חיפה 22.10.21

תרבות

/ י ורם מארק-רי יך /

בתום עבודה של שנתיים, שהתארכה באשמת הקורונה ומגבלותיה, הוציאה האמנית החיפאית נירה לב את ספר הציורים, שנושא את השם "געגועים", ובו מקובצים עשרות רבות מציוריה, שפיארו תערוכות רבות במהלך הקריירה רבת הש ־ נים שלה. לב היא ציירת בסגנון נאיבי, שמציירת את זיכרונות הילדות והנערות שלה מחיפה של של המאה הקודמת, תוך 50 וה- 40 שנות ה- שהיא מנציחה סמלים חיפאיים כמו בית הש ־ עון עם החנויות שהיו סביבו, הטכניון הישן, בית הספר חוגים בו למדה, הגנים הבהאיים, בריכת בת גלים, יום זריקות בבית הספר, טכס חג השבועות, גן בנימין עם האיילה בכ ־ לוב, בית הקרנות, מגדל המים ברחוב מסדה, המצעד של אחד במאי, בריכת בת גלים עם הקזינו והחיילים הבריטים שהיו מגיעים לב ־ לות שם, ועוד ועוד. את הציורים היא מציירת מהזיכרון. והיות וכך היא מרשה לעצמה לא להיצמד אל העו ־ בדות. הציורים מתמקדים בעולמה הפרטי, זיכרונותיה מימי ילדותה ועלומיה בחיפה. ציוריה מלאים בחפצים ודמויות הסובבים את עולמה, כאשר חלקם חוזרים ומופיעים כמעט בכל ציור וציור. בכל ציור נוף של חיפה מו ־ פיעים הגן הבהאי והלבניות של מפרץ חיפה. הציורים משחזרים מראות, טעמים וריחות של פעם. סליק בארון בגדים איך עלה הרעיון להוציא ספר ציורים? "זה התחיל מכך, שחברתי יונה שמיר, בעלת גלריה שנפטרה לפני כשנתיים, שי ־ געה אותי במשך שנים שאני חייבת להוציא ספר כזה. היססתי, בגלל חוסר בביטחון עצמי, אבל בכל התערוכות שלי אנשים פנו אליי והציעו את אותו הדבר. אנשים עודדו אותי. עד שהשתכנעתי. בחר ־ תי בפינצטה את הציורים שבספר, מתוך ציורים שציירתי עד כה". 200 כ- איפה ומתי את מציירת? "יש לי חדר קטן בבית שמשמש אותי כס ־ טודיו, בין הסלון לחדר של הילדות לש ־ עבר. אם פתאום בא לי לצייר, הוא תמיד זמין לי. המוזה קופצת עליי מתי שבא לה. אני שונאת לגמור ציור. קשה לי להיפרד ממנו. אמרו לי משפט יפה, שאמן לא נפרד מציור. הוא נוטש אותו. אני אומרת לרמי בעלי שסיימתי ציור כלשהו, ולמחרת הוא חוזר הביתה, ומגלה שהוספתי עוד משהו לציור הכאילו גמור". ציורייך מבטאים אהבה עזה לחיפה. "אף פעם לא עזבתי את חיפה מאז שנול ־ דתי בה. אני כל כך אוהבת את העיר שלי, ואני מחבקת אותה באמצעות הציורים שלי. חיפה בה גדלתי היתה חיפה האדומה, עיר של פועלים. אבא שלי היה מפא"יניק במאי שאבא נושא 1 שרוף. יש לי ציור של אותי על כתפיים. אני מכירה כל אבן בחי ־ פה". איזו ילדות הייתה לך? "היתה לי ילדות מאושרת ומחבקת. לא היה גרוש בבית, גדלתי במשפחה של פוע ־ לים, והחינוך שקיבלתי הוא שאם יש קצת

"אבא היה פקיד בלשכת המס, ואימא הייתה עקרת בית. גרתי בתחילת רחוב הילל לכיוון בלפור. יונה יהב התגורר בקצה השני של הרחוב" "הציור של אימא שלי והגפילטע פיש נסע לאריזונה. אותו קונה הגיע ארצה מאוחר יותר ורכש גם את הציור של רחוב הלל שלוש"

