש , אב לשלושה, את הסיפורים ששמע. "בבית 51 בסיני, לא הבינו שיש מלחמה באופק", משחזר הבן נעם, לא דיברנו הרבה על מה שקרה. אמא לא סיפרה כי זה היה נושא טעון עם תחושה של רשלנות וטעם רע. אומנם הייתי קטן, אבל ידעתי שהמלחמה לא היתה רק פשלה אלא שערורייה, מחדל שניתן היה למנוע ואסון נורא שלא היה מתרחש אם היו מתנהגים אחרת". סיפרו לך מה קרה לאבא? "שמעתי מחברים ששירתו איתו ומהרופא שטיפל בו. אבא ניסה להזהיר, אמר שהמצרים בדרך, אבל השתיקו אותו. חיילים במוצב סיפרו שבשלב מסוים הוא כינס אותם ואמר שהם אחראים על עצמם, שמשהו עומד לקרות ושהם לא יכולים לסמוך על אף אחד שיבוא לעזור להם. אבא נפצע מכדור של חייל מצרי, אבל התעקש שלא להתפנות והמשיך לפקד על הכוח מתוך המוצב. על לחימתו הוענק לו עיטור המופת. לימים פגשתי את הרופא שטיפל בו. הוא אמר שכנראה היה לו דימום פנימי שלא היה ניתן לזהות ושבדרך לבית חולים הוא נפטר. היו שם הרבה מחדלים. הכוח שבא לחלץ אותם לקח רק פצועים. החיילים שנותרו נהרגו או נשבו. אלה ששבו מהשבי חשו השפלה, ראו בהם 'בוגדים' והם עברו חקירות. אלה היו ימים אחרים. אף אחד לא הבין מה עבר עליהם. היום אנחנו חיים במדינה שכולה פוסט טראומה אחת גדולה, אבל אז לא הבינו את זה". ואתה גדלת כיתום. ב � ילדים ולא חשתי מחסור כילד. סבא וס 3 אמא התחתנה עם אדם מקסים. נולדו להם 3 "כשהייתי בן תא, ההורים של אבי, איבדו הכל ואני הייתי כל מה שנותר להם. הם פינקו אותי והרעיפו עליי אהבה. מאוד אהבתי לבקר אותם וקיבלתי יחס של מלכים. למרות כל מה שעברו, סבא היה איש מלא בשמחת חיים שמצא הנאה בדברים הקטנים. בחוויה שלי הם היו טובי לב ומקסימים. הם כמובן דיברו על אבא, הוא היה מאוד נוכח, אבל אף פעם לא גרמו לי לתחושת אחריות או מחויבות בגלל המצב. סבא נפטר שנים אחריו. אני חושב שהמשבר הגדול שלי הגיע רק כשנולדה בתי הבכורה. 3 וסבתא 13 כשהייתי בן פתאום הבנתי דרכה מה עבר עלינו. כשהיא היתה בת שנה וחצי וקלטתי מה קרה כשהייתי בגילה. זה ש � , הגיל שבו אבי נהרג, היתה מ 27 היה מאוד מטלטל. אז גם הגיע העיסוק בהחמצה. גם ההגעה לגיל מעותית. זה היה גיל שהייתי צריך 'לצלוח'. ככל שהשנים חולפות כך יותר קשה לי לצפות בסרטים על מלחמת יום הכיפורים. זה ממש עושה לי רע פיזית. כבן לאם שכולה, היה ברור שאני לא הולך לקרבי, לא היה סיכוי שאמא תחתום. עד היום יש בי חוסר אמון בצבא ובמערכות בכלל, שלא יודעות להשתפר ולדעתי לא למדו דבר מטעויות העבר". חופית כהן-אולאי

10 לאה ישראל היתה בת חודשים כשאביה עלה על מוקש ונהרג בתום המלחמה נעם רשף לא הספיק להכיר ♦ את אביו, שנהרג מירי של חייל מצרי במוצב ליד תעלת סואץ רחל ברמן היתה בת חצי שנה ♦ כשאביה גויס למילואים ולא שב הילדים שלא זכו להכיר את ♦ ♦ 50 אבא צלחו את גיל עכשיו הם מדברים על היתמות, ועל החיים ♦ ההדחקה והכעס בצל חור ענק שמנסה להתמלא בעזרת סיפורים ותמונות

22.9.2023 ˆ ידיעות חיפה 32