חיפה 25.10.24

רס"ל בן פרש. "המטרה שלנו צריכה להיות למנוע אסון צילום: | " נוסף קובי קואנקס

בן פרש לפני הפציעה

חוסם עורקים בתחנת דלק

צילום: פרטי | במהלך האשפוז

בן פרש הגיע ליושיביה ליד נתיבות, שם הרכב חסר הדלק, שספג קליעים רבים, שבק חיים. למזלו הוא נעצר סמוך למספר מבלים שנמלטו מהנו־ בה. "הם ניסו לסייע לי, עשו לי חוסם עורקים ופינו אותי לבית החולים סו־ רוקה. בדרך התקשרתי לאשתי טל, הייתי מאוד רגוע, אמרתי לה שנפ־ צעתי אבל אני בסדר. גם לאבא שלי התקשרתי, ולמרות שדיברתי בנחת, הרגשתי שאני נפרד מהם, שזו השיחה האחרונה שלנו". בן פרש היה בין הפצועים הראשונים שפונו לסורוקה, לחדר ההלם הריק, שתוך שעות התמלא עד אפס מקום. כבר קיבלתי טיפול 8:30 "בשעה רפואי", הוא אומר. "זמן קצר מאוחר יותר העבירו אותי לאסף הרופא, שם הצילו לי את הרגל, כי בהתחלה אמרו 50 שצריך לקטוע אותה. נשארתי שם יום באשפוז, כל הרגל שלי ברזלים. משם עברתי לשיבא עד אפריל. עכ־ שיו אני בשיקום יום בהרצפלד. יש לי עדיין קליע בגב ומחכה לי שיקום ארוך וקשה". יש מחשבות על מה תעשה אחרי שתסיים עם הטיפולים? "כרגע אני מתגורר בגדרה ומתרכז בעיקר בהחלמה שלי. הטיפולים וכל הכרוך בהם דורשים ממני הרבה רי־ אחוז מעצמי. 98 כוז ואני משקיע שם בעתיד אני רוצה לטייל ולנקות את הראש, אולי לטוס למזרח או לארצות הברית. אני לא רוצה לדבר על המח־ שבות שלי מהיום הזה, איבדתי חברים באוקטובר, המפק"צ שלי, 7 רבים ב אמין אחונדוב ז"ל, חברים שהיו בנובה וחבר שהיה בבארי. זה נותן לי דרייב להמשיך לעבוד קשה, להצליח להח־ לים. הדבר היחיד שאני מאחל לנו זה שנפסיק לריב. בשיקום אתה בחדר עם דרוזי, בדואי ובחור מהשומרון, כולם יחד תחת אתה מטרייה. כמחצית מה־ צוות הרפואי כאן מהמגזר הערבי ואין מקום לדעות פוליטיות. המטרה היחי־ דה של כולנו צריכה להיות למנוע אסון נוסף, אבל לצערי תמיד מפלגים בינינו. בשעת לחימה אף אחד לא בדק אם אני ימני, שמאלני יהודי או חרדי, פשוט ירו בי".

אזולאי – חופית כהן

כשהשוטר רס"ל ראובן ) התעורר לקול האזעקות 26 בן פרש ( באוקטובר, הוא היה בבית הוריו 7 ב באשקלון. במקום לנוע למרכז הארץ, לכיוון רעייתו שהייתה אצל הוריה בגדרה, הוא שעט דרומה בכפכפים 15 וגופייה כשהוא חמוש בנשקו ובו כדורים בלבד. "מזה שלוש שנים אני שוטר במחוז דרום, ביחידה כלל אר־ צית שעוסקת בבנייה בלתי חוקית ובהפרות סדר", הוא מספר. "ברגע שקבלתי התראה על חדירה ודאית משטח הרצועה הבנתי שמשהו קיצוני קורה. ההורים נבהלו כשהבינו שאני יוצא לכיוון, אבל הבינו שזה התפקיד שלי. לקחתי את מפתחות הרכב מדו־ דה שלי וירדתי לחנייה. כבר שם נפל טיל בסמוך אליי. למזלי הרכב של דודתי לא נפגע. למרות שבקושי היה דלק במיכל, התנעתי ונסעתי". הג'יפ מצומת הנגב תוך זמן קצר בן פרש כבר לא היה מוטרד ממיכל הדלק והתמקד בהצ־ לת חיים. "בשער הנגב נכנסתי היישר למארב של עשרה מחבלים. למזלי נה־ גתי עם אקדח טעון והתחיל קרב יריות. אני לא יודע בכמה מחבלים פגעתי, אבל מהר מאוד חטפתי כדור שקרע לי את יד ימין. מיד אחר כך חטפתי כדור שפוצץ לי את רגל שמאל. לחצתי על הגז וכשהתחלתי להתרחק, הם ירו לי בגב עוד שלושה כדורים. המשכתי ליכין, שם פגשתי אזרחים ושלושה מג"בניקים. ידעתי שיצאתי מכלל פעילות, לכן העברתי לאחת הלוחמות את האקדח שלי ואזרחים באו לסייע לי. באותו רגע הג'יפ מצומת הנגב הסת־ ער לכיווננו, כנראה ביצע אחריי מרדף מבלי שידעתי. נכנסתי חזרה לרכב והמשכתי לנהוג. רק הודות לאדרנלין יכולתי להמשיך לתפקד".

בכפכפים וגופייה מול עשרה מחבלים מיד כשקיבל התראה על חדירת מחבלים, שעט רס"ל ראובן בן פרש דרומה, נקלע ‰ לקרב יריות ולא עצר עד שרכבו נדם גם עתה, שנה אחרי, הוא עדיין משתקם "החברים שאיבדתי ‰ מפציעתו הקשה נותנים לי דרייב להצליח להחלים"

"בשיקום אתה בחדר עם דרוזי, בדואי ובחור מהשומרון, כולם יחד תחת אתה מטרייה. בשעת לחימה אף אחד לא בדק אם אני ימני, שמאלני יהודי או חרדי, פשוט ירו בי"

25.10.2024 ˆ ידיעות חיפה 14