חיפה 29.04.22

תרבות

/ י ומן תרבות /

/ י ורם מארק-רי יך /

להעבירו למוסד שיתאים לו? "לאחר שהוריי ביקרו במספר מוסדות וראו את התנאים השוררים בהם, הם קיבלו החלטה לגדל ולהשאיר את מוטי בבית. דווקא ההחל ־ טה הזו שלהם, הגם שנבעה מסוג של הכחשה למצבו האובייקטיבי של מוטי, גרמה לכך שמוטי גדל בסביבה הטבעית שלו, יחד עם אחותי ואיתי אפילו באותו חדר". איך זה השפיע עליך? "אין ספק שאחותי ואני שילמנו מחיר חב ־ רתי על כך. מוטי היה מתלווה אליי לכל הפ ־ עילויות החברתיות מחוץ לבית. אחותי ואני נשארנו לשמור עליו כאשר הורי היו מחוץ לבית. כתוצאה מכך, הוטמעה בי מגיל צעיר האחריות והדאגה למוטי. אני יצאתי לחיי הבוגרים בידיעה ברורה שמוטי לעולם יהיה באחריותי ואני אדאג לכל מחסורו כאשר הורי כבר לא יהיו בין החיים". מכות ובכי הוריך ניצולי שואה על כל המשתמע מכך, ואימך סבלה מהתפרצויות זעם. "אבי דאג לפרנסה, וגידול הילדים היה באחריותה הבלעדית של אימי. אווירת השואה שררה בבית. אבי היה אוגר כמויות אוכל בארונות. הכסף היה נושא עיקרי אצלו, שלא יחסר. אמי התקשתה להפנים את העו ־ בדה שאחי לא מצליח לקלוט את מיומנות הכתיבה והקריאה ובוודאי שלא תרגילי חשבון. והיא הגיבה בחמת זעם בלתי נשלטת שהתבטאה ברצף מכות לעיתים. מוטי ואני היינו סופגים יחד מכות איומות וממררים יחד בבכי. שותפים לגורל כואב במיוחד. הכאב הנפשי נותר עוד זמן רב אחרי שהכאב הפיסי חלף". התביישת במוטי? "בוודאי. לא היה קיים אז המושג 'צר ־ כים מיוחדים'. קראו להם פשוט 'מפגרים'. והחברה לעגה ואפילו דחתה אותם מקרבה. זו הייתה בושה. ילדים לעגו לו, התגרו בו, צחקו עליו בנוכחותו. למזלי, היו לי חברי ילדות שאהבו אותו ושמחו לצרף אותו למ ־ שחקים. הם היו בהחלט מקור תמיכה עבורי". מתי ולמה עבר מוטי אל כפר תקווה? "מוטי גר בבית הוריי עד יומה האחרון של אימי. אחרי מותה הגענו למסקנה שמגו ־ רים בכפר תקווה, קרוב מאוד למקום מגוריי, היא המסגרת המתאימה לו ביותר. הוא הס ־ תגל מהר מאוד לסביבה החדשה והתאקלם מאוד". למה החלטת לכתוב את הספר? "חשתי צורך לבטא ולהעלות בכתב את חוויות ילדותי וגיל ההתבגרות לצד אח עם צרכים מיוחדים. רציתי להביא לידי ביטוי את הרגשות והתחושות שעוררו בי אותם חוויות עם אחי, ואשר השפיעו במידה רבה על הבחירות המשמעותיות שלי בחיים". פשוט 'מפגרים'. והחברה לעגה ואפילו דחתה אותם מקרבה" "לא היה קיים אז המושג 'צרכים מיוחדים'. קראו להם

קשר מיוחד וחם. לשם צילום: אורית | לשם

מתוך הסרט "רומא עיר פרזות"

פסטיבל סרטי פועלים החל ממחר, בימים שבת, ראשון ושני יתקיים בסינמטק פסטיבל סרטי פועלים, שמציין את שנתו ברציפות. בשלושת ימי 15- ה הפסטיבל תהיה התייחסות למלחמה באוקראינה באמצעות תיעוד קולנועי ושיחה עם יוצרים ועיתונאים עצמאיים. מטרת הפסטיבל ליצור ולקדם תודעה ותרבות מעמדית, המעודדת ומלווה פעולה פוליטית.

