חיפה 28.01.22

תרבות

/ י ורם מארק-רי יך /

צילום: שי רגב

מסע בזמן. מוזר

תערוכת הצילומים של עומר מוזר "עירפאים", היא היא מסע אל העבר החיפאי במכונת הזמן, דרך מבנים ובניינים. אין בה אנשים נוכחים אלה רק קירות בטון, עזובה, הרס והזנחה. התערוכה מוצגת במוזיאון מוניו גיתאי לאדריכלות , ליד פלאפל 135 בחיפה, בשדרות הנשיא הנשיא ותינעל אחרי סוף השבוע הזה. ,30 זוהי תערוכת ביכורים של מוזר בן בוגר בית ספר עירוני ג', מאמן כדורסל וצלם חובב. אבל מעל הכול, חיפאי שביקש להאיר את המקומות החשוכים דרך הס ב טילס החזק מן המילים, כפי שניסחו יפה אוצרי התערוכה, האדריכלים יונתן בן דוד וחן שמעוני-סירוטה, בטקסט המלווה את התערוכה כתוב: "מועדונים, בתי קולנוע, ברים, בתי ספר ועוד, עומדים נטושים בר ב חבי העיר, פזורים כעדות אילמת להזנחת רבת שנים, להוכחה ניצחת לביטוי השגור 'פוטנציאל לא ממומש', מקומות המחכים לטיפה של יחס, של השקעה, של תשומת לב". הפרויקט נולד בתקופת הקורונה, כתו ב צאה משילוב של זמן פנוי ומצלמה. ב � שנות גלות חזרתי לכור מחצ 4 "אחרי תי, למקום בו גדלתי, לעיר שאהבתי לש ב נוא שתוארה תמידית כעיר עם פוטנציאל. בחזרתי לעיר, במשך כחצי שנה, ניסיתי לעקוב אחר המושג החמקמק הזה שנקרא פוטנציאל שטומן בחובו אינסוף. מסתיר בתוכו מקומות מעירי. רגשות מעוררי נו ב עומר מוזר נולד בשכונה רמות ספיר. "ביני ובין החברים שלי אנחנו קוראים לה 'צפון נווה שאנן', בהמשך עברנו לרמות רמז, שם ההורים שלי גרים עד היום. אחרי הצבא נסעתי לעבוד בקנדה, עברתי לתל אביב שם עבדתי בבקרים בחינוך מיוחד ובצהריים כמאמן כדורסל בהפועל ת"א. הקורונה החזירה אותו לחיפה, ובעיקר השאירה לי, כמו לכולם, המון זמן פנוי. לקחתי קורס צילום באינטרנט, קניתי מצ ב למה ויצאתי לרחוב". אז הצילום ממש טרי? סטלגיה וזיכרונות". "חור שחור"

פילים לבנים בעיר אדומה בעקבות הקורונה חזר עומר מוזר מתל אביב לחיפה והחל לצלם מבנים נטושים, רובם סמלים מוכרים שהפכו לחורבות ‰ מה שהחל כפרויקט צילומי בפייסבוק הפך לתערוכה בשם "עירפאים" שהיא בעצם מסע במכונת הזמן אל הקזינו של בת גלים, בתי הקולנוע הנטושים בהדר, הצריפים השוודיים בחורב, ובריכת הפועל האגדית בהדר בניין אגד

"לגמרי. את כל הפרויקט צילמתי במצלמה שקלים ועדשת זום 1,500- שעלתה פחות מ בסיסית. מהר מאד הבנתי שזה לא הציוד מה שחשוב, אלא מה שאתה מביא לתוך הפריים". אפשר לומר תודה לקורונה? "כן. לי באופן אישי היא שינתה לי את החיים לטובה. ת"א הייתה בשבילי חור שחור ששאב אותי, הרגשתי שרק כוח עליון כמו הקורונה יכול להוציא אותי משם". למה דווקא מבנים נטושים? "אין לי איזה פטיש למבנים נטושים, אלא רק רצון לצלם ולתעד את המרחב הציבו ב רי שאני חי בו. ביציאה מרחוב יוסף הגידם, בו אני גר, עומד נטוש מבנה בית הספר של בסמ"ת ככה שאני רואה אותו כל יום. מבל ב פור אני יורד לחלוץ ורואה את קולנוע רון הענק עומד גם הוא עזוב, ממשיך לנביאים ומגלה את קולנוע עצמון או מה שהוא היה . ממשיך לכיוון שוק 17 בשבילי - האומן הפשפשים ומגלה את מועדון הלונה בחמאם אל פאשה נטוש, ואז את מועדון הסטייג' (מה שהדור המבוגר זוכר אותו כקולנוע הדר) נטוש גם הוא. היו כל כך הרבה מבנים כאלה מסביבי, שהרעיון הראשוני היה לעשות קודם כל לעצמי סדר". באלו מבנים בחרת להתמקד? "יש את ה-מבנים שאין חיפאי שלא מכיר - תחנה מרכזית בת גלים, הקזינו, בריכת הפועל או קולנוע רון, אבל גם כאלה פחות מוכרים אבל לא פחות מעניינים, כמו הצרי ב פים השבדיים בחורב, מפעל הטבק של דובק או מחנה זאב על סטלה מאריס. בכלל, יש מגוון - בתי כנסת, בתי ספר, מלונות, מוע ב דונים, בתי קולנוע - חיפה לא שכחה להזניח אף אחד".

"לשמר את הקיים" אתה מתגורר בשכונת הדר, למה דווקא שם? "כשחזרתי לחיפה עשיתי סיבובים מהעיר התחתית ועד לדניה. בסוף, הבנתי שאם חיפה, זה רק הדר. ההיסטוריה צועקת שם מכל פינה. מבני הבאוהאוס שאפשר לראות את היופי שלהם מבעד לכיעור, גן בנימין ורחבת המדעטק שנותנים אוויר לנשימה ובכלל, רחובות הדר נותנים לך אווירה מיוחדת, אחרת מכל שכונה בעיר". היו בעיות להיכנס למקומות הנטושים?

"הרבה שואלים אותי 'איך נכנסת לכל המבנים האלה?' ואני תמיד עונה - דרך הדלת. מקסימום דרך החלון. המבנים האלה נטושים במלוא מובן המילה. המצחיק הוא שדווקא אחרי שהעליתי אותם לפייסבוק התחילו לאטום את המבנים. יצא לי כמה פעמים להיתקל בנרקומנים או באנשים שהתמקמו שם. אבל זה אף פעם לא התפתח למשהו שלילי, הם בדרך כלל לא במצב של להזיק למישהו". את התמונות העלית לפייסבוק. "נכון. זו תערוכה שנולדה בפייסבוק. העליתי לרשת כל יום מבנה נטוש תחת

32

28.1.2022 ˆ ידיעות חיפה