חיפה 25.05.23

/ ד"ר חי ים קאופמן /

ספורט

קשה היה שלא לחוש רגשי גאווה ושמחה כשמכבי חיפה קיבלה את ל � בתו 15 צלחת האליפות מספר 30,000 דותיה ביום שבת יחד עם אוהדים באצטדיון צוהל, אבל לש ל מחה שלי יש טעם קצת שונה. אני אוהד מכבי חיפה וצופה במ ל שנה ואני מניח שלא 70 שחקיה כ רבים יכולים להעיד זאת על עצמם. את האליפות הראשונה חוויתי רק שנות אהדה. גדלתי על 30 לאחר מכבי חיפה פרובינציאלית נטולת )1962 תארים (מלבד אותו גביע של ושאיפות גדולות החוסה לרוב שנותיה בצלה של הפועל הבכירה וההסתדרותית. אני זוכר את הק ל בוצה המופלאה של מנצ'ל, שמילו ושות' ששיחקה כדורגל מלהיב והתקפי, אך גם את שלוש ירידות הליגה ואת השנים הארוכות של בינוניות ותסכול. האליפות שממש ריגשה אותי הייתה האליפות הראשונה שהייתה ציון הדרך החשוב ביותר בתולדות מכבי חיפה ושברה באחת את מח ל סום הנחיתות החיפאית והוליכה מאז להגמוניה של הקבוצה בכדו ל רגל הישראלי. שמחתי בכל אליפות מחדש אך אני מודה שבאף אחת מהן אין את הטעם המיוחד של הראשוניות. עם זאת, כמי שחווה עוני ממושך ההתעש ל רות הזו קצת גדולה עליי. אני מוקף בקהל של הצלחות שרובו גדל על מכבי חיפה כאימפריה, שמבחינתו זכייה באליפות היא המצב הטבעי ושנה כזו או אחרת לא מוצלחת (שלא לדבר חלילה על פלייאוף תחתון ..) היא אסונית. קהל שלא חווה מעולם ירידת ליגה ותחושת נחיתות פרובינציאלית. אני חש כמו כמו דור מייסדי המ ל דינה שמודעים גם לחיים ללא מדינה. זה משמח, מרגש אבל זה לא מובן מאליו. ובפאראפרזה על דברי מאיר אריאל על הערבי עם נרגי ל לה שיושב ובסוף כל משפט עברי אומר: מבחינתי מתחת לכל שמחת אליפות סוחפת עדיין יושבת אותה מכבי חיפה הקטנה של ילדותי ונ ל ערותי. מתחת לכל שמחת אליפות סוחפת עדיין יושבת אותה מכבי חיפה הקטנה של ילדותי ונערותי משמח אבל לא מובן מאליו

מסיבה בחיפה

הצבא ה י ר וק בהו פעה אצ י ל י מקבל את תואר שחקן הע ו נה מוחמד , סק , ו פ י י ר ו חו ג ג ים עם דגל י מד י נ ותי הם סק במו פע או ו י ר י שחר נפרד מבכר עם הכ ו כב השל ישי

צילומים: עוז מועלם, גיל נחושתן

25.5.2023 ˆ ידיעות חיפה 44