צילום: כפיר בולטין

איש הגשם מנווה שאנן

ונטה: להציל את כדור הארץ

השבוע התקיים בהיכל התיאטרון מוצקין המופע האינטראקטיבי "ונטה", שמשלב על הבמה מוזיקה, תנועה, אפקטים מיוחדים והרבה דמיון החוברים יחד לכדי יצירת אמנות ויזואלית שמזכירה כמה חשוב לשמור על כדור הארץ. ברוח זו, כל ילד שהגיע למופע עם שלוש שקיות ניילון משומשות ומסר אותה למחזור ולשימוש במופע, קיבל מדבקה של גיבור העל ונטה-מן.

ד"ר שוקי לשם, רופא תושב טבעון שגדל בחיפה, פירסם את ספרו 'הוא לא כבד, הוא אחי', אודות חייו לצד אחיו מוטי, שלוקה בפיגור שכלי

"הוא לא כבד, הוא אחי" מאת ד"ר שוקי לשם, בהוצאת הספרים אוריון, הוא סיפור של אהבה וחמלה, של , 68 נתינה ללא תנאים ושל תקווה. לשם, רופא שמתגורר בטבעון, מציג את עצמו כ: נכדים ונכדות 9 נשוי, אב לארבעה, סב ל- ואח של מוטי. זהו סיפורו האמיתי, הנוגע ומעורר ההש ־ ראה, של שוקי על אחיו מוטי, הלוקה בפיגור שכלי, שניהם בשנות השישים לחייהם. מגיל צעיר מאוד ובעל כורחו, נאלץ שוקי להיות שותף לנטל הכבד של הטיפול באחיו, לוותר על משחקי ילדות והרפתקאות נעורים, ול ־ שאת את הבושה והמבוכה ביתם ומחוצה לו. עתה, כששניהם מבוגרים, נפנה שוקי להביט בקשר המיוחד שבנה עם אחיו במהלך השנים, קשר חם שהנחיל לילדיו ולנכדיו. לשם מתאר ברגישות, בכאב ובהומור פרקי

צילום: אלבום פרטי | שוקי ואחיו

שנים. 8 שנים, ואחותי רינת צעירה ממני ב- התגוררנו בשכונת נווה שאנן. למדתי בביה"ס יסודי "בארי", ולאחר מכן בתיכון שנים, למד עד 64 עירוני ג'. מוטי היום בן בביה"ס היחידי שהיה אז לילדים עם 18 גיל צרכים מיוחדים והיה ממוקם ליד המושבה הגרמנית".

מעבודותיו של אליהו אדלר. באדיבות איציק אבני

הצייר של השואה בחברת 'משולם אבני ובנו בע"מ' בעיר נשר מוצגת תערוכת ציוריו של קרוב משפחתם, אליהו אדלר, שכינויו היה "הצייר של השואה". מנגלה השאיר אותו בחיים ובתמורה הוא זייף לנאצים עלה אדלר 1949 מסמכים. בשנת לארץ והפך צייר מפורסם עם תערוכות בכל העולם.

שוקי שירת כלוחם ביחידה מובחרת במהלך מלחמת יום כי ־ פור. לאחר השחרור, למד רפואה נישא 1977 בטכניון. בשנת לאורית, עובדת סוציאלית ופ ־ סיכותרפיסטית. כיום הוא משלב בין עבודתו כמומחה ליתר לחץ דם לבין עבודתו כרופא משפחה. למה התעקשו הוריך להשאיר את מוטי אצלם, ולא

חיים בצל ההתמודדות היום- יומית עם הקשיים והאתגרים הכרוכים בטיפול בבן משפ ־ חה בעל צרכים מיוחדים. אלו שזורים כפלשבקים בתיאור נסיעתם השנתית לחו"ל – הפעם לברלין – הרפתקה מא ־ תגרת ומתסכלת. . 1953 לשם: "נולדתי בשנת 4 אחי מוטי צעיר ממני ב-

עטיפת הספר

32

29.4.2022 ˆ ידיעות חיפה