חיפה 25.10.24

לוי וקאסה. "הייתי בטוח שאין לי סיכוי" צילום: יריב כץ |

כזו תגובה מצידה, ואמרתי, נמשיך עם זה. מה כבר יכול לקרות, לפחות השהות תנעם לי כאן. וככה זה המ־ שיך. היא הייתה מגיעה בקביעות כל יום, יושבים, מדברים, צוחקים, היו הרבה שיחות עומק וגם עצב. החלפנו טלפונים, דיברנו שעות אל תוך הלי־ לה. אני כבר התאהבתי קשות, אבל לא ידעתי מה איתה. היו לי הרבה ספ־ קות. היא התאימה לי מבחינת הרקע, שנינו דתיים, אני בוגר ישיבת דרכי נועם ובוגר המכינה בעלי, היא בוג־ רת אולפנת צביה בהרצליה. אמרתי, למה לא בעצם? החלטתי לפתוח את לבי ולבקש 'לצאת איתה', לא האמתי שהיא תסכים". עדן: "ידעתי שזה הולך לכיוון הזה, היו לנו שלושה חודשים אינטנסיביים יחד, המשפחה שלי גם התחילה לה־ רגיש, הם פתאום רואים אותי יוצאת עם אוכל בערב שוב לבית החולים, הם התחילו לשמוע עליו, שמעו על הגבו־ רה שלו, מאוד התגאו בו. אפשר לומר שגם אני התאהבתי בו עם הזמן, למד־ תי להכיר אותו, להכיר את הנפש שלו. כשהוא הציע לי עצרתי אותו ואמרתי, 'ניפגש ונדבר על זה'. חשבתי קצת והחלטתי ללכת על זה". הפציעה שלו לא הרתיעה אותך? מדובר בפגיעה קשה. "ממש לא, כוח הרצון שלו מעורר התפעלות, הוא באמת נותן השראה לכולם". "זה הכול בזכותה", הוא אומר בחיוך. עדן: "אבי השתקם באורח פלא. אמנם יש עוד דרך ארוכה, אבל הוא כבר הת־ חיל ללכת לבד, יש לו עדיין בעיה בתנועות, קצת באצבעות, לא הכל חזר מאה אחוז, אבל הכל מתגמד לנוכח האישיות שלו". זה הולך לקראת חתונה? קאסה: "הכול פתוח, אבל ברור שב־ רקע כמו שלנו, ולפי התחושות של שנינו, מדובר במשהו רציני. לא תכננו כלום, אבל זה הולך לכיוון טוב ". המשפחות מכירות? אבי: "המשפחה שלי מכירה אותה היטב. בכל הקשור אליהם יש לה ציון עובר פלוס". עדן: "אבי אמנם עוד לא היה אצלנו בבית, אבל המשפחה שלי מכירה אותו ומחבבת אותו". מה אתם מאחלים לעצמכם? "המון אהבה, ושלא נשכח בשביל מה אנחנו יחד. במקום שבו הרבה זו־ גות איבדו את יקיריהם, הקב"ה הפגיש זוגיות ואהבה חדשה. במקום של עצב גדול, גילינו שהחיים חזקים מהכל".

"הוא היה מחובר לכל המכשירים, אבל הביט בי וחייך. החיוך שלו כבש אותי. גיליתי שהגיבור הגולנצ'יק המחוספס הוא בעל רגישות יוצאת דופן. זה מה שגרם לי להתקרב אליו

ולהסיר את כל החומות"

למצוא אהבה בתוך התהום

את גודל הפגיעה המוחית. באותם ימים כל צד שמאל שלי היה משותק לחלוטין, כולל הגפיים, השמיעה והראיה. חצי גוף היה יחסית בסדר, והחצי השני משותק לחלוטין. חודש לאחר הפציעה הועברתי למרכז הרפואי בית לוינשטיין לשיקום אינטנסיבי. "למשך חצי שנה הייתי באשפוז מלא, ומאז אני באשפוז יום. אני כמובן לא מת־ לונן על כלום, אני חי ונושם וצריך לומר תודה גדולה לבורא עולם. חוץ מזה, שם, בתוך התהום והכאבים, הכרתי את אהב־ תי הראשונה והגדולה ביותר, את עדן". פתאום ראיתי מלאכית עדן מחייכת. כצעירה דתייה, אין לה ספק שהייתה זו "הכוונה של הקב"ה",

שבזכותה מצאה את אהבת חייה דווקא ביום הראשון להתנדבותה בשירות הלאומי. "הגעתי לבית לוינשטיין במסגרת עמותת 'משפחה אחת', שמלווה נפגעי טרור", היא מספרת. "עשינו סיור במ־ חלקות והחדר הראשון שאליו נכנסתי היה של אבי. לא יודעת להסביר איך זה קרה, הסתכלתי עליו, הוא היה מחובר לכל המכשירים, אבל הביט בי וחייך. החיוך שלו כבש אותי. גיליתי שהגיבור הגולנצ'יק המחוספס הוא בעל רגישות יוצאת דופן. זה מה שגרם לי להתקרב אליו ולהסיר את כל החומות". אבי: "ברגע שהסתכלתי עליה ראיתי מלאכית. היא הייתה מאוד ביישנית, ואני הייתי בטוח שאין לי סיכוי. במצבי הרפואי חשבתי, 'מי תסתכל עליי בכלל?'. אבל הייתה

"יש רגע אחד שמלווה אותי מאותו היום", אומר קאסה. "שבריר השנייה הזה, שבו המחבלים יורים עלינו מכל עבר, ואני שומע את הצעקה של החייל שלי שנפגע. היה לי ברור שלא משנה מה יקרה או מה יגיע מולי, הוא לא ייפגע שוב. כשאתה מגיע לפיקוד, החיילים הם כמו הילדים שלך. גם כשהכדורים שרקו לידי ידעתי בלב שלם שאם צריך, אחטוף בשבילם. חייל שהגיע לבקר אותי בבית החולים אמר לי, 'אני אוהב אותך', ולמ־ שפחתי הוא אמר, 'המפקד שלי הציל לי את החיים'". בנוסף לחברים שאיבד, גילה קאסה במהלך אשפוזו בבילינסון עד כמה פצי־ עתו קשה. "לאט, לאט התחלתי להבין

7

ידיעות חיפה ˆ 25.10.2024