"מאוד קשה לי להיפרד מהציורים צילום: | שלי". לב סטודיו שוקי קוק

לצייר את חיפה של פעם הציורים הנאיביים של נירה לב מחזירים אותנו למראות ‰ אחרי שהוצגו 50- וה 40- ולזיכרונות מחיפה של שנות ה בתערוכות רבות קיבצה האמנית כמה עשרות ציורים לספר במאי, 1 ששמו כן הוא ־ "געגועים" ‰ מי שמתגעגע למצעדי לאיילה בכלוב בגן בנימין, לקזינו בבת גלים ולבניין הטכניון הישן, ימצא אותם שם

בחדריו. בחדר הילדים היה סליק בתוך ארון הבגדים. חפרו אותו בלילה, ובבוקר בעל הבית לא הבין מאיפה צצה כל כך הרבה אדמה בחצר. כל גדולי ההגנה הגי ־ עו לשם, ביניהם יעקב דורי ואיסר בארי. הילדה נירה היתה נוכחת בכל הישיבות החשובות, ישובה על ברכיהם". בניין עם גג זכוכית ציוריה של נירה לב מוצגים באופן קבוע בגלריה ג'ינה לציורים נאיביים ברחוב דיזנגוף בתל אביב. "מאוד קשה לי למכור את הציורים שלי, כי זו פרידה מהמשפחה, מהילדות. בכל פעם שבעל הגלריה דן צ'יל מוכר ציור שלי, אני כועסת עליו, ובא לי לר ־ כוש את הציור בחזרה. אני ממש מרגישה כאב עצום שמלווה בדמעות". הציורים מקשטים בתים בישראל וגם בחו"ל. "הציור של אימא שלי והגפילטע פיש נסע לאריזונה. אותו קונה הגיע ארצה מאוחר יותר ורכש גם את הציור של רחוב הלל שלוש. אני לא מצליחה לצייר מחדשציוריםשכבר עשיתי פעם. כנראה שאני גם לא רוצה. אני ממש גרה בתוך הציור בעת שאני מציירת אותו. לפעמים אני אפילו מתכופפת ונותנת נשיקה לאימא או אבא. בציורים שלי, הדמויות הן אמיתיות. אנשים בשר ודם שהתגלגלו לתוך הציור". לצד כל ציור בספר, מופיעות כמה שורות מזיכרונותיה של לב הנוגעים באותה יצירה. לצד הציור 'שוק תלפיות', היא כותבת: "לונה פארק לא היה. גם קרקס לא בא העירה. טל ־ וויזיה לא היתה. אבל היה את שוק תלפיות! בניין ענק עם גג זכוכית. לשם לקחו אותי הוריי, כי גם בייביסיטר לא היה. ואין חגיגה גדולה מהשוק. הצבעים, הריחות, הפירות, הירקות, הדגים שבבריכה, הרוכלים. הייתה שם מוזיקה מעולם אחר. בליל של שפות. הקו ־ נים – דתיים, ערבים, יהודים – נדחפים, מזי ־ עים, והשמחה מרקיעה עד הגג. והממתקים... אלו צבעים, אלו טעמים... אני מאושרת עד אין קץ. זה השוק שלי, שוק תלפיות. ערבייה צעירה מניקה תינוק, ובעלה מוכר ביצים מה ־ לול שהביא מכפרו. אני מביטה כחולמת. ואין מאושרת ממני בעולם".

שעתוק: סטודיו שוקי קוק

כסף אז קונים ספר או הולכים לתיאטרון. אבא היה פקיד בלשכת המס, ואימא היתה עקרת בית כמו כל האימהות של פעם. לכיוון בלפור. 3 גרתי בתחילת רחוב הילל

יונה יהב התגורר בקצה השני של הרחוב. זו הייתה דירת מגורים גדולה. ההורים היו חברי ההגנה, והדירה ההיא נמסרה להם ככיסוי לפעילות המחתרתית שהתקיימה

22.10.2021 ˆ ידיעות חיפה 40