חיפה 24.06.22

קרטונים וכוסות. מוטי | ' איצקוביץ צילום: גיל נחושתן

הפרלמנט

) לעסוק 70( ׁ לפני כשנתיים, בסגרים הארוכים של תחילת הקורונה, שב מוטי (ארנס) איצקוביץ' "אני רוצה ● מדינות בעולם שקיבל בירושה מהוריו 250- באהבה הישנה שלו - אוסף בולים מיוחד מ שההיסטוריה הזו לא תישאר רק אצלי, הייתי רוצה להקים מוזיאון לבולים" "לכל בול יש סיפור מרגש"

"כשהייתי בצבא, כולם הכירו את האהבה שלי, וידעו לשמור לי בולים מיוחדים שהגיעו אליהם במכתבים"

השיגה בולים מיוחדים לאוסף". כשמוטי היה חייל בסדיר, אביו נחום חלה בסרטן, שנה נפטרה 20 ונפטר כמה שנים לאחר מכן. לפני כ אמו, רבקה. "כשהייתי בצבא, כולם הכירו את האהבה שלי לבולים וידעו לשמור לי בולים מיוחדים שהגיעו אליהם במכתבים מהמשפחה. כשהייתי חוזר הביתה לבקר את אמא, הייתי מביא לה את מה שהשגתי עבו ו רה. לאבי היה משפט שגור: 'פרחים מביאים לאנשים מתים, בולים מביאים לאנשים חיים'. קיימתי את זה שנים רבות אחר כך, ואמא חיכתה בציפייה לבולים מיוחדים". בתקופת השירות הצבאי פגש מוטי את רותי, שה ו . לאחר שלוש שנים של מגורים 1976 פכה לאשתו ב בשארם א-שייח בעקבות תפקידו הצבאי, הם השתק ו עו בקריות והקימו משפחה. רותי הייתה מורה ומוטי בעל מוסך. "הפרידה מאמא הייתה קשה. כשחילקו את הדברים שלה לאחר מותה, ביקשתי לקבל רק דבר אחד - את אוסף הבולים שלה. מצאתי בבוידעם אלבומי בולים עבי כרס מסודרים בקפידה, לפי ארץ מוצאם של הבולים, לפי שנים ונושאים. היה חשוב לי לקבל את האוסף שהכי מזכיר את אמי, והכי מזכיר את הקשר שלנו". בית מלאכה מחוץ לבית בשני העשורים שחלפו מאז, מוטי התקשה לפתוח את אלבומי הבולים. "הם שכבו בארונות סגורים שנים רבות. לא היה פשוט לי לנבור בזיכרונות, כי הבולים מעלים געגוע ולא מעט כאב, גם מהילדות, מהפרידה מהוריי ואירועים שונים שעברתי בחיי, במיוחד כחייל קרבי ביום הכיפורים, שנשאר עם צלקות. "לקח לי זמן לעשות את הצעד הזה ולפתוח את האל ו בומים, את קופסאות הבולים ולהתחיל לטפל בבולים, ו � ובאותה ההזדמנות גם בנפש שלי" במשך יותר משל . שה עשורים רבים הכירו את איצקוביץ' כבעל מוסך

12 "הבוחן" באזור המוסכים במפרץ חיפה. לפני כ שנה, בעקבות סכסוך עסקי, נאלץ לעזוב את העסק שטיפח שנים. "זה היה משבר, אבל צמח מזה משהו טוב. הבת שלי, הדס איצקוביץ', מעצבת תעשייתית שעוסקת בהע ו לאת המודעות למיחזור דרך העבודות, החלה בתכנון פרויקטים גדולים של עיצוב פסלים סביבתיים מחו ו מרי מיחזור עבור רשויות שונות. אני ביצעתי אותם - עשיתי לי בית מלאכה מחוץ לבית, וזו הייתה תקופה של גילוי עצמי מחדש, עשייה מרגשת ומספקת". להתחיל בצעדים קטנים ואז הגיעה הקורונה. "הפרויקטים הסתיימו, והחלו סגרים ארוכים שלא איפשרו לצאת מן הבית. לאחר שנים כאדם עסוק, מצאתי את עצמי בבית ללא עשייה. מתוך הקושי הזה פניתי לבולים. התחלתי בצ ו עדים קטנים את מה שתמיד רציתי, אבל היה קשה לי לעשות". בפינת הבולים שלו בבית יש ארגזי קרטון ועליהם מודבקות כוסות חד פעמיות, ועל כל כוס רשום שם של מדינה. הוא יושב מול שולחן עם קופסאות גדושות בבולים, עם זכוכית מגדלת וטלפון נייד. מדינות, לא תמיד אני יודע 250 "יש לי בולים מ לקרוא או לזהות את מקורו של הבול, ואני נעזר בא ו פליקציה בטלפון הנייד לשם כך, ואז מניח את הבול לפני המדינה בה הוא נוצר. לכל בול יש סיפור, מרגש או חשוב, ודרכו ניתן ללמוד על ההיסטוריה והתקופה שבה הוא נוצר". כעת הוא מרשה לעצמו לחלום בגדול. "מעבר לאוסף שקיבלתי כירושה מהוריי, יש לי בולים רבים שאס ו פתי, חלק רכשתי וחלק קיבלתי. הבת שלי פרסמה שאני אוסף בולים, והגיעו אליי אנשים עם אוספים מיוחדים. אני רוצה שההיסטוריה הזו לא תישאר רק אצלי - והייתי רוצה להקים מוזיאון גדול לבולים".

דיקלה שחף ) מקרית חיים 70( מוטי (ארנס) איצקוביץ' מחזיק באחד מאוספי הבולים הגדולים והמיוחדים בארץ. שעות רבות ביום הוא משקיע במיון הבו ו לים, לפי ארצות ומדינות, שנים ונושאים. לאחר שנים שאלבומי הבולים עמדו מאובקים, חזר לאהבה הישנה בתקופת הקורונה. "נולדתי בארגנטינה לזוג הורים שעבדו קשה לפ ו רנס את המשפחה", מספר איצקוביץ' השבוע, "אבל הייתה להם אהבה שלא ויתרו עליה, והשקיעו זמן וכסף בבולים. כבר אז, לפני שנים, כשהיו צעירים, הם הבינו שלכל בול יש ערך, מאחורי כל בול יש סיפור שמספר את הסיפור של התקופה שלו. היום, כשאני ממיין את הבולים, אני מבין את זה עוד יותר, שלכל בול יש סיפור מרגש שחייב להיות מסופר". כילד צעיר נרתם מוטי עם אחיו למאמץ המשפחתי. "הדוור בארגנטינה היה בא אלינו ומגלה לנו ששם לשכנה מכתב עם בול מיוחד, והזהיר אותנו לא לקחת מתיבת הדואר לפני שנבקש ממנה רשות. היינו ניג ו שים ומבקשים לקחת את הבול המיוחד ולתת להורים לאוסף המשפחתי. כל פעם כזאת הייתה התרגשות ושמחה, והיום אני רואה את הבולים האלה לפניי ונז ו כר ברגעי הילדות התמימים". בולים במקום פרחים עלה יחד עם הוריו לארץ באונייה 10 כשהיה כבן 'תיאודור הרצל', ולאחר מעבר במספר מקומות בארץ, הגיעו הוריו לעפולה. "גם כשהגענו לארץ כעולים חדשים, ולא תמיד היה מה לאכול בבית, אמא לא ויתרה על מנוי לדואר ישראל, כדי לקבל את הבו ו לים החדשים שיוצאים. אמא בעצמה הייתה דוורית הרבה שנים, חילקה דואר בכל השכונות, וגם בדרך זו

"מצאתי בבוידעם אלבומי בולים עבי כרס מסודרים בקפידה, לפי ארץ מוצאם, לפי שנים ונושאים"

24.6.2022 ˆ ידיעות חיפה 34